ספירת העומר

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

 יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

יום הזכרון לחללי צה"ל, מאתר אש התורה  | אתר יזכור  |   יום הזכרון - אתר מת"ל | חללי צבא הגנה לישראל מתוך אתר הלכה יומית 
מלאכים בלבן | הרב והפרופסור | אתר על שם הקדוש רועי קליין הי"ד | אתר מכינת אבנר לזכרו של אבנר גץ הי"ד 
 לזכרו של סג"ם אבינועם כהן ז"ל משאלתו של גיל-עד שאער הי"ד | בוחרת בחיים: ראיון עם גב' מרים פרץ | 

הידברות: קריאת תהילים לע"נ החללים 

 

"תמימות" בספירת העומר

"תמימות" בספירת העומר

הרב שמואל ברוך גנוט

איתא במנחות ס"ו א': "מיום הביאכם תספרו", יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור, ת"ל מהחל בקמה תחל לספור אי "מהחל חרמש" תחל לספור יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא, ת"ל "מיום הביאכם". אי "מיום הביאכם" יכול יקצור ויספור ויביא ביום, ת"ל "שבע שבתות תמימות תהיינה", אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות, בזמן שאתה מתחיל לימנות בערב". וכן ברש"י בפרשתנו (ויקרא כ"ג, ט"ו): "תמימות תהיינה", מלמד שמתחיל ומונה מבערב, שאל"כ אינן "תמימות", עכ"ל רש"י.

והתוס' (ד"ה זכר) הביאו שלדעת הבה"ג כששכח לספור בלילה, סופר ביום, וכפשטות המתני' דמנחות ע"א א' דתנן מצוותו בלילה לקצור ואם נקצר ביום כשר.אבל ר"ת סבר דמצוותה רק בלילה, כאידך סתמא דמתני' במנחות ע"ב א' ובמגילה כ' ב', דכל הלילה כשר לקצירת העומר, ודייקינן מינה דקתני לילה דומיא דיום, מה דיום בלילה לא, אף דלילה ביום לא. והתוס' במגילה (כ', ב' ד"ה כל) הביאו את ד' הבה"ג דכתב דהיכא דשכח לברך בלילה, ימנה למחר בלא ברכה. אבל אם שכח לילה ויום, לא ימנה עוד בברכה, דבענין "תמימות" וליכא. הרי דהבה"ג סבר דבעי' "תמימות", ורק ס"ל ד"התמימות" מתקיים באם ספר ביום, דהתורה הקפידה במש"כ "תמימות", שלא יעבור יממה ללא ספירה, ואם ספר ביום, נחשב הדבר ל"תמימות".

ודעת רבי יהודאי גאון (כמובא בר"ן סוף פסחים ובטור סי' תפ"ט) דמאן דלא מני עומר בלילא קמא, לא מני בשאר לילות, משום דבענין "תמימות", אבל בשאר לילותא היכא דלא מני מאורתא מני מיממא, ורב האי גאון חלק וכ' דאי משום דבעי "תמימות", שכח באחד הימים נמי חסר המנין, ומ"מ סבר כהבה"ג דסופר ביום. והיינו דלר"י גאון ה"תמימות" מתקיים בכך שתחילת הספירה צריכה להיספר בלילה הראשון, ולאחר מכן אם יספור ביום חשוב כספירה המועלת.

והנה התוס' במנחות שם כתבו: "ועוד אומר דאפילו ביום סמוך לחשכה עדיף [לספור] משום "תמימות", ואין נראה. והיינו דהתוס' דידן כתבו דמשום מעלת ה"תמימות" בעי' לספור בכל ערב מעט קודם הלילה, כדי שנדע בוודאות שספר בתחילת היממה, דאל"ה חסר ב"תמימות", והתוס' לא חילקו בין יומא קמא דספיה"ע לשאר הימים. ואולם הר"ן בפסחים שם נקיט כך: "ואמרו בתוס' דכיון דמדרבנן היא, טוב לספור ביום ראשון בספק חשיכה, כדי שיהיו "שבע שבתות תמימות" לגמרי, ואין זה נכון שיכניס עצמו לספק לכתחילה. ואי משום "תמימות", אין להחמיר ב"תמימות" בזה"ז שהוא דרבנן טפי מספירה דאורייתא, אלא כל שסופר בלילה "תמימות" קרינן ביה", עכ"ל. והיינו דס"ל דהתוס' סברו כר"י גאון, דדין ה"תמימות" מתקיים ע"י התחלת ספיה"ע בתחילת הלילה הראשון, וע"ז העיר הר"ן דא"צ לזה, וה"תמימות" מתקיימות בכך שסופר בלילה, הגם שלא סופר בתחילת הלילה. ואמנם פשטות לשון התוס', וכן לשון הרא"ש בסוף פסחים, דדעה זו דעדיף טפי לספור סמוך לחשיכה, סָבְרָה שמדין ה"תמימות" לספור בכל לילה מתחילת הלילה, ואם לא עשה כן חסר במצוותו. וכן מצאתי במור וקציעה (שהביאה"ל בר"ס תפ"ט הזכיר מקצת דבריו) דכתב דיש הסוברים דאם לא ספר בכל לילה כבר בתחילת הלילה, הפסיד את ספירת אותו הלילה.

