סוף השנה

'איילת השחר' על 'בין הזמנים'

'איילת השחר' על 'בין הזמנים'

***הרב ש.ב. גנוט ליקט, סידר וערך בעבורינו פניני הלכה, חכמה והשקפה, מתוך משנתו ההלכתית והמוסרית של ראש הישיבה מרן הגאון בעל 'איילת השחר', רבי אהרן יהודה ליב שטינמן שליט"א, על 'בין הזמנים' ** לאיזה קברי צדיקים 'אין ענין' ללכת, היכן כדאי להתפלל, על איזה 'זמן קריאת שמע' יש להקפיד, מהיכן ניתן לברך על הים ומדוע עלינו להקפיד על מלבוש עליון גם בחופשה***

ברכה על הים בביקור השני

נסענו לחוף הרצליה ביום שני וכשהגענו שוב לחוף ביום שישי, נזכרנו שביום שני ראינו את הים ולא ברכנו עליו את ברכת 'עושה מעשה בראשית'. האם נוכל לברך את הברכה כעת? 

הגאון רבי בן ציון פלמן שליט"א סיפר שפעם אחת נסע עם קבוצת אנשים לחוף הים בנתניה וראו את הים היטב בדרכם ליד תל אביב, ולאחר כחצי שעה,כשהגיעו לחוף בנתניה, ראו שוב את הים, והסתפקו האם עליהם לברך או לא, דאפשר וחשיב ראיה חדשה בזה שהבתים שבכל האזור הסתירו את הים מעיניהם, ושאלו את פי מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א שהשיב להם שבודאי הפסידו את הברכה. [ועיין בספרי שלהי דקייטא מהדו"ב סי ק"ב בשם חכמי ירושלים, שכל עוד מתפעל מהים כהתפעלותו הראשונית, יכול לברך].

ראיית הים מרחוק

אנו נוסעים באוטובוס ורואים מרחוק את הים. האם אפשר לברך את הברכה מרחוק? מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א הורה שראיית הים מעיר אחרת, כמו ראיית הים התיכון מגבעות העיר בני ברק ומישיבת פוניבז', נחשבת לראיה לענין הרואה את הים בתוך שלושים יום, שאין מברך שוב כשרואה את הים מקרוב. וכן הורה מורי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א.

תפילה בקברי קדמונים

בענין תפילה על קברי התנאים והאמוראים הקדושים זי"ע אמר מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א לאברך אחד שתפילה אצל קדמונים מסוימים אינה מועלת לנו, כיון שאנו רחוקים מדרגתם העליונה והקדושה עד מאד. והדברים יתבארו על פי מה שכתב הפרי מגדים או"ח סי' תקפ"א דאנו מתפללים אצל קברי הצדיקים כדי שימליצו טוב בעדנו, ולפי זה יש לומר דצדיקים וקדמונים אלו לא ימליצו כ"כ בעדינו, כיון שאנו הקטנים רחוקים כרחוק מזרח ומערב מהשגותיהם והם לא הורגלו בקטנות בקשותינו ודרגתינו, אשר לא היתה כמותה בבני דורם. וכידוע שכשחלה מרן הגרי"ז מבריסק זי"ע שלח את מרן הגראמ"מ שך זי"ע, יחד עם מנין חבר תלמידי חכמים מופלגים וביניהם גם מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א, להתפלל על קבר הרשב"י זי"ע ועל קבר מרן הבית יוסף זי"ע, ואמר מרן הגרי"ז זצ"ל שאביו הגר"ח הלוי זצ"ל המליץ בעדו לעלות על קבר רשב"י וקבר מרן הבית יוסף ז"ל, כיון שהוא רבן של ישראל וכל ישראל הולכים לאורו הגדול בחיבוריו 'בית יוסף' ו'שולחן ערוך', ועל כן התפילה בקברים אלו מתקבלת היטב.

תפילה בקברי צדיקים

אמר מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א ששמע ממרן החזו"א זצ"ל שענין ההליכה להתפלל בקברים הוא מפני דיש שם השראת השכינה, אך בהליכה לסתם קברים, ואפילו בעליה לקברי ההורים, אין ענין להתפלל. [א"ה: המקור להשראת השכינה על קברי הצדיקים הוא בפירוש הגר"א ז"ל לתיקוני הזוהר וכן כתב הגאון החיד"א בשם מדרש, וע"ע בארוכה בספרי שלהי דקייטא סי' סד]. 

תפילה בקבר הב"י והאריז"ל

סיפר מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א: שמעתי שבעל החזון איש זצ"ל כשהיה בבית הקברות בצפת, התעכב סמוך לקברו של מרן הבית יוסף יותר מאשר התעכב בסמוך לקבר האריז"ל. והוסיף מרן שליט"א וביאר (כמובא בס' אעלה בתמר, שיעורי חומש):" יתכן שעשה כך כיון שהוא התייגע מאד בדברי הבית יוסף, ואילו בדברי האריז"ל הוא התייגע פחות, ומשום כך הרגיש שיש לו יותר שייכות לבקש בקבר הבית יוסף ז"ל מאשר בקבר האר"י הקדוש".

זמן קריאת שמע

בימי 'בין הזמנים' ישנם המקילים לעצמם יותר וקמים מעט מאוחר ומספיקים לקרות קריאת שמע לפי זמן הגר"א ז"ל. ואכן העיד מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א שמרן החזו"א הכריע שהעיקר הוא כשיטת הגר"א והגר"ז ז"ל. [וכן העיד מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, ס' אעלה בתמר. וכן הוא בס' אורחות רבינו שדן מרן הגרי"י קניבסקי זצ"ל קמיה מרן החזו"א זצ"ל אמאי לא אמרינן דספק דאורייתא לחומרא לענין זמן קריאת שמע, האם הלכה כהמגן אברהם או כהגר"א והגר"ז, ואולם הבין הוא מהחזו"א שדעתו נוטה שההלכה כדעת הגר"א והגר"ז, וממילא אין כאן מקום לדין ספק דאורייתא].

תפילה במטוס וברכב במיושב

הנה לעיתים ניתן להתפלל שמונה עשרה במתינות במיושב ולא במעומד, כגון הטסים במטוס וכדו' (או הנוסעים ברכב ואינם יכולים לעצור בדרכם ולהתפלל במתינות מטעמי סכנת דרכים וכו' ואם ימתינו, יעבור עליהם זמן תפילה),הורה מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א בשם מרן החזו"א זצ"ל שעדיף להתפלל שמונה עשרה במתינות במיושב, מאשר שמונה עשרה במהירות במעומד. 

עקיפת התור

מצוי לדאבונינו תופעה של לקיחת התור, כגון העומדים בתור המשתרך לכניסה למתקן מסוים בפארק ולפתע מגיחים אנשים שלא עמדו בתור ועוקפים אותו, ונשאל מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א איזהו איסור עוברים אלו שעקפו את התור, והשיב שאמרו שהגר"ש גריינמן שאל את מרן החזון איש זצ"ל בזה, והשיב לו החזו"א שהוא פורץ בגדרו של עולם. ובס' אעלה בתמר הובא שהוסיף בזה מרן שליט"א את הדברים הבאים: מובא על הפסוק 'כקטן כגדול תשמעון' שאם קדם ובא לפניך דין פרוטה לא תסלקנו לאחרונה. ויש לעיין האם גם בשאר דברים צריך להקדים את העומד ראשון בתור. ועיין שו"ע יו"ד סי' שנ"ד אם יש שני מתים בעיר אחת,דיש להוציא את המת שמת ראשון. 

ה'חזון איש' הושפע מ'בין הזמנים'

סח מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א:'שמעתי שמרן החזו"א זצ"ל אמר שבזמן שלומדים בני הישיבות, אזי גם לו יותר קל ללמוד, כיון שמרובים הם הלומדים העוסקים בתורה, אך ב'בין הזמנים' שמצוי יותר בטלה אצל בני הישיבות, זהו משפיע גם עליו ויותר קשה לו הלימוד'.

אין 'בין הזמנים' בתורה

"הקב"ה יעזור שתנצלו גם את הבין הזמנים, וכמו שבמשך השנה למדתם טוב מאד, כך תמשיכו גם בבין הזמנים, כי בעצם אין 'בין הזמנים'.בתורה לא כתוב 'בין הזמנים', יש מצוה של 'ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך' ולא כתוב חילוק אם זה בין הזמנים או לא בין הזמנים,רק מה,לגבי הסדר של הציבור יש כזה סדר,אבל ליחיד נשאר אותו מצוה בבין הזמנים כמו באמצע הזמן,בלי שום חילוק.

ונקוה שתנצלו את הבין הזמנים כל אחד ואחד,וד' יעזור שכולכם תעלו ותעלו מאד מאד בתורה ויראת שמים,ויהיה הרבה נחת מכולכם,והקב"ה יעזור לכולכם ולכל המשפחה שלכם ויהיה כל טוב. (מתוך שיחת מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א).[ואגב אזכיר בזאת שפעם אחת נדברתי עם מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, ובעידנא דשמחה שאלתי האם יהיה 'בין הזמנים' בעולם אחר שהמשיח יבוא... והשיב לי אז מרן הגר"ח:"אין 'בין הזמנים' בעולם!!"...]. 

