משיח

מטרת החצוצרות- במדבר, במלחמות ישראל ובמלחמת גוג ומגוג

הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א
 
מטרת החצוצרות- במדבר, במלחמות ישראל ובמלחמת גוג ומגוג
 
 
נאמר בפרשת מטות: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא...וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ". ותירגם יונתן: וַחֲצוֹצְרוֹת יַבָּבָא בִּידֵיהּ לְמִכְנַשׁ וּלְמִשְׁרֵי וּלְמֵיטַל מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל.
 
ובקובץ עיון הפרשה הקשה מורי שלימדני תורה הרה"ג רבי משה מונק שליט"א, ר"מ בישיבת דרכי משה בב"ב, קושיה אלימתא. שהרי מאחר שישנה מ"ע להריע בחצוצרות בעת צרה ומלחמה, ובפשטות לכך נועדו החצוצרות, א"כ מדוע תירגם יונתן שהחצוצרות נועדו לפזר ולכנס את המחנות, וצ"ע.
 
והנראה בזה דהנה מקור המ"ע לתקוע בחצוצרות בשעת מלחמה נילף מקרא (במדבר י, ט): "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". והנה לשון התורה היא "תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם". ולכאו' י"ל דדין תקיעת חצוצרות בשעת מלחמה, הוא דוקא במלחמות שבא"י, ומשא"כ במדבר לא תקעו בחצוצרות במלחמותיהם.
 
ואכן הרמב"ן (תענית טו, א) כתב כך: "בפרק משוח מלחמה (סוטה מג, א) גבי מלחמת מדין דריש "וחצוצרות התרועה בידו", אלו השופרות. ולא ידעתי אם שלא דקדקו בלשונם, או שאין חצוצרות אלא במלחמת אויבים הצרים עליהם בארץ, כדכתיב "בארצכם על הצר הצורר אתכם", דלמה להם לפרש אלו השופרות אלא לכך", עכ"ל.
 
והנה בספרי (בהעלותך פיסקא עו) כתיב: "וכי תבאו מלחמה בארצכם", במשמע בין שאתם יוצאים עליהם ובין שהם באים עליכם. "על הצר הצרר", במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל המלחמות שבתורה, ת"ל "ונושעתם מאויביכם", אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם", (זכריה יד ג) מהו אומר והיה ה' למלך על כל הארץ ר' עקיבא אומר אין לי אלא מלחמה שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטרפת בים מנין ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור", עכ"ל הספרי.
 
ואכן, הפענח רזא (במדבר י ט) ביאר עפ"ד הספרי שאין מצוות תקיעת החצוצרות נוהגת במלחמה, אלא רק במלחמת גוג ומגוג, שהרי בכיבוש יריחו על ידי יהושע נאמר "וירע העם ויתקעו בשופרות", ולא בחצוצרות, (אמנם כתב שיתכן שהמצוה היא אף בשאר מלחמות, ובמלחמת יריחו הוראת שעה היתה לתקוע בשופרות). ועי' צפנת פענח עה"ת שם שפי' כן מ"ש בסוטה שם אלו השופרות. וא"כ אף דכו"כ ראשונים פליגי בזה, מ"מ יתכן וכן סבר יונתן בן עוזיאל.
 
וחשבתי אפשרות נוספת בזה, דהנה הרשב"ץ בס' זהר הרקיע (עשין רכב סי' עד, וכ"נ מסהמ"צ להרמב"ם מ"ע נט) ייסד לן דתקיעת החצוצרות בעת מלחמה היא מדין התקיעות הנצרכות בעת צרה. ואולי י"ל שמלחמה שהקב"ה ציוה עליה, כמו מלחמת מדין, אינה נחשבת לעת צרה, כיון שלא נלחמו במדין משום צרה, אלא כדי להענישם על שהחטיאו את ישראל. וגם לבני ישראל לא היה כל חשש שלא ינצחו במלחמתם, וכפי שהאריך רבנו הגאון האדר"ת זי"ע בס' חשבונות של מצוה, שבכל מלחמות ישראל שנעשו ע"פ הדיבור לא מת אפילו אדם אחד מישראל, וכולם שבו בשלום מהמלחמה, ושומר מצוה לא ידע רע, וכאשר מתו ל"ו מישראל במלחמת העי, היה זה בדבר מעל עכן. ולפי"ז אולי יש לחדש ולומר דבמלחמות כגון דא לא חשיבא עת צרה ולא תקעו בחצוצרות. 
 
ושוב שמחתי לראות  שבשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תכה) הסתפק האם במלחמת רשות או מלחמת מצוה לכיבוש א"י, תקעו בחצוצרות, דאפשר דאין זו בכלל עת צרה שהרי הובטחו לישועה, וכתב : "וראי' שהרמב"ם פ"א מהל' תעניות לא הביא המצוה במלחמה בפרט. רק להריע בעת צרה. ועל כרחך כשגוים באים על ישראל נקרא עת צרה. אבל היוצאין למלחמת הרשות שאין יוצאין בלא בית דין ואורים ותומים. וכל שכן היוצאין למלחמת מצוה היינו כיבוש ארץ ישראל שהובטחו לישועה. לא זו עת צרה. ואין מחויבין לתקוע בחצוצרות, עכ"ל, ועי"ש שהוכיח כן מד' הראשונים. ואכן האבנ"ז עצמו נחית להאי קושי' וכתב כך: "וגבי פינחס במלחמת מדין דכתיב [במדבר ל"א ו'] וחצוצרות התרועה בידו. אף שישראל באים על מדין. פירש בתרגום יונתן וחצוצרות יבבא בידו למכנש ולמשרי ולמיטל משריתא. פירוש מחנה ישראל. הנה שלא הי' החצוצרות לזכרון כדכתיב בחצוצרות במלחמה ונזכרתם לפני ד' אלקיכם. רק להקהיל את הקהל ולמסע המחנות. ומשום שהי' שלוחו של משה שאליו נתנו החצוצרות לדברים אלו. אבל לדורות שאין החצוצרות לדברים אלו. רק לזכרון בעת צרה ובקרבנות. אין מלחמות שישראל שיוצאין בדין זה כלל", עכ"ל, והכל בא על מקומו בשלום. (ואמנם האבנ"ז כ' דמד' הספרי הנ"ל לא משמע כן, עי"ש). כן יעזרנו הית"ש לתקוע בחצוצרות במלחמת גוג ומגוג, ויבוא משיח צדקנו בקרוב.
 
 

מצוות הקבלת פני משיח צדקנו

הרב שמואל ברוך גנוט

מצוות הקבלת פני משיח צדקנו

(מו"מ עם מרן הגר"ח קניבסקי בענין)

מו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א הורה לאחרונה לכמה מנהלי מוסדות, הרוצים לאסוף ממון בחו"ל, להישאר בארץ הקודש, כיון דאפשר והבטחת חז"ל (מגילה יז, ב ועוד  מקומות) ש"במוצאי שביעית בן דוד בא" תתקיים בס"ד בזאת השנה ולכן טוב שיישארו בארץ להקביל את פניו. מרן שליט"א אישר לי את הוראתו זו בענין ועלינו לדון בקרקע בדברים אלו.

א] הנה נתבאר בספרים שישנם מספר ברכות שמברכים בשעת ראיית פני משיח צדקנו, ובשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא) כתב בשם הגר"ש הומינר זצ"ל, כך: "השי"ת יזכנו מהרה לקבל פני משיח ונברך אי"ה ארבע ברכות: א. ברוך... חכם הרזים, שבודאי יהיה שם שישים רבוא ישראל וכהנה וכהנה עד אין מספר. ב. ברוך... שחלק מחכמתו ליראיו. ג. ברוך... שחלק מכבודו ליראיו. ד. ברוך... שהחיינו". ועי"ש בד' הגרשז"א בענין. וישנם שהוסיפו ברכות נוספות. ואולם לא נתבאר האם ישנה מצוה להקביל פני משיח צדקנו ברגע בואו, או שמי שנמצא שם צריך לברך הברכות.

ומצינו בברכות (יט, ב) "מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם". אולם זוהי לכאו' הוראה כללית על ראיית מלכי ישראל ולאו דוקא ברגע בוא משיח צדקנו.

ב] ובעירובין (מג, ב) איתא: "כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח". ופירש רש"י: "מפני הטורח - שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו". ומסופר שמרן הגרי"ז זצ"ל ערך פרוזבול קמיה הבד"ץ דירושלים והגרז"ר בענגיס זצ"ל בירכו שיזכה להקביל פני משיח, ותהה הגרי"ז איזה מצוה יש בזה, להקביל פני משיח, וכשסיפרו על כך להגאון מטעשיבין זצ"ל הראה מקום לד' רש"י אלו, שמוכח שישנה מצוה להקביל פני משיח צדקנו.  אולם לא ברירא לי האם כן הוא מדינא, או דכיון דיעשו כן בפועל, שמרוב השמחה הגדולה שבבוא משיח יקבלו פניו, על כן אית ביה טירחא.

וכתב לי מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א שאכן יש בזה מצוה, וכהקבלת פני רבו, אשר היא מצוה.

והנה חיוב הקבלת פני רבו הוא ברגל, ואולם כ' הריטב"א (סוכה כז, א): "מעשה ברבי אילעאי כו' איני והאמר ר' יצחק מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל. פי' בדליתיה במתא דאי בדאיתיה במתא בכל יום ויום הוא חייב.

שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל. פי' כשהוא בתוך התחום, ומינה לראותו ברגל כשהוא מחוץ לתחום, ור' יצחק נקט מאי דשכיח ביה פשיעותא טפי". ונמצא שכשהתלמיד נמצא במתא דרבו, חייב להקביל פניו בכל עת. וכן הוא בפנ"י (ר"ה טז, ב) שמצד הסברא צריך היה התלמיד להקביל פני רבו בכל שעה, אלא אי אפשר לעשות כן משום ביטול מלאכה ולכן תיקנו לילך להקביל פניו בשעה שהעם בטלים ממלאכה.

והנה בספרי ויאמר שמואל (סי' לד) ביררתי בס"ד שישנם כמה גדרים וטעמים למצות הקבלת פני רבו, שמד' הנוב"י (תניינא או"ח צ"ד) נתבאר שעניינו קבלת שפע מהרב. ואולם מדברי הרמב"ם (ת"ת ה, ז) נראה בפירוש שסבר שחיוב זה הוא מדיני כבוד רבו. ומדברי הפנ"י נראה שיסוד חיוב הקבלת פני רבו ברגל הוא משום תלמוד תורה, שאדם המצוי אצל רבו יחכים מתורתו ומהנהגות גדולה שימושה יותר מלימודה שלו. וכן חזינן מדברי הפרמ"ג (א"א סי' תקנד סקי"ב). ולפי"ז י"ל שאכן ישנה מצוה להקביל פני משיח דוקא בעת בואו, משום שאין לך כבוד רבו גדול מזה, לכבדו בשעת בואו דווקא (ומכאן אסמכתא נכונה למנהג קהילות החסידים להקביל פני רבם בשובו מחו"ל, וכ"ש בהמשיח שיבוא). ויתכן שגם יהיו השפעות גדולות ברגע בוא משיח, בהתאסף רבבות ישראל יחדיו, ואולי ג"כ נזכה ללמוד תורה והנהגות טובות דוקא בעת בואו. כה יזכנו ה' לראות בקרוב. והרה"ג רבי חנוך גבהרד שליט"א הראני מקום לד' הש"ס בכתובות (קד, א): "בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע צדיק פלוני בא. אומר להם יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ואומרים לו יבא בשלום ינוחו על משכבותם". ולכאו' שם הוא ענין של כבוד בהקבלת פני הצדיק, ולא מצוה, דהא במתים חופשי.

ב] אמנם גם אם אכן ישנה מצוה בעצם הקבלת פני משיח צדקנו בעזהית"ש, אכתי יש לברר מנין לנו שצריך להתכונן למצוה זו טרם זמנה. והתינח בשאר מצוות שאנו יודעים עיתם, נחלקו הפוסקים האם צריך להתכונן למצוה, כמו להשיג שופר ולקנות ד' מינים וכו',עוד בטרם זמן המצוה, עי' לקח טוב (כלל ו אות ג), מנ"ח (מצוה א) ונשמת אדם(כלל פח), ועי' בס' שלהי דקייטא (סי' קטו). אך מהיכ"ת דה"ה במצוה אשר כלל לא ברור מתי תבוא לידינו ונקיימנה. אפשר היום, או למחר, או בשנה הבאה וכו'.

והשיבני מרן הגר"ח שליט"א: "עלינו לצפות כל רגע".

וכנראה כוונתו היא שכיון שעלינו לצפות בכל רגע שמשיח צדקנו יבוא הרגע, אם כן מבחינתנו המצוה מונחת לפנינו. ואולם אם כן לכאו' תהיה בעיה להתרחק מא"י, גם לצרכים חשובים ונכבדים, בכל יום ויום, ולאו דוקא בשנת מוצאי שביעית. ואם צרכי מצוה אחרים דוחים מצוה זו, א"כ מדוע בשנה זו בדווקא, שנת מוצאי שביעית, יש לדקדק יותר ולא להתרחק מא"י. ואולי כוונתו היא שכיון שאמרו חז"ל שבמוצאי שביעית בן דוד בא, לא לחינם אמרו כן, אלא להורות לנו שאף שחובה עלינו לצפות לבואו בכל יום ויום, מ"מ כעת יש לצפות יותר, משום סגולת הזמן המיוחד דמוצאי שביעית, וצ"ע לע"ע. וידידי הרה"ג רבי שלמה פורנברג הסביר שכוונת מרן שליט"א אינה לחיוב או מצוה גמורה, אלא לחביבות הענין, ועצה טובה קמ"ל לאלו שייסעו לחו"ל, ובהיותם בחו"ל יבוא משיח צדקנו ואזי בודאי יצטערו על ריחוקם ממקום הקבלת פניו.  ואי"ה אשוב ואשנה פרק זה, בתקוה שלא נצטרך לזאת, ותשבי יתרץ שאלותינו השתא הכא.  

והלום שאלתי את מרן שליט"א כך: בדבר אשר כתב לי רבנו שליט"א שמן הראוי שלא לצאת לחו"ל, כדי לצפות להקביל פני משיח צדקנו בקרוב, ולכאו' הרי בימינו אפשר לטוס מחו"ל לאר"י ולהגיע לא"י תוך כמה שעות. ומאי גרע מהמתגוררים בסוף ארץ ישראל שנוסעים עד ירושלים ג"כ במשך כמה שעות.

השיב מרן שליט"א: "צריך לראותו מיד". 

המשיח – יהודי יחידי שיהפוך את העולם

המשיח – יהודי יחידי שיהפוך את העולם
 
ח. בן זכאי. מקור: הקול היהודי.
 
 
מאז אותו יום חמישי, יש מתח חשמלי באוויר, מתח חיובי שגורם לכולנו להיות יותר ממה שאנחנו מכירים את עצמנו.
 
גורם לנו להכיר את עצמנו מחדש, משהו שלא נמצא כל יום על פני השטח של התודעה שלנו ובתוך עולם העשייה השוטף השוצף שלנו.
 
באמצע תקופה עמוסה בשנה, סוף שנת הלימודים והכנות לחופש הגדול.
 
פתאם אין אני אין אתה כולנו בשם אחד נקראים עם ישראל. חוצה מגזרים חוצה מגדרים כולם משייכים את עצמם לדבר שמקשר את כולנו – יהודים.
 
כולנו מרותקים ומחפשים לשמוע עוד ועוד על שלושה אלמונים עד ליום חמישי בלילה והכי מדוברים מאז ועד היום יעקב נפתלי אייל וגיל עד. הם שלוחי ציבור של כולנו. יהודי הוא מי שיודע להגיד את  השמות המלאים של החטופים.
 
ציפייה דרוכה, חיכיון שהולכים איתו לאורך היום, שמשהו יקרה. שיהיה משהו חדש, שהכל יתהפך לטובה.. בלילה.. בבקר.. בעבודה עם חברים, כשנפגשים ברחוב השפתיים רוחשות בשורות טובות שיהיו בשורות טובות..!
 
בהפרשת חלה, בתהילים ,נסיעות לעצרות תפילה, הפגנות.. מחכים..מחכים…
 
מזכיר משהו רדום עמוק עמוק בתוכנו…
 
אחכה.. בלילה הארוך…
 
'אף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא..'
 
משהו שם חיכה תמיד, שיהיה הכל אחר, שנגיע לעולם טוב יותר, שהכל ישתנה בצורה, שאנו אפילו לא יכולים לדמיין ולומר איך לעשות את זה.
 
רק הידיעה העמוקה שהכל היה צריך להיות אחרת ויותר ממה שישנו עכשיו, הרבה יותר..
 
לכל תודעה ששייכת לעולם הנפש יש משל בעולם שלנו. מה הכוונה משל? כשמחפשים אמת, אמת מופשטת, פנימית. הדרך היא להתבונן, לחפש. הדרך לחזק מודעות אלוקית  היא על ידי משלים.
 
בלי משל אין שום אחיזה להתקרב להדבק בנמשל, משל חי שממנו אפשר לקבל כלים איך בדיוק למחשבה הזו יש אחיזה במציאות.
 
המשל לתודעה הזו שמבקשת להפוך את הכל, שצמאה לשינוי שיתחולל, הוא האטום.
 
גרעין האטום הוא מציאות זעירה בלתי נראית לעין האדם, שבתוכה אצורה כמות גדולה של אנרגיה שיש בכוחה להפוך ולהחריב ברגע אחד קטן אזורים נרחבים. בגלל הסכנה הגדולה שכרוכה בשימוש בנשק זה, הוקמו מנגנונים בינלאומיים לפיקוח. ואף נכתבו אמנות מטעם האו"ם, שמוחתמות עליהם מדינות רבות בעולם: האמנה לאי הפצת נשק גרעיני, והאמנה נגד ניסויים גרעיניים.
 
כיום המשל החי של עוצמת האטום, הוא רק בכיוון של הרס וחורבן (ודי שרק יעלה לנו במחשבה כמו מצוות שלעולם לא מתבצעות בפועל דין בן סורר ומורה ועיר נידחת) המחשבה על האטום מתמתקת בשרשה על ידי המחשבה של משיח – למרות שהוא דמות של יחיד מול כל באי עולם – הוא יכול לפעול שינוי דרמטי ולהפוך את העולם מן הקצה אל הקצה. היהודי הוא יודע ומאמין, שזה רק עניין של זמן, שיבוא מי שעתיד לחולל ברגע אחד קטן שינוי, שהכל יתהפך לטובה.
 