והנה כאמור דעת הבה"ג ושאר הראשונים דהסופר ביום שפיר חשיב "תמימות", כיון דבהלכה ד"תמימות" נאמר שלא יעבור עליו יממה, לילה ויום, ללא ספירה, ורק נחלקו ר"ת והבה"ג וסיעתם האם קי"ל כהמשנה דקצירה ביום כשרה בדיעבד, או כסתמא דמתני' דקצירת היום פסולה אף בדיעבד. והדבר צ"ע, דהא המקור לכך שספיה"ע בלילה הוא, כמש"כ לעיל בריש דברינו מד' הש"ס במנחות ס"ו, מדכתיב "תמימות", ובהכרח דהיינו שמתחיל ומונה מבערב, דאל"ה אין כאן ז' שבתות מושלמות. וא"כ צ"ע האיך יפרנסו הבה"ג וסיעתו את ד' הגמ' דמ"התמימות" נילף דבעי' לספור בלילה, וצע"ג. 

והנה אכן מוכח כדעתם דספירה בלילה לאו דוקא, דאל"כ האיך איתא במתני' במנחות ע"ב דקצירה כשרה ביום, והלא אם התורה הקפידה דקצירה וספירה בלילה דוקא (וספירה במקום קצירה כמש"כ בש"ס שם בהמשך) א"כ כיצד יכול לספור ביום, אחר דבעי' ה"שבע שבתות תמימות" מהלילה. אלא בהכרח דספירת הלילה הנלמדת מ"תמימות" היא רק לכתחילה, אך אכתי קשה האיך ראו תנאי ואמוראי לומר דדין ה"תמימות" הוא דבר שאינו מעצמות הספירה ואינו מעכב בדיעבד. ומצינו במרדכי סופ"ק דמגילה שכתב כך: "וכבר שאלו לרבנו יעקב ב"ר יקר מי שלא בירך בלילה, מהו שיברך ביום, והשיב: שכר ספירה יהבינן ליה, שכר ספירה בזמנו לא יהבינן ליה, ואין הדבר ידוע אם אמר להם לספור למחר ולברך או לספור בלא ברכה", עכ"ל. הרי דהר"י בן יקר נחית להאי שאלה וחידש לן דבספיה"ע נאמרו ב' דינים, ושייך לספור אף בחסרון ה"תמימות" ובכה"ג מפסידים "שכר ספירה בזמנה", אך ספירה מתקיימת גם בכה"ג. והדבר צ"ת כנ"ל, מהיכ"ת לן דדין ה"תמימות" לספור בלילה אינו מעכב וחלק עצמותי ממצוות הספירה, וצ"ע.

והנה התוס' במגילה (שם) כ' דלא כדעת הבה"ג, כך: "ועוד נראה דאפי' למאן דמכשר קצירת העומר ביום דיעבד, מודה הוא גבי ספירה דאין לברך ביום, משום דשנה עליו הכתוב לעכב, דכתיב "תמימות", ואין אתה מוצא "תמימות" אלא כשאתה מונה בלילה", עכ"ל. וציין לו הגר"א בביאורו. וגם מד' התוס', שכבר נחית להאי סברא, חזי' דעצם תוקף ד' הש"ס במנחות, מיניה ילפי' חז"ל דספירה בלילה דכתוב "תמימות", לא הוקשו לו ולא הביאו כהוכחה נגד ד' הבה"ג, וצ"ע כנ"ל.