להקפיד על מלבוש עליון

הנה כידוע הרחוב לדאבונינו מאד לא טוב ומשפיע על כל אחד,ובזמן האחרון התחילו בחורי ואברכי ישיבות לילך ברחוב בלי כובע רק בכיפה ובלי מלבוש עליון,ואם כי אין איסור,מ"מ זה לא דרך הראוי להתנהג לבן תורה, וכלובשים באופן שהוא מתבדל מהרחוב זה מחיצה מבדלת בינו ובין אנשי הרחוב אשר מאד לא נוהגים כהוגן, וזה תריס בפני קלקול. וכעת שגם מחיצה זאת הפסיקו לעשות יכולין לירד מאד ביראת שמים וראוי מאד להתחזק בזה,בפרט בעיר כמו... אשר רבו בה המתפרצים ואשר רחוקים מריח תורה,ומאד צריך לעשות חיזוקים, וזה חיזוק שמאד יכול להועיל.ויהי רצון שישים בלבנו אהבתו ויראתו ולעשות כל מיני גדרים להרחוקים מיראי השי"ת ותורתו. (מכתב מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א).

לימוד התורה ב'בין הזמנים'- בחינת 'מת מצוה'

"לאחר תשעה באב, בזמן שחלק גדול מכלל ישראל יוצאים מחמת עניני ריפוי, לצורך החלמה, וכל אחד עושה בשביל הבריאות...אך סוף כל סוף יש ביטול תורה, ולכן צריך מאד להתחזק.

ובזמן שכל כך הרבה אנשים בשביל סיבות שונות לא לומדים, לימוד התורה אז הוא בגדר מת מצוה, שבזמן שאין עוסקים במצוה, היא נקראת 'מת מצוה', לכן צריך מאד להתחזק לנצל את הזמן לתורה וליראת שמים, ובכל מעשה המצוות מה ששייך לעשות, מי שיכול ללמוד ומי שיכול לעשות מצוות, צריך לראות לעשות יותר מתמיד.
וכל אחד ואחד צריך לנצל את הזמן דוקא לעלות, כי אז הזמן הנכון לזכות בזמן מה שאחרים אינם עושים והוא מקבל את שכר כולם, כי אם זהו בחינת 'מת מצוה' אזי הוא מקבל את שכר כל אלו אשר אינם יכולים לעסוק בתורה בזמנים אלה, ועל כן יראה כל אחד לנצל את הזמן ולערוך חיזוקים בתורה הקדושה, ביראת שמים, בתפילה, כאשר בכל אלו הדברים צריך מאד להתחזק. (משיחת מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א. הו"ד במוסף שב"ק יתד נאמן).

לבזבז חצי יום ב'בין הזמנים'?!

"אמנם אינני ראוי לבקש מהציבור, כי יכולים הם לומר טול קורה מבין עיניך. רק היות שביקשו לומר,אני רוצה להציע שני דברים. הא', בנוגע לבין הזמנים, והוא כי רוב הציבור אמנם לומדים גם בבין הזמנים, אבל יש כאלה שיכולים לקחת "חצי יום" ולבזבז אותו בכלום,חצי יום! בחורים אברכים,מרשים לעצמם... ואם היה צריך את זה לבריאות כדי לנוח קצת ניחא, ואולי יש כאלה יחידים,אבל האם כל כך הרבה אנשים הם חלשים שצריכים את זה? כל יום או כל יומיים לבלות "חצי יום" בלי כלום, וזה לכאורה "ביטול תורה", כי מה נפק"מ בין הזמנים או אמצע הזמן האם יש חילוק, רק אם א' חלש צריך לנוח קצת... (משיחת מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א. מתוך דברים שנאמרו בעצרת התעוררות לרפואת בעל הקהילות יעקב זצוק"ל). 

הטיולים הם סכנה רוחנית

זה כבר הרבה שנים שבזמן שלא לומדים בישיבות, כגון בחודש ניסן תשרי ואב, הרבה מנצלים הזמן גם כן ללימוד התורה, הנקרא 'ישיבות בין הזמנים'.

אמנם יחד עם זה יש כאלה שעושים טיולים למקומות שונים, ויש מקומות מסוכנים לטייל שם, בסכנה רוחנית וסכנה גשמית, ובעצם כל טיול כרוך בסכנה. הלא חז"ל אמרו 'האומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה, הרי זה מתחייב בנפשו'.

ודבר זה תובעים מבני הישיבות יותר משאר בני אדם, כיון שהם טעמו טעם של תורה ואין להם לבלות זמנן, אלא אם צריך עזר לכבוד החג או שהתאמצו ביגיעת התורה וצריך לנוח קצת, אבל אין לנצל הזמן בטיולים, אפילו אם כוונתו לראות גדלות השי"ת, וכתוצאה מהטיולים כל שנה ישנם כאלה שקרה להם אסונות השי"ת ישמרנו. והנה מזמן לזמן גילו גדולי ראשי הישיבות על הסכנה בטיולים אלה, ומ"מ כמעט בכל שנה קרה דברים נוראים. גם השנה תיכף בגמר הלימוד בישיבות, קפחו שני בחורים חייהם, והדברים צועקים עד לב השמים. 

אנא תלמידי הישיבות אשרי חלקכם שבחרתם דרך התורה,למה תלכו בדרכי עקלתון ואשר מביאים לכל כך הרבה צער. וכן נא להזהר מלעשות דברים המסכנים חיי אדם, ותנצלו את הזמן במקרה שצריך במנוחה, וחלק הכי גדול בלימוד התורה, ובזכות למוד התורה ושמירת הבריאות תזכו לעלות אל המסילה הנכונה ולגדול כרצון הקב"ה וכל ישראל. (מכתב מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א).

"בין הזמנים" במשנת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

"בין הזמנים" במשנת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

* ברכת "מעין שבע" בשבת בבית הארחה, ברכת "שהכל" על שתיה במהלך טיול, ברכה על שחייה בים, כניסה לשמורות טבע של המדינה, אכילה ושתיה באוטובוס טיולים, מילגת "ישיבת בין הזמנים", מזוזה באתרי נופש * פסקי הלכה והוראה מרבנו רשכבה"ג מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל * הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, מחבר הספר "שלהי דקייטא" *

* הורה מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל שאין זה מדרך כבוד להתפלל כשלובשים את החליפה על הכתפיים, שהרי גם העומד לפני שר ומלך- לא היה נוהג כך. ואולם הוסיף והורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאין צורך ללבוש חליפה על גבי היד בה מניחים תפילין, מכיוון שכך המנהג ואין זה דרך של חוסר כבוד (שלהי דקייטא סימן פ"ט)

* שמעתי מנכדו של רבנו זצ"ל הרה"ג ר' אריה לייב רימר שליט"א שהמילגה הניתנת לבני ישיבות ב"ישיבת בין הזמנים" שייכת לאביו של הבחור (שלהי דקייטא סימן פ"ט)


* בן ישיבה המתפלל בישיבתו תפילת שחרית בשעה המתאימה לזמן קריאת שמע שלשיטת ה'מגן אברהם', שאל את מרן זצ"ל האם הוא יכול ב"בין הזמנים" לקום מעט מאוחר ולהתפלל במניין בו קוראים קריאת שמע כדעת הגר"א ובעל התניא. השיב לו מרן זצ"ל: "אם אתה מתפלל בישיבה בזמן ה"מגן אברהם" רק מפני שכך הם סדרי הישיבה וברצונך להתפלל תפילה ישיבתית, הרי אין זה מחייב אותך כלל. אך אם חשבת וסברת שכך ראוי וטוב לנהוג, לקרוא קריאת שמע דווקא בזמן של ה"מגן אברהם", הרי זה כמנהג טוב שאתה חייב בו כנדר". (הלכה ומעשה תמוז התשס"ח)

* הורה מרן זצ"ל שהשותה שתיה במהלך טיול ביום שרב, והוא שותה רק משום שהבריאות מחייבת לשתות הרבה בטיולים מתחת כיפת השמיים והשמש הלוהטת, אזי אם יד לאחר שבירך "בורא נפשות" רוצה לשתות שוב בגלל הוראות שמירת הבריאות, אינו צריך לברך שוב "שהכל". אך אם הוא המתין פסק זמן כל שהוא, וגם יש לו הנאה משתיית המים הצוננים, עליו לשוב ולברך "שהכל" (ידיעון הלכה תמוז אב התשס"ח).