התפילה,  למען החטופים בשם כל ישראל, מלאה בתקווה, שזה לא יגמר רק בכך שהחטופים ישובו בשלום. ואז נשוב לעסוק במחלוקות במרדפים אחד אחרי השני מי אשם ומי פחות אשם. ובחיטוט מעייף אחר איזה סקופ מעניין.
 
אלא, שמה שישנו עכשיו ימשך ויגדל –
 
זה שישנו שם שכולל את כולנו – יהודים.
 
התחושה הדחופה למלא את היום במעשים טובים והעשייה למען מישהו אחר. התחושה הברורה שגם אחרי המחלוקות והחילוקים יש משהו שהוא מעבר לכל זה. ואנו מסוגלים לשלב ידיים זה עם זה.
 
שלא יגמר לעולם..
 
ושימשיך!!! לשינויים נוספים של מלכות יהודית מתוקנת, של חיים יהודיים שלמים על פי תורת ישראל על כל שטחי ארץ ישראל. שיהיה כבוד לאומי. שינויים כאלה, שמחוללים מהפך אמיתי במציאות ובוודאי לא מאפשרים לסיטואציה מעין זו לחזור על עצמה.
 
תפילה בלב, בקשה, שאיכשהו השחרור המהיר של הנערים היקרים (שיהיה עוד היום הלילה..!!)
 
שיעשה בצורה אחרת. לא בידי אדם או קבוצה ספציפית, שיוכל בסוף העניין לטפוח לעצמו על השכם, או לחילופין לעסוק בביקורת חריפה כלפי צד אחר.
 
לא על ידי התפילות שלנו והמעשים הטובים, לא על ידי החילים היקרים שעושים ימים כלילות ולא על ידי הממשלה והמדינאים שיושבים לדון באריכות בכל הפרטים.
 
מישהו שהוא מחוץ למעגל הזה, מעל כולנו, שיראה לעין כל בשר שהכתר שייך רק לאחד, אל אחד.

ואם עדין אין זו שעת האפס?

ואם עדין אין זו שעת האפס?

תמיד אומרים לנו שהנה הנה קרבה שעת האפס. ממשילים משלים ורומזים רמזים ומסמנים סימנים על כך שהנה הנה השנה הזו אמור לבוא הגואל. 
וקול קטן מצייץ ושואל: ואם  עוד לא? ואם חלילה לא יבוא הגואל בשנה זו? והרי גם בעבר נתנו תאריכים וחישבו וחישובים, והנה כלו כל הקצין ומשיח עדין לא בא!

ואז חשבתי שניתן להמשיל זאת לאישה שמתכוננת לשבת קודש. ונניח ששבת נכנסת בשעה ארבע וארבעים דקות.  נכון. היא יכולה להתחיל את ההכנות שלה בשעה שתיים וחצי, להזדרז ולמהר, ובשעה ארבע וארבעים אפס אפס הכל יהיה מוכן, התבשילים יהיו מונחים על הפלטה, הבית יהיה נקי פחות או יותר, והשבת תהיה אורחת הכבוד של הבית.
אבל: איך היה נראה יום שישי של אותה אישה, ואיך היתה נראית השבת של אותה אישה, אם היתה האישה מתחילה בהכנות כבר בשעה שמונה בבוקר?  במקרה זה, ההכנות שלה היו נעשות במתינות וברגיעות, ובשעה שתיים-שתיים וחצי כבר היתה אותה אישה יושבת נינוחה, לבושה בבגדי השבת, מעיינת בספר מעניין, ונהנית מהשעות הסמוכות לשבת קודש, שכבר יש בהן משום השראת השכינה. אותה אישה חרוצה הרוויחה עוד שעתיים של קורת רוח. עוד שעתיים של מנוחה. עוד שעתיים של הנאה רוחנית נטו, שמצטרפים למנוחה, לעונג ולהנאה הרוחנית של יום השבת.

דוגמא נוספת: ההכנות לפסח. ישנו בית שבו בראש חודש ניסן מתחילים במהירות "להריץ" את התהליך של הנקיונות, הסידורים, ההכנות והקניות, באיזשהו סדר שהרבה לחץ שזור בו. ואמנם, הם יכולים להגיע לליל בדיקת חמץ ולדעת שאיכשהו באמת אין חמץ בביתם, אבל בליל הסדר סביר להניח שכל העוסקים במלאכה יתקשו שלא לעצום עין, אחרי המירוץ שעברו בשבועיים האחרונים.
לעומת זאת, בית שבו ההכנות לפסח מתחילות במתינות, כבר בראש חודש שבט או אדר, הרי מדי שבוע מנקים ארון או פינה או ספריה קטנה, והכל במתינות ובנינוחות, ולליל הסדר הם מגיעים רגועים, שלוים ושמחים. יתכן אף שיסיימו את כל ההכנות לפני הזמן, ויעברו למטבח של פסח יומיים או שלושה קודם החג, ויהנו מהחרות של חג החרות כבר יומיים או שלושה לפני תחילת החג עצמו. המשפחה המקדימה הרוויחה שקט ושלווה גם במהלך ההכנות, והגיעה על החרות המיוחלת עוד לפני התאריך הרשמי שלה.

והנמשל הוא ההכנות לגאולה. נכון. אין אנו יודעים אם המשיח יבוא היום, מחר, עוד שבוע או עוד שנתיים ואולי חלילה יותר. אבל יודעים אנו שהגאולה קרבה ושעלינו להיות בעיצומם של ההכנות אליה. והבחירה בידינו: האם להשאיר את ההכנות לרגע האחרון, לרגע שבו כל העולם כולו ידע שמשיח עומד בפתח, ואנשים ירוצו ויתחננו למצוא טלית, למצוא ציצית, ללמוד פסוקי תפילה, או שיכולים אנו לבחור בדרך הרגועה והמתונה, לצעוד קדימה כבר מעכשיו, להתקדם בהכנות לגאולה, להתחזק עוד ועוד, כל אחד בהכנות שהוא זקוק להם, או זה בתפילות או בצניעות, בלימוד התורה הקדושה, בחיזוק בהלכות, ובעצם בכל אלו גם יחד. 
כך, כאשר נראה כולנו באופן מוחשי שהמשיח עומד בפתח ממש, נוכל לדעת שאולי נותרו לנו אי אלו הכנות, אבל באופן כללי אנחנו יחסית בעזרת ה' מאורגנים לקראת תקופת הגאולה. זוהי תועלת אחת מההכנה שכדאי לה להתחיל כבר עכשיו. 

ותועלת שניה: כמו שהשבת בביתה של האישה שהתכוננה לה משמונה בבוקר, שבת זו תהיה בדרך כלל מושקעת יותר ומפוארת יותר. וגם הפסח בביתה של המשפחה שהתכוננה מחודש שבט, סביר להניח שיהיה מהודר יותר ומפואר יותר, כך אם נתכונן לגאולה כבר מעכשיו, נוכל בעזרת ה' להיות מוכנים אליה טוב יותר
ולהגיע לדרגות גבוהות יותר כאשר תמלא הארץ דעה את השם כמו מים שממלאים את האדמה, ומי שהכין את כלי הקיבול שלו מראש, לפני הגאולה, יוכל לקבל יותר שפע רוחני כאשר הגאולה בוא תבוא.

ויש גם תועלת שלישית, מיידית, שאנו מפיקים מההכנה המוקדמת, והיא: ההנאה שלנו כאן, ועכשיו, מההתקדמות הרוחנית, מהעליה בדרגה הרוחנית, מקיום המצוות המעשיות שממלאות את האדם שמחה וסיפוק. כמו אותה אישה שבשתיים בצהריים ביום שישי היא כבר יושבת, ספר בידה, ונהנית מהאוירה של ערב שבת קודש. 
כמו אותה משפחה שביומיים שלפני חג הפסח כבר ביתה כשר למהדרין, וריח ניחוח של תבשילים ומאפים כשרים לפסח ממלא את חלל הבית. כך גם אנו, אם נתכונן לגאולה כבר עכשיו, הרי בעזרת ה' נזכה להנות גם מההכנות אליה, וגם מההרגשה של "מעין עולם הבא" ו"מעין גאולה" כבר עכשיו.

אבל, יהיה מי שיאמר שאין המשל דומה לנמשל. שהרי שבת, יודעים אנו את שעת ההגעה שלה, וגם פסח, יודעים אנו את התהליך שבו הוא חל, ואילו תאריך הגאולה אינו ידוע לנו! 
וגם לכך יש לנו שתי תשובות:

תשובה ראשונה: אדרבא, הואיל ואין אנו יודעים מתי בן דוד בא, לכן עלינו להתכונן לביאתו כבר עכשיו, כבר היום, כדי שלא נגיע למצב שבו משיח בא ואנחנו עדין בבגדי החולין שלנו. שומה עלינו להתכונן כבר עכשיו לגאולה. אם נהיה מוכנים אליה לפני שתגיע, הרי שלא הפסדנו דבר, ורק הרווחנו עונג רוחני, ורק נוכל להכין
עוד ועוד כלי קיבול לשפע רוחני, ונשמתנו תוכל להנות משפע רוחני כבר עכשיו.

ותשובה שניה, והיא הנוראה ביותר: הרי ידוע שבן דוד יבוא "היום - אם בקולו תשמעו", כפי שאמר המשיח לרבי יהושע כאשר שאל אותו מתי יגיע לגאול את עם ישראל. המשמעות של הדברים היא שהמשיח מחכה להתגלות ולגאול אותנו אבל מחכה שנהיה מוכנים לביאתו. וכמוהו כאורח חשוב שעומד על מפתן דלתנו ומחכה שנגמור
להתארגן כדי שיוכל להכנס לביתנו. 