עוד מצינו במרדכי שם, דהביא ד' הראבי"ה דלדעתו יש לברך ביום, אילולי ד' הבה"ג, שכשם שישנו תשלומין על תפילה, ה"ה דאיכא תשלומין על ספיה"ע, והיינו בשכח ולא בביטל במזיד. ושוב צ"ע כנ"ל, דאם מדין ה"תמימות" נאמר דספירה בלילה דוקא, א"כ מאי שייך ביה תשלומין, וחזי' דגם הראבי"ה סבר כהר"י בר יקר, דדין ה"תמימות" וספירת הלילה הוא רק לכתחילה, וכדין תפילה וק"ש דאיכא ביה "דין תפילה וק"ש" ודין "תפילה וק"ש בזמנה", וצ"ע, וה' יאיר עיני בזה. 

ארץ ישראל לעם ישראל– האומנם? הרהורים על יום העצמאות ה67

ארץ ישראל לעם ישראל– האומנם? הרהורים על יום העצמאות ה67

מאמר מאת: אהובה קליין ©

יום העצמאות למדינת ישראל בפתח- יום חג שכולו שמחה והודיה לה'- על כך שאנו חיים במדינה עצמאית משלנו.

מדינה אשר הובטחה לאבותינו ,קמה גם בזכות חירוף נפשם של חיילי  צה"ל למענה ולמען העם. את זכרם אנו מעלים ביום הזיכרון  לחללי צה"ל, טרם חג יום העצמאות ונשמותיהם נצורות בליבנו לאורך כל השנה..

השאלות הן:

א] האם ארץ ישראל נועדה לעם היהודי, מאין לנו ההוכחות לכך?

ב] כיצד נזכה להבטיח את קיומה לנצח?

ג] מה הן הציפיות לגבי העתיד ?

התשובות.

ארץ ישראל נועדה לעם היהודי- הוכחות.

לראשונה אנו פוגשים בהבטחת ארץ ישראל לעם ישראל בחומש בראשית:

תחילה ברמז:

הקב"ה אומר לאברהם–אבי האומה: "לך- לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך: ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שימך והיה ברכה"[בראשית י"ב, א-ב]

"אשר אראך" -על כך אומר רש"י- הקב"ה לא גילה לאברהם את הארץ מיד,כדי לחבב אותה עליו ,ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור.

מאוחר יותר אברהם זוכה להבטחת הבנים והארץ:"ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט- נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר כה יהיה  זרעך"אברהם מאמין באמונה שלמה- כפי שנאמר:"והאמין בה' ויחשבה לו  צדקה"[בראשית ט"ו,ה]

בברית בין הבתרים- ה' מבטיח לאברהם וכורת עמו ברית:"ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת"[שם ט", ט"ו]

ובהמשך הקב"ה מבטיח לקיים את הברית:"והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין  זרעך אחריך לדורותם  לברית עולם להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך:ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים"בברית זו הקב"ה מבטיח את הארץ לכל הדורות ובתמורה דורש:את קיום ברית המילה:"ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם."

אך מי שלא יקיים את הברית,עונשו:"וערל זכר אשר לא- ימול את בשר עורלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר"[שם  י"ז, ד-ט"ו]

כאשר שרה דורשת מאברהם לשלח  את ישמעאל עם הגר, היא  מתרצת זאת במילים:"..גרש  האמה הזאת ואת בנהכי לא יירש בן האמההזאת עם בני  עם-יצחק"[שם כ"א,י]

בתום ניסיון עקדת יצחק המלאך נשבעלאברהם:"..בי נשבעתי נאום- ה' כי יען אשר עשית את- הדבר הזה ולא חשכת את יחידך:כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו.."[שם  כ"ב,ט"ו- י"ח]

ההבטחה מגיעה גם ליצחק- כאשר  הולך לגרר  מפאת הרעב השורר בארץ כנען.