* הורה מרן זצ"ל שכשמנו חז"ל את יורדי הים בין אלו הצריכים לברך ברכת הגומל, תיקנו הם כן למי שנכנס לעומקי ותוככי הים ממש, אך השוחה בים בקרבת החוף, אינו מברך ברכת הגומל, אלא אם כן אירע מקרה של כמעט טביעה בתוככי המים, שבודאי עליו לברך. (שלהי דקייטא מהדו"ב סימן קט"ז)

* מרן זצ"ל הורה שמספק אין לברך ברכת "עושה מעשה בראשית" על ים המלח, למרות שבמסכת בבא בתרא (עד,ב) נאמר שימה של סדום מקיף את ארץ ישראל, ומשמע שים זה יסודו כבר מבריאת העולם, כיוון שמכל מקום מכלל ספק לא יצאנו ויתכן שים המלח נוצר לאחר מכן. (שלהי דקייטא מהדו"ב סימן קט"ז ועי"ש בעמוד קל"ח שבספר נמוקי או"ח כתב בשם ה"פרי תבואה" שלא מברכים את ברכת ראיית הים על ים המלח, מפני שהוא מין קללה שנעשתה בזמן הפיכת סדום. וכן צויין שם לדברי רש"י (בראשית יד,ג) וב"ר (פרשה מ"ב) שים המלח לא נעשה בששת ימי בראשית)

* בעניין הכניסה לשמורות טבע ואתרים, שהמדינה גידרה אותם ותובעת עליהם דמי כניסה, הנה מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל הקפיד ביותר שלא יגזלו מן המדינה מפני חילול ה', אך אם איתרע ח"ו שנכנס ללא רשות, אין בזה חיוב השבת גזילה. ואמנם שמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל כששמורות הטבע תוחזקו, שופצו וסודרו ע"י המדינה ובאי כוחם, אסור לגוזלם וחייבים לשלם דמי כניסה בכל מקרה (ועי' אריכות בזה בס' שלהי דקייטא סימן ל"ז)

* מעשה בבן תורה יקר מישיבת קול תורה שאביו ביקשו לעבוד עימו בכל ימי "בין הזמנים" לפרנסת בני משפחתם (למעט מזמן קביעת עיתים לתורה), ושאל את מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מה יעשה, ונפשו חשקה בתורה, ורוצה ללמוד עוד ועוד. השיב לו מרן הגרי"ש זצ"ל שאם אביו רוצה שיסייע לו בתועלת פרנסתו ופרנסת בני המשפחה, הצריכים כן למחייתם, שיילך ויעבוד ויסייע לאביו ב"בין הזמנים", ובכל זמנו הנותר יעסוק בתורה. וכך גם הורה לו המשגיח הגה"צ ר' גדליה אייזמן זצוק"ל (שלהי דקייטא עמוד רפ"ז)

* הורה מרן זצ"ל שהטסים במטוס לחו"ל צריכים לברך ברכת הגומל, ודלא כדעתם של הסוברים (עיין שו"ת בצל החכמה ח"א כ' אות ז' ובס' אהלך באמיתך פכ"ז ובס' שלהי דקייטא סימן מ"ו וסימן נ"ז) שאין לברך כלל, או לברך רק בלא שם ומלכות. (שלהי דקייטא סימן פ"ט) והורה הגרי"ש זצ"ל שאמנם הטסים בטיסה פנימית בארץ, אינם מברכים "הגומל".

* הורה מרן זצ"ל שאין צריך לומר תפילת הדרך אלא פעם אחת ביום, למרות שהוא מתעכב מספר שעות במקום כל שהוא כדי לנוח (הלכה ומעשה תמוז התשס"ח, ועי' שו"ע ומשנ"ב ס"י ק"י) והורה מרן זצ"ל שכך הוא גם במקרה כשהנסיעה השניה בה נוסע באותו יום אינה מסוג הנסיעה הראשונה, כגון כשנוסע בתחילה במכונית ולאחר מכן ברכבת או טס במטוס (שלהי דקייטא סימן ו' אות ד', וכן הוא בקונטרס "ובלכתך בדרך"  פ"ב).

 * הורה מרן שהנוסע לשדה תעופה כדי לטוס ובדרך נסיעתו נוסע חוץ מעיבורה של עיר אז יברך "תפילת הדרך" ויכוון לצאת בזה עבור משך כל הנסיעה והטיסה (שלהי דקייטא סימן פ"ט)


* הורה מרן זצ"ל שהנוסע, למשל, לשדה התעופה בכדי לטוס, ובדרך נסיעתו נוסע חוץ מעבורה של עיר, יברך אז תפילת הדרך ויכוון לצאת בזה עבור משך כל הדרך (שלהי דקייטא סימן פט אות לד)

* בחיפה ובעכו ישנם גני פאר השייכים לכת הבאהים ("הגנים התלויים") והורה מרן הגרי"ש זצ"ל שאע"פ שמעיקר הדין מותר להיכנס לגנים אלו, מפני שבני הכת הם אינם עובדי עבודה זרה ודומים למוסלמים (שבשו"ת חוט המשולש סימן כ"ח התיר לבנות להם בתי תפילה, והו"ד בדרכי תשובה קמ"ג ח'), מכל מקום אין זה נאה ויאה ליהודי שומר תורה להיכנס ולהנות מגנים שתכליתם לפאר מקדש של בני דת לא לנו (ויאמר שמואל סימן פ"ו)

* מותר לצאת לחוץ לארץ לצרכי רפואה, והוסיף מרן זצ"ל שהדבר צריך להיקבע שאכן הנסיעה לחו"ל תסייע לו מבחינה בריאותית, ולא שכל אדם יחליט לעצמו שאכן, הנסיעה תיטיב עימו...

* חז"ל אמרו במסכת קידושין שהאוכל ברחוב דומה לכלב, ופסול לעדות, אך הורה מרן הגרי"ש זצ"ל שהאוכל בדרכים בתוך האוטובוס, אינו נחשב להאוכל בשוק (ידיעון  הלכה  אב התשס"ח). ובספרי שלהי דקייטא (סימן צ') הבאתי שבגיטין דף ע' אמרו חכמים שאין לאכול ולשתות בעמידה, אך הגר"ח קנייבסקי שליט"א הורה שהמנהג להקל לאכול דברים קלים ודברי מתיקה בהליכה במסלול טיולים

* מבואר במשנה ברורה שאסור לישון לפני תפילת ערבית, אלא אם כן ממנים שומר שיעיר את הישנים ויזכיר להם שלא התפללו עדיין במעריב. והורה מרן הגרי"ש זצ"ל שכאשר קבוצת מטיילים נוסעת באוטובוס, יכולים הם להירדם למרות שלא התפללו מעריב ולמרות שלא מינו שומר שיזכיר להם להתפלל, משום שהנהג לא יאפשר להם להישאר באוטובוס בגמר הנסיעה, והרי הוא כמו השומר שלהם (וכמובן, שאם הנסיעה תמשך עד לזמן שבו אי אפשר להתפלל תפילת ערבית, שאל להם לישון מבלי למנות שומר)

* הורה מרן זצ"ל שמותר לשמוע שירים של פסוקי תנ"ך, כאשר הם מעוררים את האדם ומחזקים אותו ביראת שמים (ואין בזה חסרון של "עשוני בני ככלי זמר") (שלהי דקייטא עמוד רפ"ז)

* ישנה מצות לוויה, שצריך אדם ללוות את האורחים הבאים לביתו. ואמנם הורה מרן זצ"ל שאיש אינו צריך ללוות אישה ואישה אינה צריכה ללוות איש, אך בקרובי משפחה ניתן להקל בדבר (שלהי דקייטא סימן פ"ט וראה בספר "תורת הדרך" להגר"מ גרוס).

* הורה מרן זצ"ל שדין האוויר מעל הר הבית דינו כדין הקרקע של הר הבית, לכן הטסים בשמי הארץ אסורים לטוס מעל הר הבית  (ידיעון אב התשס"ח, ובס' שלהי דקייטא עמוד רפ"ח הבאתי בשם הגר"מ גרוס שכמו כן אסור לסייע לגוי להעביר מטוס מעל הר הבית). ולפי המבואר ברמב"ם שאסור לזרוק למקדש כלים טמאים, אזי הוא הדין שאסור להטיס טייסן או מטוס ללא טייס מעל מקום המקדש, מפני שהוא כלי מתכות שקיבל טומאה מבני אדם.

* מעשה בנהג שהסיע נוסעים, שלא חגרו את חגורת הבטיחות. איתרע מזלם והם נקנסו על ידי המשטרה. והורה מרן הגרי"ש זצ"ל שאם וכאשר הנהג ביקש מהנוסעים לחגור והם לא חגרו, הרי עליהם לצאת בהוצאות הקנס. אך אם הוא לא העיר להם מאומה על כך שלא חגרו, אין הם חייבים לפצותו על הנזק (הלכה ומעשה תמוז התשס"ח). ובספר "משפטי התורה" ח"א כותב שכאשר נהג רכב הכניס לרכבו אנשים מעל המותר ונקנס בקנס כספי על ידי המשטרה, שעל הנהג לשלם את כספי הקנס, מכיוון שהחוק אינו אוסר שייכנסו לרכב חונה בחניה כמה אנשים שרוצים. והחוק אוסר רק לנסוע עם נוסעים מעל המותר בחוק, נמצא שאת הנסיעה עצמה, התנעת הרכב והנסיעה, עשה הנהג לבדו, הרי שהנוסע הנוסף נכנס לרכב כשהרכב עצר בשולי הכביש או בחניה, ובמצב שכזה לא נוצר עדין חיוב הקנס, ולכן רק הנהג נחשב למזיק, ולכן עליו לשלם את הקנס לבדו...
והגר"צ שפיץ שליט"א מאריך לבאר ולפסוק שבמקרה הנהג התנה עם הנוסעים, שאם הוא ייתפס על כך שלקח ברכבו נוסעים יותר מהמותר בחוק, עליהם לשלם בעצמם את הקנס, צריכים הם לשלם את הקנס ולא הנהג.

* הורה מרן הגרי"ש זצ"ל שלכתחילה יש להימנע מלטוס במוצאי שבת במטוס שהגיע לשדה התעופה בשבת, למרות שלא עושים בו עבודות לצרכי הנסיעה, ואף לאחר הזמן של "בכדי שיעשו", מפני שיתכן שאם לא ייסעו, חברת הטיסות תבטל את הטיסה, או שתצמצם טיסות במקרים שכאלה, ונמצא שהיהודים שומרי השבת מסייעים להם בדבר. (שלהי דקייטא עמוד רפ"ח וראה בשו"ת יד נתן ח"ב סימן י"א)


* הטסים באוטובוס או במטוס וכדומה, במושב הפנימי, ואינם יכולים לצאת ממקום מושבם אלא אם היושב לידם ייאלץ לעמוד או לזוז ממקומו, באופן שצריך לצאת כדי להתפלל או ללכת לשירותים, הורה מרן זצ"ל שיכול הוא לצאת, למרות שהאדם שיושב לידו ישן כעת והוא יתעורר אם הוא ייצא כעת (שלהי דקייטא עמוד רפ"ט).