וכאשר אנו חושבים על המשמעות הזו, החזקה ביותר, של זמן בוא הגאולה, הרי בשרינו נעשה חידודין חידודין: משיח עומד בפתח, מחכה להתגלות, ואנו? מה אנו עושים? עם מה אנו מתעסקים?
הבה נמהר, נניח בצד, עד כמה שאפשר, את עיסוקי ההבל ורעות הרוח, ונפנה לארגן את עצמנו, את בתינו, את כל אשר לנו, לקראת המשיח. כדי שנגיע למצב שנהיה מוכנים ומאורגנים לקראת האורח החשוב הזה, הוא משיח צדקנו, כדי שנהיה מאלו שמקרבים את ביאתו, ובזכות זה נזכה לראותו במהרה בקרוב ממש אמן.

ימי המשיח הם ימים של אושר ועושר, של שפע רוחני וגשמי, של שלוה ונחת. של מצב שבו כל אומות העולם רצים ומתחננים לשרת אותנו רק כדי להיות דבוקים לעם ישראל. בימי המשיח סודות של תורה יתגלו לעיני כל, ואנשים יהיו עסוקים בידיעת החכמה האלקית ובהתקרבות רוחנית לבורא העולם, ואין תענוג כלשהו שיכול להידמות לתענוג 
של דבקות בבורא העולם. והנה, יש בידינו דרך להתכונן לקראת ימים אלו, ואפילו לקרב אותם. הבה נזדרז להתארגן כי השעה קצרה והמלאכה מרובה והשכר הרבה - ובעל הבית כאן איתנו, ממתין שכבר נהיה מוכנים לקראת האור הגדול המפציע.


 

מחשבים את הקץ

מחשבים את הקץ 

*האם מותר לחשב את הקץ? מדוע גדולי עולם חישבו את הקץ? כיצד יתכן שגדולינו טעו בחישוב הקץ והמשיח לא הגיע? * כיצד דן הרמב"ם את רבי סעדיה גאון "לכף זכות" ומה לא אמר ה"סבא משפולי" והאם הגר"א מוילנא סובר שבשנת התשע"ב תבוא הגאולה? * ומה הקשר בין גזירות ת"ח למלחמת "ששת הימים"? * הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א כותב לנו על חישוב הקץ ועל הציפיה הדרוכה לבוא המשיח בכל יום שיבוא * 

המשיח לא יבוא ביום שלישי 

כל העיר היתה כמרקחה בחודש האחרון. שואב המים זנח את דלייו והרצה בעירנות, מנופף בידיו הגדולות, בפני ברק'ה הזגג. שמערל התנדנד בדביקות לא אופיינית ליד ה"עין יעקב", מנסה להבין את דברי התנאים והאמוראים, ומשולמק'ה פיזם לעצמו שירי קודש, בעודו מרכיב את הפירזול החדש לסוסו. נשות העיירה כמעט ושכחו את עסקי הבית והתגודדו סביב שרה-רבקה, פטפטנית האזור והגלילות, שסיפרה סיפורי מופת ומעשיות בזה אחר זה. "המשיח יגיע ביום שלישי הבא", לחשו כולם זה לזה בהתפעמות והתפעלות. לפני שבועיים עבר כאן, בעיירה, מגיד-מישרים נודד, צדיק מופלג ותלמיד חכם גדול, והוא הוכיח בדרשת השבת שלו, באותות ובשפטים, שהמשיח יגיע בכ"ז בשבט בשנה זו. מגיד המישרים הצדיק אמר את הדברים בנחרצות ברורה ומוחלטת ומאז, ותהום כל העיירה. היהודים החלו לשוב בתשובה שלמה, להרבות בצדקה, בלימוד תורה ובמעשים טובים. להתכונן בכל מיני עניינים והכנות לקראת בואו הקרוב מאד של המשיח, וביניהם אף למכור את הבתים והנכסים, להיפטר מנכסי דלא ניידי, שהרי אוטוטו עוברים כולם לארץ ישראל, והמשיח בראש. העיר כולה, בניה ואנשיה, נשיה וילדיה, שוחחו רק על נושא אחד, על בואו של המשיח בכ"ז בשבט, ביום שלישי הבא. 

ואז, בליל שבת לאחר 'קבלת שבת', עלה רב העיירה הישיש על דוכן הדרשנים, הניצב ליד ארון הקודש. הוא סידר את טליתו, כחכח בגרונו, הביט בקהל הגדול שגדש את בית הכנסת, דפק בנחרצות על הסטנדר והודיע בקול צלול וברור: "מבטיח אני לכם, קהל עדת צאן מרעיתי שיחיו, שהמשיח לא יבוא בשום פנים ואופן ביום שלישי הבא! מי שאמר לכם שהמשיח יגיע בכ"ז בשבט- שיקר במצח נחושה. הכל בדיות ודמיונות. המשיח יבוא אולי מחר, אולי מחרתיים. אולי עוד שבוע ואולי עוד שנתיים. אולי גם בעוד עשר או עשרים שנה, אולי אף יותר. אך זאת אני חוזר ומבטיח: ביום שלישי כ"ז בשבט השנה, המשיח לא יבוא, נקודה!"... 

לימים שאלוהו תלמידיו הכיצד יכול היה להבטיח בהבטחה נחרצת שכזאת שהמשיח לא יבוא, בשום פנים ואופן, בכ"ז בשבט. והלא יתכן מאד שחישובי הקיצין של אותו מגיד-מישרים תלמיד חכם וצדיק, יצדקו, ואכן המשיח בוא יבוא דווקא ביום זה. 

השיב להם הרב הישיש: "נכון. יתכן היה שחישוב הקץ הלזה, לפיו המשיח יבוא דווקא בכ"ז בשבט. אם אכן המשיח היה בא, מה היה קורה? בסך הכל היו מוקיעים אותי אישית בראש חוצות ומוכיחים שאני שוטה והדיוט. אם כך היה קורה, מבחינתי לא היה קורה מאומה. אדרבה, טוב שהמשיח בא וטוב שהתגליתי כשוטה וכפטפטן חסר-בינה. אך אם לא הייתי מכריז בנחרצות שהמשיח לא יבוא בשום אופן בכ"ז בשבט, והמשיח באמת לא היה מגיע ביום זה, כפי שאכן קרה, היו יהודים רבים מאבדים את אמונתם בבוא המשיח, שהרי הנה עמד יהודי צדיק וחכם ליד ארון הקודש ומכריז שהמשיח יבוא בכ"ז בשבט ובסוף הוא לא הגיע. לכן העדפתי שיסקלו אותי באבנים, אם אכן המשיח יגיע באותו תאריך נקוב, אך שלא יאבדו או יזלזלו באמונתו התמה בביאת המשיח, שיכול לבוא בכל רגע ועת". 

סיפור זה, שמובא במקורות רבים ובשמות רבים, מגלם בעצם את תופעת "חישוב הקיצים", שהיתה נפוצה בעם ישראל בכל הדורות. הראשון שרצה לגלות לבניו את הקץ, היה יעקב אבינו ע"ה, שכאשר התאספו בניו סביב מיטתו לפני הסתלקותו, חשב לגלות לבניו את הקץ, כדי שיידעו לנכון מתי משיח צדקנו יבוא. אך חז"ל מעידים שנסתלקה ממנו השכינה ויעקב לא גילה לבניו את הקץ, כי רצון ה' היה שזמן הקץ יהיה חסוי ומוסתר. חבקוק הנביא אמר: "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה חכה לו, כי בא יבוא לא יאחר". חז"ל אמרו (במסכת סנהדרין צז,ב) שמפסוק זה אנו למדים כי "תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע עת הקץ ולא בא, שוב אינו בא. אלא חכה לו שנאמר: "אם יתמהמה חכה לו". 

מרוב חשקו-קידם הרמב"ן את הקץ 

גדולי ישראל במשך הדורות דווקא חישבו את הקץ. הרמב"ן חישב שהמשיח אמור (היה) להגיע בשנת ה' אלפים קי"ח. החתם סופר (שו"ת ח"ו סימן ס"א) כתב ש"הרמב"ן בפרשת בראשית האריך לגלות את הקץ הכמוס, ומרוב חזקו ותאוותו לביאת המשיח, קירב חשבונו להיות קרוב לזמנו, וטעה טעות גדולה במחילת כבודו", והחתם סופר דוחה לפי חשבון את חשבונו של הרמב"ן. גם רבי סעדיה גאון חישב בספרו "אמונות ודעות" את הקץ, והיו רבים מגדולי ישראל שסברו שהמשיח יבוא בשנת ה' אלפים ת"ר. מקור חישוב זה מתבסס על דברי הזוהר הקדוש (בפרשת וירא) הכותב שב"שש מאות שנים לאלף השישי יפתחו שערי החכמה מלמעלה ומעיינות החכמה למטה, ויתוקן העולם בשביעי כבן אדם שמתכונן ביום השישי בעת ששוקעת השמש לקראת שבת, וכנסת ישראל תוקם מעפרה והקב"ה יזכרה". הגאון בעל "מסגרת השולחן" חישב בספרו "קץ הפלאות" את זמן בואו של המשי וקבע שהוא יבוא בשנת ת"ח. רבנו המלבי"ם (בפירושו בסוף ספר דניאל) חישב ומצא שהגאולה תבוא בשנת תרע"ג ואילו בספר "משא בערב" חישב שהמשיח יבוא בשנת תשכ"ז. בקונטרס "בית היחאלי", כך כותב לנו בספר "אוצרות אחרית הימים", וגם בספר "התקופה הגדולה" חישבו ומצאו שהמשיח יגיע בשנת תש"ן, וכך מסופר גם על הצדיק רבי יעקב הרמן זצ"ל ("הכל לאדון הכל") שצדיקים וגדולי הדור אמרו לו שבשנת תש"ן "עלינו להתכונן לשבת"... 