"וירא אליו ה' ויאמר אל- תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך: גור בארץ הזאת ואהיה עימך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כול  הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך...."[שם כ"ו,ב-ה]

דברי ה' מגיעים ליעקב,  כאשר יוצא מבאר שבע אל עבר חרן-בציווי אמו ,הוא מגיע אל הר המוריה ובלילה חולם את חלום הסולם והמלאכים:"והנה ה' ניצבעליו ויאמר אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק -הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך:והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה..."[שם כ"ח, י"ג—ט"ו]

הבטחת הארץ נאמרת גם למשה בזמן שהות עם ישראל בגלות מצרים – במסגרת ארבע לשונות הגאולה:"...כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים: והבאתי אתכם אל- הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' " [שמות ו,ו-ח]

ירמיהו הנביא מנבא- כי בתום גלות בבל עם ישראל ישוב אל ארץ ישראל:"..ושבתי את שביתכם וקיבצתי אתכם מכל הגויים ומכול המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאום ה' והשיבותי אתכם אל- המקום אשר הגליתי אתכם משם.."[ירמיהו כ"ט,ט—ט"ז]

קיום ושמירת -  ארץ ישראל-הלכה למעשה.

כאשר  יש לאדם דבר יקר ערך , ודאי ישמור עליו כאוצר וישתדל שלא יפגע  חלילה אוצר זה, ובוודאי לא יהיה מוכן לוותר עליו כלל, או על חלקים ממנו בעד כל הון שבעולם.

כך היא ארץ ישראל- ארץ חמדה, כדי לדעת לשמור עליה עלינו לעיין בכתובים ולהישמע להוראות והציוויים.

 מתוך עיון ולימוד בספר הספרים  אנו לומדים: כי ארץ ישראל היא בעלת כוח רוחני מיוחד וכאשר אנו מתרחקים  מההוראות הכתובות באופן ברור- היינו- מקיום המצוות בין אדם לחברו ומצוות בן אדם למקום- התוצאות מאד קשות.

הנה כמה דוגמאות לפסוקים המאמתים הוראה זו

א] :"ושמרתם את- כל חוקותיי ואת- כל- משפטיי ועשיתם אותם ולא- תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה.."[ויקרא כ,כ"ב]

ב]אי שמירת מצוות ובעיקר אי שמירת מצוות שמיטה תגרום לגלות ופיזור עם ישראל בגויים ובהמשך נאמר: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור:והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותיה.."[ויקרא כ"ו,  מ"ב -מ"ג]

ג] "כי- תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כול ועשיתם הרע בעיני ה' אלוקיך להכעיסו:העידותי בכם את השמים ואת- הארץ כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון:והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה"[דברים ד, כ"ה ]

ד] "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי אשר אנוכי מצווה אתכם היום לאהבה את ה'..ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת:הישמרופן – יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים...וחרה  אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תיתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם..."[דברים י"ג, י"ג-י"ח]

ה] הקב"ה מתבונן בארץ ישראל תמיד:"ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"[דברים י"א,י"ב]

הציפיות לגבי עתיד העם והארץ .

כדי שעם ישראל ייהנה מארצו המיוחדת והטובה-ארץ זבת חלב ודבש,ארץ אשר לא חסר בה דבר, עלינו לשמש דוגמא ואור לגויים, על ידי קיום התורה הלכה למעשה- כולל גם יחס אל הזולת.

עלינו להיות מאוחדים תמיד- כי אחדות היא מעלה וכוח.

להיות מוכנים גם מבחינה ביטחונית, כמו שיעקב אבינו היה מתכונן בשלושה מישורים בזמן שהלך לקראת עשיו: דורון, תפילה, מלחמה.

כדי לממש מטרות אלה, יש להשקיע רבות בתחום החינוך,להפיץ את התורה, באמצעותה ניתן למגר את האלימות ואת כל התופעות השליליות בחברה.

לסיכום, לאור האמור לעיל עלינו לזכור כי גם כאשר עם ישראל ירד לגלות, הקב"ה הגן על ארצו והיא הייתה שוממה,וחיכתה עד שישוב אליה מחדש.

מי ייתן ויקוים בנו הפסוק "ומלאה הארץ דעה את ה'  כמים לים מכסים"

[ישעיהו י"א,ט]

בר כוכבא ומלחמתו /שיר מאת: אהובה קליין©

בר כוכבא ומלחמתו /שיר מאת: אהובה קליין©

 

בר כוכבא נלחם ברומאים

בשס"ה גידים רמ"ח אברים

חוצה גאיות הרים וסלעים

מניף חרבו בשם האלוקים.