* בארץ ישראל, כך הורה מרן הגריש"א זצ"ל, אסור לבקר במוזיאון השעווה, כשאנו יודעים שבובות השעווה נוצרו ונעשו בידי יהודים, ויש בכך משום מסייע לעוברי עבירה, שעברו עבירה בכך שייצרו דמויות ובובות כנגד ההלכה הפסוקה (בשולחן ערוך יו"ד סימן קמ"א סעיף ד') ואם לא היו באים למוזיאון לא היו יוצרים אותם. וגם יש בכך משום חילול ה', שהולכים להנות ממעשי עבירה. אך במוזיאוני השעווה בחוץ לארץ, שהבובות נעשו בו ככל הנראה על ידי נוכרים, מותר לבקר. וראו גם כן בשו"ת תשובות והנהגות (סימן כ"ו) שממליץ גם שלא לבקר בחו"ל במוזיאון השעווה, ובוודאי שלא בארץ ישראל (קובץ הלכה ומשפט תמוז התשס"ח, שלהי דקייטא סימן כ"ו)

* הורה מרן זצ"ל שמותר להשתתף במופעי קסמים רק כאשר הקוסם יסביר 3-4 תחבולות ויראה לנוכחים כיצד הוא מבצע אותם, ואז אין נחשב הדבר לאחיזת עיניים ויכול להמשיך הוא במופע ה"קסמים" (הלכה ומעשה תמוז התשס"ח וראו בשלהי דקייטא סימן ט"ו כל דעות הפוסקים בעניין זה).

* הורה מרן הגרי"ש זצ"ל שאין להביט על תמונות וציורי כנסיות, מפני שהם קישוטי עבודה זרה, וכן אסור להביט ולהסתכל על תמונות תצלומי אולמות הכנסיות, שנעשו לנוי עבודה זרה, ומרן נשאל האם מותר להביט על כנסיה וציוריה מבחוץ, והורה שהדבר כלול ב"הרחק מן הכיעור" (שלהי דקייטא סימן כ"ה וראו שו"ת אבני ישפה ח"א סימן קנ"ג).

* כמובא בהלכה, מברכים בליל שבת ברכת "מעין שבע"  רק במקום הקבוע לתפילה, כמו בית הכנסת ובית מדרש או בבית שמתפללים בו בקביעות, ויש הסוברים שצריך שיהיה במקום גם ספר תורה (יעויין שו"ע ומשנ"ב סימן רס"ח ובשו"ת מנחת יצחק ח"י סימן כ"א בשם שו"ת דבר משה או"ח סימן כ"א ובשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סימן ס"ט). והורה מרן הגרי"ש זצ"ל שלכן יהודים המתארחים בבית הארחה או בבית מלון וכדומה, ומתפללים שם באופן זמני בחדר שייחדו לעצמם לתפילה לתקופת שהותם הקצרה שם בלבד, אזי אם בית הארחה הוא בירושלים, מנהג ירושלים לומר ברכת "מעין שבע" גם במניין שאינו קבוע, אך אם בית הארחה מחוץ לירושלים, אין אומרים "מעין שבע" (ובדבר המנהג בירושלים ראו בשו"ת הר צבי או"ח ח"א סימן קנ"ב ובלוח א"י (בשבת שובה) ובבן איש חי שנה ב' וירא י', שמנהג זה הוא מזמן הרש"ש על פי הסוד וכמ"ש בשם ס' פרי האדמה ח"א פ"ט מתפילה דין י', ועי' שש"כ פס"ה הערה נ"ח בשם הגרשז"א)

* הורה מרן זצ"ל שלמרות שנפסק להלכה שהשוכר בית בארץ ישראל חייב מיד במזוזה, למרות שהשכירות פחותה משלושים יום, מכל מקום זהו רק בשכירות של בית, אך השוהים בבתי מלון, חדרי נופש ובתי הארחה, לא נחשב ששכרו את הדירה עצמה, אלא רק כמי שקיבלו רשות לדור וללון שם בצורה ארעית, ולכן אינם חייבים במזוזה (הלכה ומעשה תמוז התשס"ח, וכן הוא בס' שלהי דקייטא סימן פ"ה בשם מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל. ועיין בחובת הדר פ"ג סקי"ח שכתב הגרי"י בלוי שליט"א  שמקומות אלו חייבים במזוזה, רק דן הוא האם החובה המוטלת  על בעל בית הארחה והמלון או על האורחים)

* הורה מרן זצ"ל שבכבישים בין עירוניים בהם עוברים מכוניות בכל עשר דקות בערך, נחשב הדבר לפתח פתוח לרשות הרבים לעניין הלכות יחוד

* הורה מרן זצ"ל שהיושבים במסעדה או בבית מלון ואין ביניהם קשר זה לזה, אינם מצטרפים לזימון, גם כששרים זמירות יחדיו, אך אם סיכמו בניהם להצטרף יחד לברכת הזימון – הם מצטרפים (שלהי דקייטא עמוד שמ"ג וראו בס' וזאת הברכה עמוד 216)

* הוראת מרן זצ"ל היא שהאוכל גלידה בגביע, עליו ליטול את ידיו קודם, כדין האוכל דבר שטיבולו במשקה, וכיוון שגלידה נחשבת למשקה (שלהי דקייטא סימן צ"ח).

* הרמ"א (סי' ח' סי"ד) כתב שנראה שאין מברכין על הציצית כאשר פשטה ודעתו להחזירה ולהתעטף, ורק בשהה כתב המשנה ברורה שראוי לברך, ובביאור הלכה הביא מנהג רבנן קשישאי שבירושלים תובב"א נהגו לברך על הציצית כשיוצאים מבית המרחץ ונדחק ליישב המנהג שלא לברך. ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן ל"ב) הביא בשם מרן החזו"א זצ"ל שאפילו אם פשט את הטלית גדול לשעה, אינו מברך עליה שוב. וכתב: ולא שמענו  השיעור בזה לדעת החזו"א.וכתב שבימינו דאכשר דרא והטלית קטן כשיעור וראויה לברכה כטלית גדול, אם שהה אפילו כשעה, נקרא "שהה" וראוי לברך, אך לא נהגו כן. ואמנם הנוהג לברך לאחר שהיה ארוכה בים, יש לו על מי לסמוך. ואמנם שמעתי מהגרב"צ פלמן  שמרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א העיד בפניו שמרן החזו"א זצ"ל פשט את טליתו אחר תפילת מוסף ביום הכיפורים והתעטף בה שוב לאחר שעתיים וחצי ולא בירך עליה, מספק שמא לא חשוב עדיין לזמן מרובה שצריך לברך כשפושט את טליתו כדי להשיבה. (שלהי דקייטא סימן פ"א)
ואולם הוראת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל היתה שכששוהה בחוף הים יותר ממחצית השעה, אזי כלובש את בגדיו, צריך לברך שוב על הציצית (הלכה ומעשה תמוז התשס"ח).

* למרות שאין עוסקים ברפואות בשבת, הורה מרן הגרי"ש זצ"ל שמותר לטבול בשבת בשחרית במרחצאות מרפא טבעיים, כמו בחמי טבריה (שם. ועיין בספר מנוחת אמת בעניין זה).

* המטיילים והמבקרים במפעל אריזה של פירות ומגישים להם מהפירות, הורה מרן הגרי"ש זצ"ל שאסור להם לאכול מהם מבלי שיפריש תרומות ומעשרות, ואפילו אכילת עראי, מפני שגמר המיון והאריזה נחשבים כגמר מלאכה של הפירות (ידיעון הלכה אב התשס"ח).

גאולה/ שיר מאת אהובה קליין ©

גאולה/ שיר מאת אהובה קליין ©

בעוז יוציאם אלוקים

מתוך ארצות גויים

באהבה וחמלת ליבו

כאב הנושא את בנו.

 

מארבע רוחות שמים

 יקבצם לשעריירושלים.

זורמים  טיפין,טיפין

בשירה  וזמר גאולים.

 

נהנים מזיו השכינה

עטורים בגדי ישועה

מתעלים במעלות קדושה

 היישר לבית הבחירה.

הערה:השיר בהשראת פרשת נצבים[חומש דברים ובהשראת  ההפטרה- חזון ישעיהו  [ישעיהו ס"ב]

 

 

 

 

 

 

האם ישנה מצוה לטייל בארץ ישראל?

האם ישנה מצוה לטייל בארץ ישראל?

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

 

"בין הזמנים" הגיע וקווי ה' מחליפים כח. עוסקים בתורה, נחים קמעה וגם מטיילים עם הילדים, מחליפים אויר ואוירה. אנו, כבני תורה, רוצים להעמיק בכל דבר ולדעת האם ישנו ענין תורתי- הלכתי כל שהוא לטייל ברחבי ארץ הקודש, להכירה ולתהות אחר נופיה ואתריה.