במקום המשיח: גזירות ת"ח ומלחמת "ששת הימים" 

כיצד יתכן שגדולי עולם, צדיקים תלמידי חכמים נודעים, טעו בחישוב הקץ? הלא שנת הת"ר, ת"ח ותשכ"ז חלפו עברו להם, והמשיח לא בא? תשובה על כך שמעתי ממורי ורבי הגרב"ש דויטש שליט"א (ולאחר מכן ראיתי שתשובה זו הודפסה גם במקומות אחרים, בשמם של תלמידי חכמים אחרים): בכל תקופה ודור ישנם זמנים מיוחדים ומסוגלים, ימים מעולים מבחינת התאריך והשעה, בהם ניתן לפעול גדולות ונצורות, או חלילה, להיפך, לגרום בהם לנזקים. גדולי התורה חישבו ומצאו את אותם "זמנים מיוחדים" והם הצביעו עליהם כימים בהם המשיח אמור להגיע. ואכן, ימים ושנים אלו היו באמת מיוחדים יותר מכל השנים והימים, ולכן באמת התפתחו בהם דברים גדולים. בסביבות שנת ת"ר התחולל מהפך אדיר בעולם כולו ומעיינות הדעת שפעו בשפע חוכמה. החל משנה זו התגלו בעולם המצאות גאוניות רבות ונודעות, והעולם השתנה. בשנת ת"ח אנו יודעים כולנו מה קרה. בשנה זו החלו גזירות ת"ח ות"ט הנודעות ואלפי יהודים נרצחו ונשחטו על קידוש ה'. בשנת תרע"ד פרצה מלחמת העולם הראשונה ובשנת תשכ"ז, וגם את זה כולנו יודעים, התקיימה לה מלחמת "ששת הימים", בה מיגרו בארץ ישראל את 7 צבאות ערב ויצאו מאפילה לאור גדול של ניסים ונפלאות. בשנת תש"ן הכריז סאדם חוסיין נשיא עיראק על השמדתה של ישראל, בסיום השנה פלש הרודן לכווית וכעבור מספר חודשים החלה "מלחמת המפרץ", בה ירו עשרות טילי סקאד על ערי ישראל והציבור ניצל בנס ופלא. "אכן, ימים ושנים אלו, עליהם הצביעו גדולי ישראל, היו ימים מסוגלים ומיוחדים, אך אנו לא זכינו וימים אלו הוחלפו בניסים אחרים, או להיפך, ברציחות, פרעות וגזירות, בגלל שלא שבנו בתשובה והקב"ה הפך את הימים הללו לתוגה וצער", אמר הגרב"ש דויטש שליט"א.

השואה והמדינה – במקום המשיח

רבי יוסף אבן יחיא כותב (בפירושו על ספר דניאל) שבאזור שנת ה' אלפים ת"ש "אם מעט קודם או מעט אחר כך, יבוא קצנו בעזרת ה', למען יוכלו ישראל לשבת בטח על אדמתם". בספר "תולדות יעקב יוסף" כותב המחבר הנודע, מגדולי החסידות "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם"- אימתי יהיה נשיאות ראש? בזמן הפקודה, שלא יאוחר כשיהיה מספר תש"א". בספר "אגרת לקץ הימין" מביא שהמקובלים כתבו ששנת ת"ש היא שנת בוא המשיח. ומה קרה באמת, בסופו של דבר, בשנת ת"ש-תש"א? אז התרחשה לה השואה הנוראה. והנה, שוב למדנו ששנות חישובי הקץ הראו לנו רק דבר אחד, שמדובר ב"זמני פקידה" מסוגלים ומיוחדים. אם זכינו- היה בא המשיח. ואם לא?- ה' ירחם עלינו. 
ישנם המרמזים מדברי הזוהר הקדוש בפרשת תולדות, שם רמוז ש"בשנת היובל הזאת", כשיסתיים ה"זאת" שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ושמונה, שהיתה שנת ת"ח (שהוזכרה בספרים כ"שנת פקידה") אזי "תשבו" איש אל אחוזתו, כשהכוונה לשנת התש"ח. ומה קרה בתש"ח? אז הוקמה לה המדינה. והנה שוב פעם פיספסנו את מומנט הגאולה והחלפנו אותה, בעוונותינו, רק במדינה. (או שבאמת הכוונה לשיבת ציון הגדולה שהתקימה בשנה זו, בה שבו רבים לארץ ישראל). 

האם מותר לחשב את הקץ?

כאשר אנו רואים מצד אחד שבגמרא כתוב שאסור לחשב את הקץ ואילו מצד שני למדנו שגדולי ישראל חשובים ונודעים חישבו את הקץ, אנחנו צריכים כמובן להבין את הסתירה הזאת.

ה"אברבנאל" כותב שהאיסור של חז"ל בחישוב הקץ הוא רק לחשב אותו לפי חוזים בכוכבים ואיצטגנינות, אך המחשב את הקץ לפי דברי הנביאים אין בכך איסור. בספר "אוצרות אחרית הימים" מנסה להסביר את החילוק בכך כי יתכן שהמחשב את הקץ לפי דברי הנביאים, יודע הוא שחישובו אינו מוחלט ואולי הוא טועה בהבנת דברי הנביאים. ולכן גם אם יטעה, לא תסור אמונתו מבוא המשיח, כי מסביר הוא לעצמו שבודאי טעה בהבנת דבריהם העמוקים של הנביאים. אך המחשב את הקץ לפי מדעי האסטרולוגיה והאצטגנינות, בטוח הוא שהמשיח יבוא ביום שיצא לפי חשבונו, ואם המשיח לא יבוא ביום שיצא בחשבונו- תיפסד אמונתו בביאת המשיח.

הרמב"ן ב"ספר הגאולה" סובר שאסור לחשב את הקץ גם לפי דברי הנביאים, רק שהאיסור נאמר לבני הדורות הרחוקים מהגאולה ולא לנו, שאנו קרובים לגאולה. (ושימו לב שהרמב"ן סבר שכבר תקופתו שלו היא תקופה הקרובה לגאולה. כך שאנו ודאי קרובים אליה, כפי שאמרו ה"חפץ חיים" ועוד גדולים וצדיקים רבים). הרמב"ם ב"אגרת תימן" שולל גישה זו והוא קובע נחרצות ש"הקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם". ומה שמצאנו "חישובי קצין" שונים, הוא בכלל ש"רוב ציור קצת החכמים על זה, ועלה ברעיונותיהם שהשיגוהו, כבר קדם הנביא להודיע עניין זה ואמר: "ישוטטו רבים ותרבה הדעת", כלומר, ירבו הדעות והסברות בו, וכבר ביאר הקב"ה על ידי נביאיו, שקצת בני אדם יחשבו קצים למשיח ויעברו הקצים ולא יתקיימו, ואחר כך הזהירנו מלהסתפק בענין זה, ואמר: אל יעציבו אתכם אם לא יעלה חשבונם, אבל כל מה שיוסיף להתאחר הוסיפו בו תקוה!". 

ואם כן, כיצד רבי סעדיה גאון ז"ל חישב את הקץ? כותב על כך הרמב"ם: "ואנו דנים את רבי סעדיה לכף זכות נאמר, שמא מה שהביאו לענין זה, ואף על פי שהיה יודע שהתורה אסרה זה, לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה' לולי הוא, לפי שהוא גילה מן התורה מה שהיה נעלם וחזק ממנה מה שנדלדל והודיעו בלשונו ובכתבו וקולמוסו, וראה לקבץ המון העם על דרך חשבון הקצים, כדי לאמץ אותם ולהוסיף על תוחלתם, והוא התכוון בכל מעשיו לשם שמים, ואין לטעון עליו על שטעה בחשבונותיו". 

הגמרא מביאה טעם נוסף לאיסור חישוב הקץ. הגמרא בסנהדרין מספרת שכאשר האמורא רבי זירא ראה את רבנן, העוסקים בחישוב הקץ, אמר להם שבבקשה לא יעסקו בענין זה, כי בכך מרחיקים הם את הקץ, כפי שנאמר בברייתא ששלושה דברים מגיעים בהיסח הדעת, והם המשיח, מציאה ועקרב. (ומה הקשר בין השלושה? ראו במהרש"א שם ובספר "נועם אלימלך" בהוספות וב"דגל מחנה אפרים" בפרשת בלק). כך שאם ניחשב מתי המשיח יבוא ונדע ברור מתי יגיע, הוא לא יבוא בזמן זה, כי כבר הוא לא יוכל לבוא בהפתעה ובהיסח הדעת. גם רבינו יהודה החסיד כתב דברים חריפים על חישוב הגאולה, בספרו "ספר חסידים": "אם תראה אדם שמתנבא על משיח דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים, או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו". 

כיצד יתכן שהמשיח יכול לבוא רק ביום מסוים?