 

על הארי רוכב

למבקשי נפשו אורב

למען קדושה יהודית

נאבק בנחישות ייחודית.

 

מרד עקוב מדם

תם ולא נשלם

 בוא יבוא היום

עלה זית ושלום..

 

 

 

בר כוכבא ומלחמתו /שיר מאת: אהובה קליין©

בר כוכבא ומלחמתו /שיר מאת: אהובה קליין©

 

בר כוכבא נלחם ברומאים

בשס"ה גידים רמ"ח אברים

חוצה גאיות הרים וסלעים

מניף חרבו בשם האלוקים.

 

על הארי רוכב

למבקשי נפשו אורב

למען קדושה יהודית

נאבק בנחישות ייחודית.

 

מרד עקוב מדם

תם ולא נשלם

 בוא יבוא היום

עלה זית ושלום..

 

 

 

דבר החסידות – פרשת אמור – פסח-שני

דבר החסידות – פרשת אמור – פסח-שני

 

מעלתו של פסח-שני

ביום ראשון הקרוב יחול פסח-שני, אותו חגגו בבית-המקדש מי שלא יכלו להקריב את קרבן-הפסח בזמנו. גם בימינו נוהגים לאכול בו מצות וא"א בו תחנון ואם נזכה – עוד נקריב בו את קרבן הפסח שפספסנו.

שנינו (פסחים פ"ט מ"ג) "מה בין פסח הראשון לשני? הראשון – אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני – מצה וחמץ עמו בבית" ועוד. ובתוספתא מוסיף "הראשון – נוהג כל שבעה, והשני – יום אחד".

מהי אכן הסיבה להבדלים קוטביים אלה? מבואר בחסידות, שפסח ראשון הוא חג של צדיקים: אלו שהקריבו את קרבן ה' במועדו. לאידך פסח שני הוא לבעלי-תשובה: אלו שהחסירו את המצווה* והתורה נותנת להם אפשרות להשלים ולתקן.

וזוהי הסיבה שפסח ראשון אסור בבל-יראה: כי צדיק הוא סר-מרע בתכלית ואין לו שום עסק עם 'חמץ'. לאידך פסח-שני הקשור עם עבודת התשובה הרי כשעושים תשובה מאהבה'זדונות נעשו לו כזכיות' (יומא פו, ב) ולכן חמץ ומצה עמו בבית כי בעל תשובה יכול להפוך גם את החמץ לטוב!

ומאותו הטעם פסח ראשון הוא שבעה ימים והשני רק אחד: שבע מראה על שלמות, כמו ימי השבוע, שנות השמטה, כי כך נברא העולם בשבע מדות העליונות (חסד – מלכות), משא"כ עבודת התשובה היא מעומק הנפש ולמעלה ממדידה והגבלה של זמן, כמו שנאמר בסיפור של ר' אלעזר בן דורדיא (ע"ז יז, א) "בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת", וזה מרומז בכך שפסח-שני הוא יום אחד בלבד!

שבת שלום, ולהתראות בתהלוכה ביום חמישי!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יח, בהעלתך שיחה ג' (עמ' 117 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 128 ואילך). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' רלב.

 

*) כידוע מאמר אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (היום יום י"ד אייר, בתרגום מאידיש) "פסח שני עניינו שאין דבר אבוד, תמיד אפשר לתקן, אפילו מי שהי' טמא, הי' בדרך רחוקה, ואפילו 'לכם' – שזה הי' ברצונו – יכול בכל זאת לתקן".

בכך מובן גם מדוע לא צוה הקב"ה על פסח שני כמו על שאר כל המצוות, רק לאחר שבני ישראל התעוררו וביקשו "למה נגרע?" – כי התשובה באה בדרך כלללאחר התעוררות האדם, ודווקא לאחר שבאו ואמרו "אנחנו טמאים לנפש אדם", בדוגמת עניין הוידוי, וביקשו להקריב קרבן ה' "בתוך בני ישראל" קיבלו את המצווה מלמעלה.

דבר החסידות – פרשת אמור-ל"ג בעומר

דבר החסידות – פרשת אמור-ל"ג בעומר    

 

יום שמחתו של רשב"י

מסופר על רבי אברהם הלוי מתלמידי האריז"ל, שמרוב צערו על גלות השכינה והכמיהה לגאולה היה נוהג לומר בכל יום תפילת "נחם" בברכת "תשכון", כמו שאנו עושים בתשעה באב.