העולם נוהג "לצטט" בענין ש"כל המהלך ארבע אמות חדשות בארץ ישראל, הרי הוא בן עולם הבא", ולכן ישנם "המהדרים" בהליכה של עוד ועוד ארבע אמות חדשות ולא מוכרות בארצנו. אך לא, שמעתי ממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שאין מאמר חז"ל כזה.

בגמרא בכתובות (קיא, א) נאמר ש"כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן עולם הבא", ולפיכך המצוה והענין הוא ללכת כל ארבע אמות בארצנו, גם מבית הכנסת הביתה, אל בית המדרש, הכולל או המרכז המסחרי, וזה למרות שצעדנו באותם המקומות אין ספור פעמים. מלבד זאת, משמעות דברי הרמב"ם (מלכים ה, יא), כפי שביאר הפאת השולחן (פ"א ס"ב בב"י סק"ב, וכ"ה במהרי"ט יו"ד כח, ועי' מנוחת אמת פ"ז ושלהי דקייטא ס"כ), הוא שלא רק הדר בארץ ישראל נחשב לבן מעלה, אלא גם מי שלא גר בא"י ורק הולך בה ארבע אמות, כבר זוכה הוא להיות מבני העולם הבא, אך אין ראיה שהמתגורר בארץ ישראל צריך ללכת בה עוד ועוד ארבע אמות. 

ואמנם מסופר על הגרי"ח זוננפלד זצ"ל שהלך בכל יום עוד ארבע אמות שלא הלך בהם מעולם, פעם לצד מזרח, עד שהרחיק וחזר והלך לצד מערב. גם הגרב"צ ידלר זצ"ל מספר בספרו 'בטוב ירושלים' כך: "אוהב ישראל וארץ ישראל בכל מאודו היה הגרי"ח זוננפלד, והוא לקח חלק פעיל בנסיעת הרבנים שסידרתי בשנת תרע"ד להתעוררות תשובה במושבים ובקיבוצים. זכורני שבעת נסיעת הרבנים היה יורד מזמן לזמן מהעגלה והולך רגלי, בעוד ששאר הרבנים המשיכו לנסוע, ונימוקו עימו, שהליכה ברגליו על אדמת הקודש חביבה עליו". הרי לנו שהגרי"ח זצ"ל החשיב את ההליכה בארה"ק כחיבוב מצוה.

ראש גולת בבל ה'בן איש חי' (בשו"ת תורה לשמה סתי"ח) נשאל האם ישנו ענין ללכת למרחקים כדי לאכול מפירות ארץ ישראל. הוא משיב שמדברי הגמרא בעירובין "מפורש שהיו הולכים רבי יוחנן וסיעת מרחמוהי, מאה רבנן, ממקום למקום, כדי לאכול פירות מתוקים וטובים, וכל הליכתם בשביל זה. ובודאי הם היו מכוונים בזה בשביל חיבוב ארץ ישראל לאכול מפירות המתוקים וחשובים שלה וכוונתם לשם שמים. והנה ודאי כולם היו חסידים וקדושים. נמצא שהוא משנת חסידים ואין בזה פקפוק. ולכן מאחר שגם אתה השואל כוונתך לשם שמים, בשביל חיבוב ארץ ישראל ולהודות לה' על הארץ ופירותיה הטובים, לך אכול בשמחה, והכל הולך אחר כונת הלב". (וראו במג"א רמח, טו ומשנ"ב שם סקכ"ח, שישנה מצוה ללכת ולטייל בארץ ישראל, למרות שישוב לאחר הליכתו לחו"ל). ויש להוסיף (עי' שלהי דקייטא ס"כ. וכ"כ בס' מנוחת אמת, שם) שהרי כתב הריטב"א (גיטין ב, א) שמלבד קדושת א"י וישוב א"י, ישנו דין חביבות א"י, וכפי שמצינו (כתובות קיא) שהתנאים והאמוראים נישקו את אדמת ואבני ארץ ישראל, ואם כן היוצאים ביומי דפגרי לפוש ולאגור כוחות ומתמוגגים לשם שמים על חביבות ארץ הקודש, ארץ חמדה טובה ורחבה, יש בכך מעלה.

ובודאי שצריך שכל מעשינו, גם מעשי הרפיית ורפואת גופינו ונפשינו, יהיו לשם יוצרנו ברוך הוא, ושנזכה לאגור כוחות, כדי להגיע בראש צלול ובלב רגש אל עבודת האלול הקרבה.

ט"ו באב / שיר מאת: אהובה קליין (c)

ט"ו באב / שיר מאת: אהובה קליין (c) 

ט"ו באב אדיר בימים
מחיצות תיפולנה יתאחדו שבטים
בנות שילה יוצאות לכרמים
מחוללות בצניעות לבושות צחורים.


יצאו הגברים יסתתרו בגפנים
יבחרו בת זוג ענווה לחיים
חלומות קורמים עור וגידים
שרשרת דורות בניית בתים.

יום אהבה נופת צופים
שכינה תשרה בקרב האוהבים
מחילת עוונות יום חסדים
דף חדש פורץ שערים.

הערה: השיר נכתב בהשראת [שופטים כ"א]

ישועת ציון/ שיר מאת: אהובה קליין ©

ישועת ציון/ שיר מאת: אהובה קליין ©

 

ציון מרכינה ראש

בצער יגונה תבוש

בחדרי ליבה חששות

שמא נעזבה לאנחות?

 

אלוקים אינו שוכח

על בניו אינו פוסח

אותם בליבו יזכור

כמרגלית יקרה ינצור.

 

לפתע קרן ישועה

ברחובותיה ששון ושמחה

לא עוד שיממון

אלא פריחה וששון.

 

שערי ירושלים נפתחים

הערבה כגן אלוקים

בית מקדש שלישי

נחמה לישראל  יביא.

הערה: השיר בהשראת פרשת עקב וההפטרה[ישעיהו  מ"ט]

מבשרת ירושלים

מבשרת ירושלים

שיר מאת: אהובה קליין©

להר גבוה עולה המבשרת

כאיילה  על סלעים  מדלגת

זוקפת ראשה בשפתיה מחייכת

עיניה בורקות רוחה מפויסת.

 

צחורה ככלה ביום כלולותיה

פניה כלבנה מגביהה זרועותיה

בשורה מרנינה מהדהדת בפיה

כרעם מזעזעת ציון ובתיה.

 

משקיפה על הרי יהודה

על הופעת אלוקים מודיעה

כרועה יקבץ עדרו

לעבדיו יעניק שכרו.

 

ירושלים תנוחם כפליים

נרצה עוונה פעמיים

שבה אל כור מחצבתה

 כהרף עין ישועתה.

 

 

 

 

הערה: השיר בהשראת הנחמה לישראל מפי הנביא ישעיהו[ההפטרה  לפרשת ואתחנן]

 

 

 

 

נופשים לפי הספר / הרב ש. ב. גנוט שליט"א

נופשים לפי הספר

* סאונה יבשה בשבת, פרישת שמיכה על הדשא, לקיחת מגבות וסבונים מחדר המלון, הדלקת נרות שבת בלובי או בחדר האכסניה, מזוזה בצימר, ו... בית מלון על חשבון הקב"ה * שפך כוס קפה בבית מלון, ג'קוזי ודלת עם "עין אלקטרונית", עירוב בתוככי בית הארחה ושעות המנוחה בבית המלון * הרב שמואל ברוך גנוט, מחבר הספר "שלהי דקייטא" על הלכות חופשה ונופש, במאמר חדש עם הלכות בתי מלון, צימרים ונופש * 

סיפר לי הרה"ג רבי ישראל מרגליות שליט"א סיפור נפלא, שמאיר לנו באור יקרות כיצד גדולי ישראל נופשים ב"אתר הנופש" שלהם ב"בין הזמנים". מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצוק"ל, שהסתלק מעימנו לאחרונה, נהג לנפוש בכל שנה בתקופת "בין הזמנים" בדירת נופש במושב השקט "חזון יחזקאל". בכל פעם ניסה מרן הגרמי"ל זצ"ל לשלם לבעל דירת הנופש על זמן שהותו, אך בכל שנה התחמק בעל הדירה ולא הסכים לקחת כסף. רבי מיכל יהודה, שהבין שלשלם בכסף מזומן הוא לא יוכל, רצה לשמח את בעל דירת הנופש ולפני ששב לביתו בבני ברק, השאיר מכתב נרגש בכתב ידו, בו הודה על האכסניה הנעימה. הגרמ"י הוסיף משפט כזה: "בזכותכם כתבתי בדירתכם חידושי תורה במשך 130 שעות"... 

רבי מיכל יהודה שהה בדירת הנופש במשך 13 יום והוא ישב וכתב ברציפות, בכל יום במשך 10 שעות, מ- 9 בבוקר ועד 7 אחר הצהרים. עשר שעות רצופות של כתיבת חידושי תורה ובירורי סוגיות. וסיפר לי הרב מרגליות שבהמשך היה מתפלל הגרמ"י מנחה, ומיד לאחר מנחה התיישב ללמוד בהתמדה ובחשק עוד מספר שעות, כאילו לא ישב וכתב היום כבר עשר שעות רצופות ומאומצות...

במאמר שלפניכם השתדלתי להביא על קצה המזלג נושאים הלכתיים ונקודות למחשבה שלא כתבתי עליהם בעבר, לנופשים בבתי הארחה, בתי מלון וצימרים. הריחוק מהבית יכול לגרום בעיות הלכתיות בתחומים שונים ומגוונים, שלפעמים לא שמים אליהם לב. יהודי הוא יהודי גם במקום נופש, וגם אם הוא שילם מאות שקלים לכל לילה. ההלכה והתורה הקדושה מלווים אותנו גם בבית המלון, כמובן.