המהר"ל מפראג זצ"ל בספרו "נצח ישראל" מסביר שחישובי הקץ שקבעו חכמינו "לא היו גוזרים שכך יהיה בודאי באותו זמן ובאותה שעה. רק שגילה לנו זמן מוכן שראוי יהיה בו הקץ. ועד אותו זמן אין ראוי שיהיה הקץ כלל". ואנחנו לא מבינים, כיצד יתכן שעד לזמן זה, אותו חישבו כגילוי הקץ, המשיח לא יוכל כלל להגיע? האם הדבר אינו סותר את האמונה? 

בספר "אוצרות אחרית הימים" ובספרים נוספים מסבירים לנו את הענין לפי הנאמר בגמרא שישנם שני זמנים לביאת המשיח. הזמן של "בעתה", שהוא התאריך שנקצב מהשמים מבלי שיהיה תלוי בשום גורם, לבוא המשיח, וישנו את זמן של "אחישנה", שאם זכו ישראל- הקב"ה מחיש את הקץ וממהר את בוא המשיח. לפי הדברים הללו מוסבר שאמנם הגדולים חישבו את הזמן של "בעתה", לפיו הגבילוהו משעת החורבן ועד לאותו התאריך שעלה להם בחשבונם. אך גם בתוך הזמן של "בעתה", יכול הקב"ה להחיש את בוא המשיח לזמן של "אחישנה". נמצא שלמרות שהחכמים שחישבו את הקץ הגבילו את מועד הגאולה לאותו זמן מסויים, אך עם ישראל המשיך לצפות שהמשיח יבוא בכל רגע ובכל יום, כמצב של "אחישנה", בו מחיש הקב"ה את הקץ וממהר את בואו של המשיח.

ה"מסגרת השולחן" בספרו "קץ הפלאות" מסביר באופן אחר, לפיו אותם מחשבי הקץ לא התכוונו שהמשיח יבוא בוודאי, במאה אחוז, באותו יום שקבעו. אלא שלפי חשבונם זהו זמן מסוגל וראוי ביותר לבואו, ועם היהודים ישובו בתשובה במיוחד בימים אלו, תשובתם תתקבל ביתר שאת והמשיח יבוא. זמנים אלו נקראים "זמני פקודה", אלא שאנחנו, בעוונותינו הרבים, החמצנו אותם.

בשעתו פורסם בשם הצדיק הנודע ה"סבא משפולי" זצ"ל שאמר שעד שנת ת"ר "היכל המשיח סגור במסגר". הגיב על כך הרבי ממונקאטש זצ"ל בספרו "דברי תורה" וכתב שחלילה וחס לומר שהצדיק משפולי אמר את הדברים האלו. שהרי כיצד אפשר לומר שעד שנת ת"ר הוא בודאי לא יבוא?! הרבי ממונקאטש זצ"ל כתב שבודאי שה"סבא משפולי" לא אמר דברים כאלה הנוגדים את האמונה ב"אחכה לו בכל יום שיבוא".

הגר"ש ואזנר להרב מרדכי גנוט:

"אל תפרסם על קץ המשיח!"

את "לוח דבר בעתו" של רבי מרדכי גנוט (לא. הוא לא בן משפחתי...) כולנו מכירים. הלוח מקיף עולם יהודי ומלואו ויש בו הלכות ומנהגים, אסטרולוגיה ועובדות, תאריכים והיסטוריה יהודית ענפה, לפני הוצאת "לוח דבר בעתו" של שנת התש"ס, לפני 11 שנים, פנה הרב מרדכי גנוט למורו ורבו מרן הגר"ש ואזנר שליט"א והצביע בפניו על דברי המדרשים והמקורות הקדומים, המצביעים על שנת התש"ס כשנה בה המשיח צריך להגיע. ה"ילקוט הראובני" כותב שבשנת תש"ס יעלו מים תחתונים יכסו כל העולם וישאר רק א"י כאי, שטה על פני המים, וישארו רק צדיקים גמורים", וכך כתבו גם ה'חסד לאברהם', ועוד ספרים, שחזו את ביאת המשיח בשנת התש"ס. לפיכך תהה רבי מרדכי גנוט האם כדאי לו לפרסם ב"לוח" שלו את הדעות הסוברות שהמשיח יגיע בשנת התש"ס. הגר"ש ואזנר שליט"א כותב לו בעניין דברים נחרצים. " כבוד ידידי, אין לנו עסק בנסתרות, וביאת משיח צדקינו הוא עלום ומכוסה, ולא ניתן לדרוש זה ברבים, ורבינו הרמב"ם, ראש המורים לדורות, כתב שלעולם לא יעסוק אדם במדרשים והגדות הנוגעים לזה, שאין מביאים לא לידי אהבה ולא לידי יראה, וכן לא יחשוב הקיצין, אמרו חכמים תיפח דעתן של מחשבי קיצין, אלא יחכה ויאמין". 

וממשיך הגר"ש ואזנר שליט"א וכותב בנחרצות: "ואם כמה וכמה גדולי וצדיקי הדורות פלט פיהם הקדוש או קולמסם הקדוש רמז ורמזים על זמן ביאת משיח צדקינו, היה זה מרוב אמונה ומרוב תקוה להתגלות כבוד ה', אבל ידוע שבמשך הדורות, ובפרט בשנת ת"ח, גרם הדבר לאכזבה ורפיון. ומה לנו להכניס עצמינו לדבר מסוכן ולפטם ההמונים בדבר שהצניעות יפה לו, ולבסוף אם חס וחלילה לא נזכה יסוגו אחור מרוב פחי נפש". 

האם המשיח יבוא בשנה הבאה?? 

בתקופה האחרונה החלו יהודים טובים להפיץ את בשורת הגאולה החדשה, לפיה המשיח אמור להגיע בשנה הבאה, שנת התשע"ב. הרב מתתיהו גלזרסון, שכבר הוציא ספרים מרתקים רבים בנושאי גימטריות, חזיונות וחישובי מספרים, הוציא לאחרונה ספר מעניין על תרבות המאיה והיהדות, לפי תרבות המאיה שהוא שבט מאזור אמריקה המרכזית,במקסיקו, עם תורה משלו, סוף העולם יתרחש ב- 2012, בשנה הבאה. לבני שבט המאיה רעיונות משלהם בעניין והרב גלזרסון מנסה להצמיד את העניין גם ליהדות. הוא מצטט מדברי הגר"א מוילנא זי"ע שכותב ש"חבלי משיח" ימשכו במשך 70 שנה וקובע שמאחר שעיקר השואה האיומה התקיימה בשנת התש"ב, והשואה היא בודאי "חבלי משיח", אזי 70 שנה כעבור תחילת "חבלי משיח" היא שנת התשע"ב. בספרו של הרב גלזרסון ובמקומות נוספים מחשבים שזמן "חצות" שלאחר האלף השישי הוא בשנת התשע"ב, והגר"א הרי כתב ששעה זו, שעת בין הערבים, בכוחה להחליש את כח הערב רב. ספרים נוספים חוברו (ויחוברו) בעניין, וכפי ששמעתי, ישנם עוד ספרים וחוברות בדרך, בהן נקרא ששנה הבאה, שנת התשע"ב, היא שנת בוא משיח.

אנחנו, לעומת זאת, נשמח אם המשיח יבוא כבר בשנת התשע"א. ומה נעשה עם דברי הגר"א שהזכרנו? מדובר כמובן בטענות שאפשר לדחותם בפשטות ובקלות. הגר"א ז"ל כלל לא הצביע על השואה כתחילת "חבלי משיח", וגם אם השואה היא אכן היתה תחילת "חבלי המשיח", הרי כולנו יודעים שהשואה פרצה כבר באלול התרצ"ט, אז פרצו הגרמנים וכבשו את פולין.נכון ששנת תש"ב היתה השנה החמורה ביותר לעם ישראל, אך גם בשנים ת"ש- תש"א נרצחו אלפי אלפי יהודים. 

דברי הגר"א בעניין שעת חצות והערב- רב מוכרים הם לכל בן תורה, שקרא אותם בספר "קובץ מאמרים" של רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, והם אינם קשורים לשנה הסופית של בוא המשיח.גם הקישור לשבט המאיה אינו מתאים. מדובר בשבט של עובדי עבודה זרה ומקריבי קרבנות אדם לאלילים ובכמויות גדולות (20 עד 84 אלף קורבנות בשנה!! ה' ירחם!!). חוקרי שבט המאיה כותבים על פולחניהם המזעזעים כל לב, ולא אוכל אפילו לצטטם, מרוב שאט הנפש של מעשיהם. אז מדוע לצטט את תורתם הנוראית, להביאם בכלל כראיה ואסמכתא לבוא המשיח?!. לכן אנחנו נשמח כולנו שהמשיח יבוא כבר השנה, בשנת התשע"א, מבלי להמתין עד לשנת התשע"ב. (ואמנם מעניין לציין שכעת ראיתי בעלון 'סוד החשמל', של הרב י. פיש,המספר ששמע שלהגה"צ רבי שלמה זילברמן זצ"ל, מהרובע היהודי בירושלים, היתה מסורת מרבנו הגר"א זצ"ל, ששנת התשע"ב נחשבת ל'שנת קץ'. הלוואי!!!). וכן, גם אם המשיח לא יבוא בהתשע"א או התשע"ב, אנחנו נמשיך להמתין לו, להאמין בבואו באמונה שלמה ולחכות לו בכל רגע שיבוא. 

מתי יבוא המשיח, לפי ה'משנה ברורה'? 