פעם אחת עלה בל"ג בעומר לציונו של רבי שמעון בר יוחאי ואמר שם "נחם" כמנהגו, לאחר מכן אמר לו רבו האריז"ל שרשב"י מקפיד עליו על שאמר נחם ביום שמחתו, וכתוצאה מכך מת לו בנו הגדול ר"ל (פע"ח שער ספה"ע פ"ז. לבוש ומג"א לאו"ח סי' תצ"ג סק"ג).

ומזה נמצאנו למדים דבר פלא: שגדולה שמחת ל"ג בעומר יותר מימי חול-המועד שחייבים בהם בשמחה מן התורה, שהרי רבי אברהם אמר נחם כל השנה בברכת 'תשכון' היינו גם בימי חול המועד, ולא נענש אלא דווקא כשאמרה בשמחת רשב"י בל"ג בעומר!

וטעם הדבר יובן ע"פ דברי אדמו"ר הזקן ש"לפני צדיקים הגדולים כרשב"י לא נחרב הבית כלל", ונמצא שאצל רבי שמעון האירה אור הגאולה כמו בזמן ביהמ"ק ולכן ביום שמחתו לא שייך כלל ענין האבלות על החורבן.

ומכאן מנהג ישראל מקדמת דנא, שביום ל"ג בעומר אין הילדים לומדים ב"חדר" כרגיל, אלא יוצאים לשדה ומספרים בשבחי רשב"י. ובימינו יוצאים יחד כל ילדי ישראל לתהלוכה לכבוד רשב"י, מתוך "גאון יעקב" וברוב שירה וזמרה. וידוע הרמז במארז"ל (ברכות ט, א) "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" – דוחק וחושך הגלות, ולהוציאנו לגאולה השלמה בקרוב ממש.

 

שבת שלום!

 

מקור: שערי המועדים ספה"ע – ל"ג בעומר עמ' רצב, שא, רפג.

דגל מדינת ישראל

את נסיבות היווצרותו של דגל ישראל, שבהתחלה היה דגלה של התנועה הציונית, תיאר הנשיא השני של ההסתדרות הציונית העולמית ועוזרו של הרצל דוד וולפסון
                                                     
"בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבאזל, כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס הראשון. בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס ? מה הם צבעיו ? הן דגל אין לנו. הרעיון הזה הכאיבני מאוד. צריך ליצור את הדגל. ואולם באיזה צבעים נבחר ?
 

והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי"

 

 

 

האזנה למוזיקה בימי ספירת העומר

האזנה למוזיקה בימי ספירת העומר
 
*הרב שמואל ברוך גנוט *
 
בכל שנה בימי "ספירת העומר" מתחדשים בבתי המדרשות דיונים האם מותר לשמוע מוזיקה שקטה או "שירים ווקאלים" (היינו שירים בלי לווי כלי נגינה). ננסה לסדר הענינים כפהנלע"ד.
 
א] כתבו הגאונים הטור והשו"ע (או"ח תצ"ג) שנהגו שלא להרבות בשמחה ולהינשא בימי הספירה, בהם נפטרו תלמידי ר"ע. וכתב המשנ"ב בשם האחרונים: אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש להזהירן, עכ"ל. כך שהמשנ"ב אסר רק "ריקודין ומחולות". אמנם הערוה"ש כתב: "וכ"ש שאסור לזמר בכלי זמר". וכן בשו"ת אגר"מ יו"ד ח"ב קל"ז ובשו"ת מנחת יצחק ח"א קי"א ובעוד ספרים כתבו שנהגו שלא לשמוע כלי זמר בימים אלו. והאגר"מ הוסיף שגם הנוהגים לשמוע כלי זמר בכל השנה, ביחיד, בימים אלו מחמירים שלא שומעים גם ביחידות. וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק ח"א קי"א.
 