בית מלון על חשבון הקב"ה 

אם ניסיתם לברר בתקופה האחרונה את מחירי השהייה בבתי המלון בארץ, אתם בוודאי יודעים שמדובר בסכומים גבוהים, כאלו שמשפחות אברכים ומשפחות ברוכות ילדים אינם יכולים לעמוד בהם. אז הנה רעיון גאוני לאלו שרוצים בכל זאת לשבות בבית מלון יוקרתי, אך התקציב המשפחתי שלהם אינו מאפשר זאת. סעו לבית הארחה ונופש, צימר או בית מלון, והקב"ה ישיב לכם את מלוא הסכום. – האמנם??

כולנו מכירים את דברי הגמרא (ביצה טז,א) לפיו "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה, חוץ מהוצאות שבת ויום טוב והוצאות בניו לתלמוד תורה, שאם פיחת- פוחתין לו, ואם מוסיף- מוסיפין לו". הגמרא מעידה בפנינו שהקב"ה אמר לעם ישראל: "בני! לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע". כך שאם אנו מוציאים הוצאות לכבוד שבת, הקב"ה יחזיר לנו את כל ההוצאות, אחת לאחת. מסיבה זו מורה ראש ישיבת "מעלות התורה" מרן הגאון רבי שמואל אוירבך שליט"א לתלמידיו, שאם זקוקים הם למנוחה ולמרגוע לנפשם, ושלוות הנפש שלהם ובני משפחתם צריכה נסיעה לבית מלון או בית הארחה ונופש, שייסעו הם לשבת לבית המלון ומקומות המנוחה, כיוון שהקב"ה מחזיר את הוצאות השבת, אותם הוצאנו לכבוד שבת. בספרי "ויאמר שמואל" (סימן כ"ט) דנתי בס"ד בשאלה זו, האם כאשר נוציא הוצאות רבות, יותר מהרגילות שלנו הנורמאלית והסבירה, לכבוד שבת, האם הקב"ה ישיב לנו אותם. כי סוף סוף הוצאנו "הוצאות שבת", או שהקב"ה ישיב לנו רק את ההוצאות שהוצאנו לכבוד שבת נורמטיבית שלנו, לפי רמת המחייה וסגנון החיים שלנו, ולא יותר מכך. הגר"ש אוירבך שליט"א סובר שהקב"ה יחזיר לנו כל הוצאה ממונית שהוצאנו לכבוד שבת כולל נסיעה לבית מלון ומקום מרגוע שעולה כסף רב, ואילו הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי מכתב ארוך ומנומק בעניין, ולדעתו הקב"ה לא רוצה שנלווה כספים לצורך נסיעה לבית מלון, וכן "שאין להוציא הוצאות אלא במידה לפי רמתו ולא יותר מדאי, וחכמים קבעו כמה צריך להוציא, וזה יכול לקנות בעין יפה, אבל לא יותר מידי מכדי יכולתו". (וראו בספרי שם מש"כ בעניין בהרחבה). גם גדולי תורה נוספים, כמו הגראי"ל שטינמן והגרח"פ שיינברג שליט"א, מחרים מחזיקים כדעתו של הגר"ח קניבסקי, שאין להפריז בלי חשבון ברכישת מוצרים והוצאות לכבוד שבת, רק בגלל שהקב"ה הבטיח לנו שהוא ישיב לנו את כל הוצאות השבת. ואמנם נראה שכאשר האדם בין כה וכה מתכוון לצאת לנופש או לבית מלון, שכדאי שייצא לשם לכבוד שבת קודש (אם אכן האווירה הרוחנית מתאימה לשבת קודש), ואם כבר הוציא הוא הוצאות לכבוד השבת, ומאמין שהקב"ה יחזיר לו את הוצאותיו, אזי ייתכן שהקב"ה ישיב לו את ההוצאות שהוציא דווקא לכבוד שבת. 



עצות והדרכות מהגר"מ גרוס שליט"א הגר"מ גרוס שליט"א, בספרו "מנוחת אמת", כותב לנו הדרכות, הוראות והלכות לנסיעה לבתי מלון ומקומות נופש. הוא מדגיש שאל לנו ללכת למקומות בהם ישנם כלי משחית שונים בחדרים, הרצאות מעורבות והופעות של זמרים שאין רוח חכמים נוחה מהם ועל כך שחובה על ההורים לשמור ולהיזהר שהמקום מתאים להם ולילדיהם מבחינה רוחנית. הגר"מ גרוס כותב שאל לנו לצאת למקומות נופש שהעלות בהם גבוהה יותר מאפשרויותינו הכלכליות, והוא מציע להשאיר מפתח של הדירה בבית השכנים (ומדגיש שלשכן שקיבל את המפתח, אסור להיכנס לדירת השכנים ללא רשות הבעלים). הוא כותב ששכיח שכאשר נמצאים בבתי נופש והארחה, הנופשים לא מספיק מרוצים מדברים מסוימים ומקניטים את בעלי המלון, מבלי לדון אותו לכף זכות. אין היתר לכעוס או לצער את בעל בית המלון על כך שלא הכל מצא חן בעינינו, וגם אם אנו רוצים לקבל את מה שהובטח לנו, צריך לעשות זאת בנעימות ובכבוד. כאשר אנו מגיעים לחדר, עלינו ללכת בפרוזדורים בשקט כדי לא להפריע למנוחת יושבי החדרים הסמוכים, ולדעתו צריך להתנהג בשקט ולא להרעיש בבתי מלון גם שלא בשעות המנוחה המקובלות, כי הרי בית מלון נועד למנוחה ולמרגוע בכל שעות היממה, ולשם כך הנופשים הגיעו לבית המלון.

הגר"מ גרוס כותב שכיום לא חוששים משעטנז במזרנים וכורסאות, ספות ושמיכות פוך, כי בארץ ישראל רובם ככולם עשויים מחומרים סינטטיים. גם בחלוקי המגבת ומגבות הרחצה לא צריך לחשוש לשעטנז, כי בדרך כלל עשויים הם מכותנה. 

כשנוסע לצימרים הצמודים להם כיריים ותנור אפיה וכדומה, עלינו לברר את כשרותם, כי ייתכן והקודמים לנו בצימר השתמשו בהם במאכלים אסורים. ועוד דבר מעניין שהביא הגר"מ גרוס בשם ה"מגן אברהם" (קע, י) שכאשר אין לנו סיבה מיוחד. אין לשנות את מקום הנופש וללכת לנפוש במקום אחר.

מזוזה במלונות וצימרים

השוהה בבית מלון או צימר פחות מחודש, אינו צריך להניח במקום מזוזה, כדין הגמרא והשולחן ערוך, הקובעים שהשוכר בית בחוץ לארץ והמתגורר בפונדק בארץ ישראל, פטורים ממזוזה במשך שלושים יום. וזהו הדין דווקא באלו שמתארחים בבתי מלון או צימרים וכדומה, אך אלו ששוכרים או מחליפים דירה באזור אחר בארץ, והדירה אינה דירת נופש במשך כל השנה אלא דירת מגורים, אזי לדעת חלק מהפוסקים גם הם פטורים ממזוזה (שו"ת מהרש"ג ח"ב קכ"ב, שו"ת תרשיש שוהם סי' נ"ב ועוד), ואילו לדעת פוסקי הלכה אחרים (שו"ת ערוגת הבושם סר"ל, שו"ת מנחת יצחק ח"י סצ"ב) חייבים הם במזוזה. והגר"מ גרוס כותב שמכיוון שמזוזה זו צריך לקבוע רק לחומרה, לכן ניתן לסמוך גם על מזוזות הכתובות בכתב שאינו לפי מנהג העדה אליה הוא שייך.

זימון ו"ברכת האורח" במקום נופש

ולנושא המצוי ביותר בחדר האוכל של בית מלון: שתי משפחות שהתיישבו בשני שולחנות נפרדים כדי לאכול, ואין שום קשר ביניהם, כי כל משפחה רוצה לאכול לבדה- אינם מצטרפים יחדיו לזימון, גם אם שרו יחדיו זמירות שבת וכדומה. כי התנאי הראשוני בקביעות זימון היא שהנוכחים קובעים עצמם לאכול יחדיו, ולא שיושבי השולחנות הגיעו לכאן במקרה. אך אם יושבי 2 השולחנות סיכמו ביניהם בתחילת הארוחה (או באמצעיתה, תלוי בדעות הפוסקים) להצטרף יחדיו לזימון, יכולים הם להצטרף (ראו בשו"ע ומשנ"ב בהלכות זימון בכמה דוכתין ובשו"ת מנחת יצחק ח"ח ח' ובס' שערי הברכה פ"ה כ"ב ובס' וזאת הברכה פי"ד). 

מובא בגמרא ונפסק בהלכה שאורח הבא להתארח בבית בעל הבית, צריך לברך את "ברכת האורח", כפי הנוסח המובא ב"שולחן ערוך" (סימן ר'). את "ברכת האורח" אומרים גם בשבת. וכתב ה"משנה ברורה" שכאשר הוא מתארח במקום בו משלם את דמי סעודתו, אינו מברך את ברכת האורח וגם אינו מברך את בעל הבית בברכת "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה" (משנ"ב קצ"ג כ"ז), ומכיוון שכך פסק מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שאורח המתארח בבית מלון ומשלם על שהותו במלון, אינו מברך את "ברכת האורח". 