ידידי הרה"ג רבי משה שפירא שליט"א, מגדולי הבקיאים בעירנו, הראה לי 'משנה ברורה' מרתק, בסימן תכ"ז. ה'משנה ברורה' כותב שם על עניני לוחות השנה וטוען שעד שנת תתמ"ז כתובות הלוחות כהלכה,ומה יקרה הלאה עם הלוחות? על כך משיב ה'משנה ברורה': "ואין לנו לדאוג כל כך יותר, כי בודאי בעת ההיא וגם הרבה קודם, יהיה הגאולה ונקדש על פי הראיה"... 

כך שדבר אחד ברור, שבודאי המשיח מקיים את כל ה'משנה ברורה', ואם כן, בודאי עליו להתגלות עוד הרבה לפני שנת תתמ"ז...

המשיח בא - הרב ש. ב. גנוט שליט"א

המשיח בא ביום שני

 * יום שני הקרוב, מגיע המשיח, והרב ש.ב. גנוט מספר לנו, ממקורות חז"ל, הראשונים והאחרונים, מה יתרחש באלעד ב- 1 בצהריים * מדוע הכוללים בעיר התמלאו באנשים? כיצד ילדי "דרך המלך" ו"דעת זקנים" שיננו בעל פה מסכתות שלמות ומדוע אלעד הוארה באור מופלא וקסום? * מדוע לא שאלו האם המשיח הוא אשכנזי או ספרדי, את מי המשיח הריח באפו ומדוע יהודים טובים רבים לא קמו לתחיית המתים? * אלעד, יום שני הקרוב, אולי היום יום שישי, אולי יום ראשון, אולי יום שלישי. סיקור מלא מהרב ש. ב. גנוט שליט"א, על פי מקורות ברורים ומהימנים * "ואם יתמהמה... חכה לו!" *

יום שני, 1 בצהריים. לומדי הכוללים סוגרים בצער את הגמרא ופונים למדרגות היציאה מהכולל. צלצולי הפעמון בחיידרים ובבתי הספר בעיר מצלצלים בצלצול אהוב וחביב (למורים ולילדים כאחד...) ולרחוב פורצים מאות מאות ילדים וילדות, עטויי ילקוטים ואפופי קולות וריצות, אל האוטובוסים הפנימיים בעיר. הורים מתרוצצים מ"גן דבורה" ל"גן רחלי", ל"קהילות יעקב" או ל"קהל חסידים", אמהות ממתינות בפתח "בית מרגלית" ו"בית יעקב" וההסעות של "דרך המלך" ו"אור האמת" עצרו ברגע זה ליד המדרכה. שני יהודים חביבים מוכרים קרטיבים בקיוסק ומשיבים לשאלות קבועות של "כמה עולה מסטיק עגול" ואז, אז לפתע החל לזרוח אור מיוחד, אור מופלא, אור שכמותו לא ראינו מעולם. 

האדם עם החליפה האפורה שעמד לידי הפסיק את שיחת הסלולרי הנחרצת שלו. אנחנו מביטים אחד בשני, מנענעים בראשנו, מזיזים את הכתף, מרימים את העיניים לאור הקסום הזה, ואז האיש שבחליפה האפורה, שמתפלל בדרך כלל ב"תימנים" ליד ביתנו, מביט בי בזעזוע נרגש ומזמזם בחטף את מנגינתו של יוסי גרין על המילים "בשעה שמלך המשיח בא". 

כל גופי רועד. הידיים, הרגליים, הראש. הלב דופק בפראות והעיניים מסתכלות מסביב, על האור, כמותו לא ראיתי מעולם. "המשיח", לוחש היהודי היקר העומד לידי, "שהחיינו".

"מה מתרחש כאן?", "מישהו מוכן להסביר?" פצצה?" גיוואלד". קריאות ההשתאותהצעקות ברחוב חוני המעגל, מול רשת המזון "יש", עולות עד לב שמים. הסלולרי שבכיסי רוטט ואני מצליח אך בקושי להשיב לו, להשיב לבני ביתי ששואלים מה מתחולל כאן ועכשו. "בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר: "ענווים הגיע זמן גאולתכם. ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם"1... אני לוחש ברטט לבני משפחתי, הניצבים הלומי רעם מעבר לקו. 

כולם אצים רצים הביתה, מאושרים בעליל. המכוניות צופרות בצפירות ממושכות, אנשים משולהבים, צוחקים ובוכים כאחד, כמעט ולא מאמינים. ליד ביהכנ"ס "היכל זרח" שבשכונת "נוה יצחק" ראיתי אברך עומד ובוכה, כשלידו עומד תלמיד חכם ידוע, משפשף את עיניו וצובט את עצמו ביד שמאל. "אוי נפלא! גיוואלדיק!" הוא לוחש לעצמו, מחייך וצוחק בצחוק לא אופייני לו. "תודה לך אבא שבשמים! אני מאושר להרגיש אותך בחוש!".

רצנו הביתה, שם כולם כבר רקדו בריקודים סוערים. "אבא! מתי ייבנה בית המקדש?" שאל אלי, ועיניו התכולות מנצנצות בניצוצי חמה מופלאות. "תשבי יתרץ קושיות והוויות", השבתי לו, "כעת נראה אם מי האמת". 

"האמת על מה?" שאלה אמא. 

ואני מסביר להם: "לפי התלמוד הירושלמי, בית המקדש אמור להיבנות עוד קודם לבואו של המשיח2 . גם בתפילת "שמונה עשרה" אנחנו קודם מבקשים על "ולירושלים עירך ברחמים תשוב" ורק לאחר מכן מתפללים על "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". לפי הרמב"ם, קודם כל המשיח מגיע ורק אחר כך יבנה בית המקדש3 ".

"אז הרמב"ם ודאי ניצח את הירושלמי!", אמר מוטי, "כי הרי המשיח בא קודם ובית המקדש עוד לא נבנה".

אני צוחק צחוק גדול. "אין כזה מושג של "הרמב"ם ניצח את הירושלמי". זאת לא מלחמה במכות או באקדחים... בהפסקה בחיידר... אבל כתוב בספרים שבגאולה של "אחישנה", שזה אומר שהמשיח יגיע עוד לפני הזמן שנקבע לו מהשמים מלכתחילה, אז המשיח יבוא ראשון ורק לאחר מכן ייבנה בית המקדש".4 טלפונים, רעש של מוזיקה רועשת מכל כיוון, "שמחם שמחם, אוי אוי אוי, שמחם שמחם בבניין שלם!" שרים בלהטרועם הטייפ של השכנים החביבים ממול, חשים את קרבת האלוקים הגדולה ומשוררים בעוז להקב"ה. אנחנו מנסים לחייג לסבא וסבתא, אך כל הקווים תפוסים. לפתע מצלצל הסלולארי ועל הקו נמצא רבי יעקב , תלמיד חכם מוכר מהאזור. "אז זה "בעייתו" או "אחישנה"?" הוא שואל, מבעד למהומה הענקית שנוצרה כנראה גם באזור המגורים שלו. 

"אחישנה! אחישנה!", אני צועק בחדווה, "הרגע הסברתי לילדים שלי שהמשיח היה להגיע "בעיתו", בזמן ובשעה שהקב"ה קבע לו מראש, ויש מצב של "אחישנה", שהמשיח מגיע בפתע פתאום, לא בזמן שקבעו לו מהשמים מלכתחילה, אלא בפתע, ברגע שהקב"ה החליט לעשות זאת מהסיבות שלו. כנראה המשיח הגיע ב"אחישנה", שהרי המשיח הגיע לפני שבית המקדש נבנה, וזוהי ראיה ל"אחישנה", שהקב"ה זירז את הגאולה והביא קודם את המשיח". 

"אז אם זה גאולה של אחישנה", המשיח צריך לעשות קודם כל מופתים ואותות, כפי שמוכח מהרמב"ם ומה"אור החיים" הקדוש, אז איזה אותות הוא עשה בינתיים?" תוהה רבי יעקב. 

"לא יודע! נלך לכולל ונראה מה הציבור אומר על העניין!" אני משיב לו, שוכח לגמרי מארוחת הצהרים. 

השעה היא 2:30 בצהריים והכולל עמוס מפה לפה. כולם הגיעו מהבית, כמו פרפרים הנמשכים לאור, למרות ש"סדר ב' " מתחיל רק בעוד שעה ורבע. התחושה הכללית בלבבות מזכירה את יום כיפור ושמחת תורה גם יחד.הלב פועם בריגשה, הנשמה עולה על גדותיה וההרגשה היא שאין, אין לנו יותר שום דבר יותר בעולמנו, מלבד השכינה הקדושה. מכאן ואילך, כך מרגישים כולם, לא יענינו אותנו שום שטויות, הבלי העולם ומשוגותיו, עסקי הכסף, הכבוד והתאוות הגשמיות-בשרניות. רק תורה ותפילה, רק עבודת ה' 'על באמת', בפנימיות ובעומק . 

"מה קרה כאן?" תוהה ר' משה ד., מהספסל הכמעט- אחורי בהיכל הכולל, "מדוע כולם הגיעו כעת?שימו לב שאפילו האנשים העובדים לפרנסתם, אלו שלא יושבים ולומדים כל השנה יותר משעה ביום, מנסים לחפש מקום פנוי בבית המדרש". 

"ולמה אתה עצמך הגעת?" צחק ר' אשר, שיושב לידו ב"סדר ב' ". 

"לא יודע! משהו משך אותי לכולל!" נבוך ר' משה, אברך נפלא, מתושבי רחוב רבי יוחנן בן זכאי. 