ב] ובלקט יושר הביא שרבו בעל התרומת הדשן הקפיד גם שלא לנגן ניגונים בפיו בימי הספירה, וכ"כ בס' יוסף אומץ שכן נהגו בפפד"מ, שגם לא לשורר בפה. ובס' אורחות רבנו מובא שהגרי"י קניבסקי זי"ע אמר שלא מצינו איסור לשורר בפה בימי הספירה, אך בנו הגרח"ק העיד שאביהם הורה להם שלא לשיר בביתם, ורק בשבתות שרו. והנה למנהג התרומת הדשן וקהילות פפד"מ, ודאי שאין לשמוע מוזיקת טייפ וגם "שירה ווקאלית" אסורה. ולדברי המשנ"ב ש"ריקודין ומחולות" אסורים, לא מצינו שום איסור בכלי זמר. ובלשון המ"ב לא מצאנו שכלים ושירים המביאים לידי ריקוד (כמו שמיעת שירים סוערים וקצביים) אסורים. אולם לדעת האוסרים, כפי מה שכתבו שכן המנהג, לנגן ולשמוע כלי זמר, עלינו לידע האם שמיעת קלטות מוזיקה שקטה (שאינה מביאה לריקוד ומחול) או שירה "ווקאלית", אסורה.
 
ג] נפסק בשו"ע (או"ח תק"ס) שאסור לשמוע כלי זמר בכל השנה, משום חורבן הבית, ומסקנת הפוסקים היא שאסור לשמוע מוזיקה מטייפ [בקביעות] בכל ימות השנה, שכאשר מהטייפ בוקעים מנגינות זמר, הרי זה ככלי זמר. וההיתר המסוים להאזין למוזיקה בכל השנה הוא מפני עצבון הרוח ותחושת הדכדוך האופפים את דורנו העני בדעת, (יעויין בזה בספרנו שלהי דקייטא בארוכה בשם סופרים וספרים). ולפי"ז אם הפוסקים סוברים שמוזיקת "טייפ" נכללת בגדר "כלי זמר", א"כ יש לאסור שמיעת קלטות בימים אלו, לפי המנהג שהבאנו שלא שומעים בימי הספירה "כלי זמר". אמנם אפשר שזה דוקא לפי גזירה בלא טעמא זאת, דבכל כלי זמר אסרו. אך א"נ כהערוה"ש, שאסר כלי זמר משום דהוא כ"ש מריקודין ומחולות, ומשמע שסבר שהוא מפני שכלי זמר מביאים לשמחה יותר מריקוד ומחול. ולפי"ז יש לדון שמכיון ושמיעת מוזיקה שקטה ועצובה אינה גורמת לשמחה ועליצות, יש להקל בדבר.
 
ד] ובענין שמיעת "שירה ווקאלית": הנה לפי המנהג שלא לשורר גם בפה, נראה שאסור גם בשמיעת שירים אלו. ולאלו הנוהגים לאסור בימי הספירה ניגון ושמיעת כלי זמר, א"כ שמיעת שירי קלטות בלא שמיעת כלי זמר מותרת שכיון שכתבו הפוסקים (עי' אגר"מ או"ח א' קס"ו וציץ אליעזר חט"ו ל"ג ועוד) שקלטות שנשמע בהם זמרת פה ולא זמרת כלי נגינה, אי"ז בגדר "כלי זמר".
 
 
ולסיכום: א] מצאנו מספר הגדרות ומנהגים באיסור זה: 1) הגדרת המשנ"ב שאסור "ריקודים ומחולות". 2) מנהג התרומה"ד וסיעתו שלא לשורר גם בפה. 3) המנהג המובא בספרי השו"ת שלא לשמוע כלי זמר. 4) דברי הערוה"ש שכלי זמר אסורים מכ"ש מאיסור ריקוד ומחול. 5) דברי הציץ אליעזר, שאף הבין כן בדברי האגר"מ, שבכלל "ריקודין ומחולות" נאסר גם לשיר ולשמוע שירי - פה המביאים לידי ריקוד ומחול.
 
ב] להתרומה"ד ולמנהג ספרי השו"ת נראה ששמיעת "טייפ" אסורה, כדין שירת כלי זמר, או כשירת פה להתרומה"ד. ולדברי המשנ"ב מצינו רק כשריקוד ומחול אסור ולא כלי זמר. ולהצי"א בהבנת המשנ"ב ייאסר לשמוע מוזיקה המביאה לריקוד ומחול.
 