ואגב, הלכה מעניינת, אותה הבאתי בספרי "שלהי דקייטא", לפיה הגח"פ שיינברג שליט"א הורה שהאוכלים במטוס לא יאמרו "הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בבית הזה". הזכרתי שם שמו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א הסתפק בפני בעניין והוא הוסיף שבכל זאת בוודאי ניתן לומר: "הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה על שלחן זה שאכלנו עליו", כיוון שכל נוסע במטוס אוכל מעל גבי שולחן פרטי מיוחד משלו.

הדלקת נרות שבת במלון

הקטע הבא שלפניכם חשוב ויסודי, והוא נוגע לכל משפחה המתארחת בשבתות במקומות נופש. אז נתחיל מההתחלה ונדגיש ברורות שהנשים המדליקות נרות שבת בלובי המלון, ב"פינת הדלקת נרות שבת" שבית המלון הניח, אינו עושות כהלכה. כל יהודי שלמד אי פעם הלכות אלו יודע שמדליקים נרות שבת בחדר בו אנו אוכלים ואנו נהנים מאור הנרות, או בחדרים בהם אנו שוהים וישנים, ואז אנו נהנים מהנרות בכך שאנו יכולים לנוע בחדר ולהתארגן בו, ולא ליפול בחושך ולהיתקל בחפצים שונים. לאחר ההקדמה ההכרחית והחשובה הזאת, הבה ונקרא את דברי ה"שמירת שבת כהלכתה", הכותב לנו כך: משפחה השוהה בבית מלון בשבת קודש ואוכלים הם את סעודות השבת בחדר האוכל המשותף, המנהג הוא שכל אשה מדליקה נרות בברכה בחדר האוכל המשותף, ועליה להדליק את הנרות בקרבת מקום לשולחן האוכל שלהם ולא תדליקם בפינה מרוחקת (ואולם יש לכך היתרי זכות במקרים מסוימים, להדליק נרות גם בפינה מרוחקת בחדר האוכל, ראו שש"כ פרק מ"ה הערה מ"ד). ואולם הטוב ביותר הוא שאשה אחת תדליק נרות בחדר האוכל, ואילו כל הנשים האחרות תדלקנה נרות בחדר בו שוהים בני המשפחה, וצריך שהנרות יהיו גדולים, כאלו שידלקו גם בשעה שנשוב אל החדר ונוכל ליהנות מהם בכך שיסייעו הם לנו להתארגן לשינה וכדומה, או שנהנה מהנרות לפני שנמצא לחדר האוכל לסעוד את סעודת השבת. בספר "שבות יצחק" כותב בשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שהטוב ביותר הוא שהנשים תדלקנה נרות בחדר האוכל בלי ברכה ותדלקנה שוב נרות בחדר בו הם שוהים, והפעם עם ברכה, ותכוונה הנשים שהברכה חלה גם על ההדלקה שהדליקו בחדר האוכל, וצריך שאשה אחת תדליק נרות בברכה בחדר האוכל.

ומה קורה בבתי מלון בהם לא מרשים להדליק נרות בחדרים והם מאפשרים להדליק נרות רק בלובי, או בפינה מרוחקת בחדר האוכל, בו הנרות אינם משפיעים באורם על מיקומנו בסעודה? מכיוון שבהדלקה שכזו לא יוצאים ידי חובת הדלקת נרות שבת וגם הברכה תהיה לבטלה, לכן מציע לנו בקונטרס "תורת בני משה" בשם שו"ת רבבות אפרים (וכך נהג רבי יעקב קמינצקי זצ"ל) שבמקרה כזה ידליקו נרות בלובי או במקום בו מדליקים נרות, ויכוונו בברכתן על הדלקת האור החשמל שהשאירו בחדר, ממנו ייהנו במהלך ליל השבת.

דלת עם "עין אלקטרונית"

השהות בשבת בבית המלון קשה ומסובכת, מבחינה הלכתית. בבתי מלון רבים, גם כאלו הנחשבים כשרים למהדרין מן המהדרין, נכשלים יהודים טובים ויקרים באיסורי "אמירה לנכרי", כאשר המלצרים הגויים מחללים שבת בעבור האורח, בלי שום היתר הלכתי לכך. בעיני ראיתי יהודי בן תורה ניגש לאחד המלצרים ואומר לו שהתה שהוכן לשבת הסתיים. ניגש המלצר הנכרי למיחם המים הרותחים, לקח שקית תה, הניח כוס מתחת המיחם והכין ליהודי כוס תה מהבילה. אותו יהודי סובר שהכנת כוס תה בשבת בצורה כזאת היא איסור מן התורה של "מבשל", והגוי עשה את הפעולה הזאת רק בעבורו, כך שהיהודי עבר על איסור אמירה לנוכרי, ובוודאי לא בצורה של "מהדרין"... ההשתמשות במלצרים ועובדים נוכרים בבתי מלון אסורה בהרבה מאד מקרים, כשהנכרים עושים מלאכות מהתורה בשבת רק בעבורנו, וצריך הרבה זהירות בכל בקשה שלנו מהם, הגובלת בחילול שבת.

ג'קוזי, סאונה ופתיחת החדר בכרטיס מגנטי 

ולבעיות נוספות של ספק חילול שבת, העלולות להיווצר בבתי מלון: בבית מלון שדלתות חדריו נפתחות בכרטיס מגנטי, אסור כמובן לפותחן על ידי הכרטיס, כיוון שהעברת הכרטיס סוגרת מעגל חשמלי הקורא את הכרטיס ומפעיל את מנגנון פתיחת הדלת. לכן כבר ביום שישי עלינו לוודא שהדלת תיפתח על ידי מפתח וכדומה. ואסור לומר לגוי לפתוח בעבורנו את הדלת עם הכרטיס המגנטי, כי יש בדבר "אמירה לנכרי" בדבר שהוא חשש איסור מהתורה, ורק אם הדלת תיפתח לצורך חולה (אף שאין בו סכנה) או תינוק וילד קטן שצריך להכניסם לחדר, מותר לומר לגוי לפתוח את הדלת (וראו פרטים נוספים בעניין בספר "אורחות שבת" פכ"ו מ"ח). אם וכאשר שכחנו לדאוג לעניין ונותרנו בחדר שאי אפשר לסוגרו בלי כרטיס מגנטי, עלינו להישאר בחדר כל השבת ולא לצאת ממנו (ספר אורחות שבת, שם). 

ישנם בתי מלון שתאורת החדר ומיזוג האוויר מופעלים על ידי חיישן המזהה את כניסת האדם לחדר ויש בכך בעיות הלכתיות של חילול שבת. (בספר "אורחות שבת" מציינים שישנם בתי מלון שמערכות החשמל ומיזוג האוויר מופעלות אוטומטית על ידי הנחת הכרטיס המגנטי בתוך המתקן, והעצה בזה היא להניח את אחד מ- 2 הכרטיסים שהמלון מספק, בתוך החריץ, למשך כל השבת). ישנם בתי מלון שבשעה שפותחים את חלון החדר או הדלת למרפסת, מפסיק המזגן לפעול, וכשסוגרים את החלון או את הדלת- שב המזגן לפעול, ויש להיזהר בדבר.

ב"אורחות שבת" נכתב שישנם חילוקי דינים רבים בעניין "עירובי חצרות" בבתי מלון וברוב המקרים צריכים אורחי המלון לעשות "עירוב חצרות", בכדי שיוכלו לטלטל בתוך בית המלון בעצמו. אם מתארח במלון גם נכרי או ישראל מומר, אי אפשר לעשות "עירוב חצרות" עד שישכרו מאותו גוי או חילוני מחלל שבת את רשותו-חדרו, או שישכרו מהפקידה הממונה במלון את רשויותיהם של כל אלו הנמצאים במלון.

ונשים לב להלכות שבת נוספות המצויות בנופש ואירוח במלונות וצימרים וכדומה: מותר ללכת על דשא ועשבים, בין לחים ובין יבשים, אך אסור לרוץ מעליהם, כיוון שתלישת העשבים במקרה שכזה היא כ"פסיק רישיה" כמבואר בפוסקים (בשו"ע סימן של"ו), וכשהעשבים גבוהים- מותר ללכת עליהם לאט ובזהירות שלא ייתלשו עשבים. מותר גם לשכב או לשבת על הדשא בעדינות או לפרוס מחצלת או שמיכה ולשבת עליה, (כמבואר ב"משנה ברורה" שם). והגר"מ גרוס מוסיף שמותר להעביר עגלת ילדים על גבי עשבים. כאשר שכבנו או ישבנו על הדשא והעשבים נכרכו על בגדינו- אסור להסירם, כי העשבים הללו מוקצה (משנה ברורה של"ו סקכ"ד). 

אסור לעלות על עצים או על ערסל התלוי בעץ, ואם הערסל מחובר למסמר המחובר לעץ- מותר לעלות עליו (שו"ע ומשנ"ב של"ו י"ג). ואם עף לנו כדור ונתלה על העץ, אסור לנו להורידו מהעץ (שם). שמשיות הפרוסות כאהל על שולחנות מרפסות בתי הנופש, אין לפותחם בשבת, ואם השמשייה פתוחה, אין לטלטלה ממקום למקום (מנוחת אמת, ע"פ שו"ע שט"ז וביאה"ל שם ד"ה טפח). אסור להיכנס לג'קוזי, משום איסור רחיצה במים חמים בשבת (שו"ע שכ"ו א') ואסור להיכנס לסאונה יבשה או רטובה, כי אסור להיכנס בשבת למקום המיועד להזיע (שו"ע שכ"ו סי"ב). הגר"מ גרוס כותב בספרו "מנוחת אמת" שמותר לטבול בשבת- לצורך טבילה במקווה- בבריכת גופרית ובריכות מינרלים, למרות שבדרך כלל שוהים בהם לצרכי רפואה. כי מוכח מטבילתו המהירה שכוונתו לטבילת טהרה לכבוד תפילת השבת, ולא לצרכי רפואה.

לא לקחת מגבות הביתה

"הישראלי המכוער" הוא ביטוי מוכר בעולם התיירות כולו. הישראליים, אלו שאינם שומרי תורה ומצוות, נוהגים במנהג שאימצו לעצמם ליטול מכל הבא ליד מחדר בית המלון ולקחתו הביתה. הדבר אסור בתכלית האיסור ואסור לקחת הביתה מהחדר במלון או בצימר מגבות או חפצי נוי, פרחים או ספרים, אלא אם כן הדבר נועד לכך שנוכל לקחתו הביתה. בית המלון אינו מקפיד אם ניקח הביתה סבונים או חפיסות שמפו מחדר האמבטיה שבחדר, או חפיסות סוכר וסוכרזית המחולקים בחדר האוכל, בתנאי שלא נגזים ושלא נצטייד בחפיסות רבות כאלה. אך כמובן שאסור ליטול חפצים החשובים לבית המלון. מסתבר שאם השתמשנו במוצר כלשהו, כמו גליל נייר טואלט, נוכל לקחתו איתנו להמשך הטיול היומי, כי בית המלון לא ישתמש בחצי גליל ניר טואלט לאורחים הבאים והוא יספק להם גליל חדש. מסתבר שאם מחלקים עיתון חרדי יומי, שניתן לקחתו הביתה, כי למחרת יביאו לאורחים הבאים עיתון של יום המחרת, וכן הלאה. אך הכל צריך להישקל במשקל של תורה ודעת, ואם יש לנו ספיקות, גם בדבר העולה פרוטה, תמיד אפשר לשאול את פקידי הקבלה או את בעל הצימר.

צריך להקפיד גם שלא לבזבז סתם כך את ממונו של בעל הנופש, מדין "השבת אבידה" ולכן אין היתר לצאת החוצה מהחדר למספר שעות ולהאיר את המזגן דלוק או את האור דלוק, אלא אם כן חשוב לנו לשוב לחדר מאוד ממוזג או לחדר מואר. אם הזקנו דבר מה בבית המלון, עלינו לשלם את הנזק, אלא אם כן מדובר בנזק מזערי שבעל המלון אינו מקפיד עליו.

החשמל דלק במלון כל הלילה 

ידידי הרה"ג ר' שמואל הכהן קצבורג מביא בקונטרסו "תורת בני משה", העוסק בחלקו בדיני בית מלון, את הנושא הבא: הגר"י זילברשטיין שליט"א מביא בספרו "חשוקי חמד" סיפור על בני זוג ששכרו חדר בבית מלון לשבת. ביום שישי ביקשו בני הזוג מבעל בית המלון שידאג שהאור בחדרם יכבה בליל שבת בשעה 11, אך בעל הבית לא כיוון את שעון השבת והאור דלק בחדרם כל הלילה. הם לא ישנו כל הלילה, היו עייפים בכל השבת והשהות במלון הפכה מעונג לסיוט. במוצ"ש ניגשו בני הזוג לבעל בית המלון והודיעו לו נחרצות שעל שבת מאכזבת כזאת- הם אינם משלמים. הגר"י זילברשטיין שליט"א הורה שאם התקלה קרתה מסיבה שאינה צפויה ושאינה תלויה בבעל בית המלון, חייבים הנופשים לשלם על שהותם במלון, למרות התקלה, והדבר דומה לדברי הגמרא (בבא מציעא עח,א) שהשוכר שהשוכר חמור מחבירו והחמור נחלה מחלת עיניים, שהשוכר אומר לחברו "מזלך גרם" ואיני משלם לך והמשכיר אומר לשוכר "מזלך גרם" ואינני נותן לך חמור אחר. ואולם אם בעל בית המלון פשע בכך שלא זכר לכוון להם שעון ולכן שמחת השבת והנאתם נפגמה לחלוטין, פטורים הם מלשלם.

ידידי הרה"ג ר' אליהו שפירא שליט"א, העוסק בבתי הדין בענייני "חושן משפט", סובר שהפרעה של הפעלת התאורה בחדר אינה נחשבת לחסרון כה גדול ולמניעת כל התשלום על השהייה בבית המלון. ואולם, כך לדעתו, כשהמזגן לא עבד בחדר, נחשב הדבר לנזק ממשי, שבגינו יכול שוכר החדר לבוא בתביעה לויתור חלק נכבד מסכום השהייה במלון. ידידי הרה"ג רבי מרדכי גרטנר שליט"א, שידיו רב לו בענייני "חושן משפט", מדגיש לנו שכמובן מדובר כשבני הזוג הגיעו לפקידי הקבלה בבית המלון והתלוננו בפניהם שהאור דלוק ושיעבירו אותם לחדר אחר וכדומה. כי אם לא, זוהי כמובן בעיה שלהם. 

הרב גרטנר מוסיף וטוען שקשה לומר שבגלל שהיתה לנו תאורה בכל הלילה, לא נהננו כלל במהלך כל השבת, בה אכלנו ושבענו ונחנו, לא הדחנו כלים וגם יצאנו לטייל... לכן כל מקרה צריך לדון לגופו ולשאול מורה הוראה. הבאנו בפניכם את הנושא, כדי שתדונו בו ותתפלפלו בו.

שפך כוס קפה בבית מלון

ר' יעקב נכנס לבית מלון, מסעדה או מקום נופש, והזמין כוס קפה מהביל. כוס הקפה הגיע, על גבי צלחת מהודרת. ר' יעקב התיישב, ניסה ללגום מכוס הקפה, אך אויה, יהודי אחר דחף אותו, בטעות או לא בטעות, וכוס הקפה נשפך. רבי שמואל קצבורג, בקונטרסו "תורת בני משה", מביא את דבריו של הגר"צ שפיץ, בעל "משפטי התורה", הקובע שעל שופך כוס הקפה לשלם לו מחיר של כוס קפה בבית מלון (לא פחות מ- 14 ש"ח...) ולא מחיר של כוס קפה בבית (1/2 שקל בערך...). זאת משום שבשומת נזיקין המחיר נקבע תמיד כמה שווה החפץ במקום בו ניזוק ולא במקום אחר (כפי המובא במסכת בבא קמא דף י"א). לכן אדם שהזיק כוס קפה בבית מלון, בו המחיר על כוס קפה הוא 14 ש"ח, או בבית מלון מפואר ויוקרתי, בו המחיר הוא 20 ש"ח, עליו לשלם לו את מלוא הסכום, למרות שלא הקפה עצמו שווה כך אלא המיקום, ההגשה, האווירה וההשקעה שמסביב לכוס הקפה המוגש בבית המלון. ואמנם יש באפשרות שופך הקפה לחסוך את התשלום הגבוה ופשוט להגיש לו כוס קפה אחר אל בית המלון...

התורה הקדושה תמשיך ללוות אותנו גם בבתי המלון והנופש ואנו צריכים לפקוח עיניים ולב דווקא במקומות אלו, בהם היצר הרע מרגיש "בבית" יותר מאיתנו. ו... "קווי ה' יחליפו כח". עוד מעט אלול...

סוף השנה - קישורים מומלצים


סוף השנה

 

 

 

ציורי תנ"ך/ נחמה בציון על פי  חזון ישעיהו/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

 

"כי ניחם ה' ציון ניחם כל חרבותיה –

וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'.."

[ישעיהו נ"א, ג]

  

ט"ו באב

ט"ו באב: הרצאות מישיבת בית א-ל |שבעא דנחמתא: הרצאות מישיבת בית א-ל  ט"ו באב במשנת החסידות עלון שערי יוסף לטו באב

בין הזמנים

הרב גנוט שליט"א: בעניני "בין הזמנים" |  הלכות והליכות חופשה על פי תורה והלכה  |  איילת השחר" על בין הזמנים   | דרכי חינוך- חוברת  | הלכות והליכות לבין הזמנים

עלון מים חיים  לימי החופשה | עלון מים חיים: חידודים לחופש | רץ כצבי: תפילה בשדה התעופה

קישורים

אנימציה של בית המקדש | מכון המקדש

 

 

ציורי תנ"ך/ בית המקדש  השלישי-הגאולה/ ציירה: אהובה קליין © [ שמן על בד]

 

בית המקדש 

עיר צדק נאמנה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

עיר צדק נאמנה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

חזון אחרית הימים

רוקם עור וגידים

 לא עוד עוול במשפט

ולא גונבי שלמונים.

 

ירושלים מפיצה אורה

עוטה בגדי תפארתה

מאזני צדק מלכותה

הכול יחזו בהדרה.

 

מקצות תבל  נוהרים

בלובן טוהרה חוזים

עליה ירעיפו אהבה

עיר הצדק נאמנה.

הערה: השיר בהשראת ההפטרה לפרשת דברים[חזון ישעיהו]