ג] שירה ווקאלית, בלי מוזיקה, תיאסר להתרומה"ד וסיעתו, ותיאסר להאגר"מ והצי"א במקום שמדובר בשירה קצבית וסוחפת לריקוד ומחול. בשירה שקטה, שאינה מביאה לריקוד, לא מצאנו שום הכרע גם בדבריהם שהדבר ייאסר.  
 

ההודאה לה'

ההודאה לה'
מתוך אתר הלכה יומית 
 
היום הוא יום העצמאות. וכבר דיברנו כמה פעמים בענין ההשקפה הנכונה על תקומת מדינת ישראל בארץ ישראל, על פי דבריו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל.
 
דבר פלאי נמצא בדברי רבינו הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל, בעל ספר בן איש חי, שבספרו "בניהו" (על מסכת ראש השנה דף ח:) כתב, ממש דברי נבואה, שקודם גאולתם של ישראל, יעלו רבים מהם לארץ ישראל, ותהיה להם כאן ממשלה, ותהיה להם מעלה, רק שלא יהיו נגאלין לגמרי, עד ביאת משיח צדקינו. והדברים נכתבו על ידי הגאון רבי יוסף חיים, בימים בהם איש לא האמין כי יעלו ישראל על אדמתם בקיבוץ גדול, אם לא על ידי ביאת המשיח שיתגלה במהרה בימינו. (ובספר אביר הרועים חלק שני, הבאנו עוד נפלאות מתורתו, שלמד מראש על מלחמת יום הכפורים, ועוד. עיין שם).
 
ובודאי לא לחינם עשה עמנו ה' יתברך נס ופלא, בקיבוץ ישראל על אדמתם בדורות האחרונים, וכמו שאמר מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, (ביום העצמאות של שנת התשכ"ט, 1969), כי כבר כמה פעמים עזרנו ה' יתברך להכניע את צוררינו, במלחמת השחרור, במבצע קדש, במלחמת ששת הימים, ועוד ועוד, "ולא עביד רחמנא ניסא בכדי", כלומר, לא לחינם עושה ה' יתברך נסים. אלא טעם יש בדבר, להצמיח לישראל ישועה גשמית ורוחנית בארץ ישראל, כדי להביאם לגאולה השלימה במהרה בימינו.
 
רבותינו אומרים, כל מי שעושים לו נס ואומר שירה, חוזרים ועושים לו נס אחר. וביאר מרן רבינו זצ"ל, שזהו מה שנאמר "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד, כִּֽי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה', וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה", שפירוש הדברים הוא, כי ה' הוא ישועתי, הוא עשה לי ישועה, ולכן לא אפחד גם לעתיד לבוא, כי עוזי "וזמרת יה ה'", שאני מזמר לו בשירה וקול זמרה, לפיכך, "ויהי לי לישועה" - פעמים רבות.
 
רבותינו מתחו ביקורת על חזקיה המלך, על שלא אמר שירה לפני ה' יתברך בשעה שעשה לו ה' נס והמית את כל צבאו של סנחריב, וזאת למרות שחזקיה המלך היה קדוש ה', והיה ראוי להיות משיח, ופעל רבות ונצורות למען תורתינו הקדושה, עד שאמרו רבותינו שבדקו מדן ועד באר שבע בימיו של חזקיה, ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה. ובכל זאת, למרות כל תורתו של חזקיה, קטרגה מדת הדין לפני ה' יתברך, שלא אמר חזקיה שירה לפניו.
 
לכן צריכים אנו לתת תודה, שיר ושבחה לה' יתברך השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו, צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל, ולהוציא מלב טועים החושבים "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ובוטחים בצבא של בשר ודם, כאילו רק בכחנו הגשמי ניצלנו. ואדרבה, על ידי השירה והתודה, נזכור את ה' אלוקינו הנותן לנו כח לעשות חיל. ועל ידי זה נזכה גם לעתיד לבוא לראות בישועות ה' יתברך, כמו שאמרנו, שעל ידי ההודאה לה' על הנס, הוא עושה נס נוסף. וכפי המעשה שהיה עם דוד המלך עליו השלום, שכשראה שעשה לו ה' נס, והציל אותו מן הארי ומן הדוב, הבין כי עתיד הוא לעמוד לישועת כלל ישראל, כי לא לחינם עשה לו ה' נס מופלא כל כך, אלא ללמדו כי עתיד הוא לעשות על ידו נס נשגב יותר.