ר' ישי, תלמיד חכם מרחוב רמב"ם, מתערב בשיחה, שולף מהארון כרך רמב"ם ומבהיר: "הרמב"ם כותב לנו במפורש שבשעה שהמשיח יגיע, תרבה הדעת, החכמה והאמת5, וכל חפץ העולם ומגמתו לא יהיה אלא לדעת את ה' בלבד6. אז הרמב"ם כתב לנו בבירור שכולנו, כל היהודים, נרצה ללמוד וללמוד ולהחכים מכאן ואילך, אם כן מה הפלא שכולם נוהרים לכולל כבר בשתיים וחצי בצהריים?!". 

"צודק מאד!", ציין ר' אברהם ישעיהו מרחוב התורשמעיה בכובד ראש, "הנה נכנסים להיכל הכולל עוד ועוד אנשים, בעלי- בתים ואנשים שבדרך כלל עובדים רוב היום לפרנסתם! כל יהודי, החל מהיום, פשוט יחשוב על כבוד שמים ולא על הכבוד או התאוות של עצמו. ו'כבוד שמים' מתחיל בעוד שעה של תורה ועוד שעה של תורה". 

בדלת האחורית של הכולל נכנס אברך נפעם. זקנו השחרחר- לבנבן ורצינותו וכובד ראשו הרגילים נעלמו כלא היו והוא, זורח מאושר, מספר לכולם שבנו בן השמונה החל לצטט, החל מ- 1 בצהריים, את כל מסכת ברכות, מסכת מועד- קטן ומסכת ביצה, אותם הם למדו בחיידר בלימוד המשניות מכתה ב' ועד עכשיו. "יש לכם הסבר לזה? האם זה גם קשור למשיח?" תוהה האברך, תלמיד חכם בשם רבי נחמיה. 

"בוודאי!" מסביר ר' יהודה, אברך המתגורר ברחוב רבי יהודה הנשיא, "כתוב במפורש שהחל מבוא המשיח יהא כל ילד קטן מעם ישראל צופה ומביט, רואה מסוף העולם ועד סופו, מדורות בראשית ועד דורות אחרונים, ואין שום דבר מאפיל על עיניו מלראות ולדעת. כל אשר יפתח את ספר תורת האלוקים יגלה בו סודות מבראשית וסודות מרכבה, במבט עין יראה בו נפלאות ואמת, הרבה יותר ממה שחזו בו רבבות עוסקי התורה בכל שנות חייהם לכל דורותיהם, שהרי "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"7, זה כתוב במפורש!"8. 


ומי קם היום לתחייה? 

בסוף "סדר ב' " גדוש בכל תושבי אלעד, בכל הכוללים והישיבות בעיר, שהגיעו לעסוק בתורה בעומק העיון וברחבות היקף לא מוכרת,ניגשו כולם לתפילת מנחה. האוירה היתה מחשמלת. קריאת ה'אמן יהא שמיה רבא' הדהדה למרחוק, הרבה יותר מקריאת 'ה' הוא האלוקים' של סיום תפילת נעילה. מאות מתושבי אלעד הצטופפו יחדיו, מעתירים בתפילה ובהודאה חרישית מעומק הלב, מודים ומכוונים בכל לב, אל מול בורא העולם. "אני הרגשתי ששערי שמים נפתחו בתפילתי"- לחש ר' נפתלי מרחוב שמעיה- "הרגשתי שכל המחיצות ו'המניעות', שליוו אותי 30 שנה, התפוגגו ונעלמו. הכל נהיר, הכל ברור כזה, חשים בחוש את ההיליגער טעטע שלנו, האבא המתוק שלנו בשמיים!". ר' נפתלי מחה דמעה וכל העומדים סביבו הנהנו בראשיהם בהסכמה. השמים נפתחו לרווחה. מרגישים בחוש שיש לנו אבא בשמיים. 

ואז הודיע מאן דהוא ש"אגד תעבורה" מוביל את כולם, חינם אין כסף, לירושלים הבנויה. "לא מדובר בתעלול פרסומי"- הסביר יהודי מ'ועד התחבורה'-"מנהלי 'אגד תעבורה' מרגישים, בתוך הלב היהודי שלהם שנפרץ לרווחה, שזה כעת רצון ה', והם עושים זאת מיד, כאילו היצר הרע והעיכובים הרוחניים נעלמו"... 

כולם פנו במהירות לבתיהם והעלו את בני המשפחה לאוטובוסים ולמכוניות, בדרך לירושלים. 2 הבנות שלי ביקשו שנמתין למספר רגעים, כדי שיוכלו לשבת ולברך ברכת המזון בכוונה. הן ישבו ובירכו בהטעמה, במנגינה ערבה ובקול נעים מתוק, שהוכיח לי למעלה מכל ספק שאכן, מכאן ואילך כולנו נחשוב אך ורק על הקב"ה ועל מצוותיו. 

"שימו לב שאף ילד לא רב עם האחים שלו וכל הילדים יושבי בשקט וברוגע!" אמרה אמא אחת מרחוב המאירי, ובעלה הסביר לה שישנם פוסקים ומאמרי חז"ל המסבירים שבתקופת המשיח יהיה שלום כללי בעולם. "גם הילדים מתנהגים בשלום ובאחווה"... 

"מי היה מאמין שיענקי השובב שלנוי יוותר לאחיו כל הנסיעה?!" לחשההתרגשה האמא לבעלה ומחתה דמעה לא- נסתרת. 

"האם המתים כבר קמו לתחייה?" שאל ר' יהושע מרחוב התאנה וציחצח את משקפיו, עוזב לרגע את הגמרא הגדולה, המונחת על ברכיו. 

"כתוב שבתחילת ימות המשיח יקומו המתים לתחייה, לא כתוב שמיד, ברגע הראשון שהמשיח יבוא יקומו כולם... תחכה עד מחר בבוקר ותראה"... צעק הנהג, שלפתע גילה בקיאות מדהימה בכתבי הראשונים9. 

"ומי יקום בתחיית המתים זאת? כל הנפטרים?" שאל מוישי חן, מת"ת "דרך המלך". 

"לא!", השיב נהג קו 277, "בתחיית המתים הראשונה, שתהיה בתחילת ימי המשיח, יקומו לתחייה משה ואהרון ובניו, כדי להורות לכולנו את הדרך הנכונה בעבודת ה', יחד עם כל הצדיקים שנפטרו בגלות, כדי לראות בטובתן של ישראל ובבניין בית המקדש". 10 

"וזהו?", התאכזב מוישי חן, "וסתם יהודים רגילים לא יקומו בתחיית המתים?"

הנהג צחק: "ילד! אתה מפריע לי לנהוג עם השאלות הטובות שלך! אז תשאל את אבא שלך!"...

ואבא של מוישי השיב לו, כשכל הנוסעים ב"קו המהדרין" מקשיבים בדריכות. "ישנה "תחיית המתים" שניה, שלפי חלק מגדולי העולם שלנו תתקיים בסוף האלף השישי לבריאת העולם, 11 ולפי חלק אחר מרבותינו, הדבר תלוי באורך של התקופה היפה שכעת מתחילה, תקופת "ימות המשיח". ישנם מחכמינו הקדושים הסוברים שאורכם של ימות המשיח יהיו ארבעים שנה ולדעתם בסוף 40 השנה יקומו כל נפטרי עם ישראל לתחיית המתים וישנם גדולי עולם שסוברים ש"ימות המשיח" יהיו 70 שנה, ובסוף תתרחש "תחיית המתים". וכן, ישנם מחכמינו שסוברים ש"ימות המשיח" יימשכו שלושה דורות, ובסיומם תתקיים תחיית המתים האחרונה, בה יקומו כולם לתחייה".12

"ומתי יתבטל כליל היצר הרע??", תהתה רבקי בת השמונה.

"לפי הכתוב בספר 'מגיד מישרים" של מרן רבי יוסף קארו זצ"ל, בעל ה'שולחן ערוך', יתבטל היצר הרע רק בתחיית המתים השניה, שתתרחש זמן ממושך לאחר בוא המשיח, ולא מיד כשהמשיח בא. כך גם סובר הגר"ח קניבסקי שליט"א בדעת הרמב"ם. אך בכל זאת, גם לדעתם יפוג כח היצר הרע באופן משמעותי החל מהיום, עם ביאת המשיח, אך כוחו לא ייעלם בינתים לחלוטין", השיב לה אביה.

כל הכבישים היו פקוקים לעייפה ושיירות מכוניות ואוטובוסים התקדמו לאט לאט בדרך לירושלים. רמקולי- ענק ורשמקולים נגנו שירי שמחה חסידיים ומזרחיים וכולם שרו בגרונות ניחרים "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח", בכל צורותיו ומנגינותיו."ישנה מצוה גדולה לשיר ולשמוח לכבוד המשיח!!!", הבהיר רבי מרדכי טויטו מהחלק העליון של העיר, "ובינתים, עד שהלווים ילמדו אותנו את שירי המקדש הקסומים והרוחניים, נסתפק בשירי הקדושה שאנחנו מכירים,, שהלחינו יהודים טובים מהדורות שלנו", אמר ופצח בזמר המזרחי העתיק 'נגילה הללויה נגילה/בא זמן הגאולה'. 

"מעניין שאף אחד לא שאל האם המשיח הוא אשכנזי או ספרדי" לחש דוד מרחוב בן קיסמא לשכנו האשכנזי מרחוב בן זכאי, "פשוט כולם יחיו כעת בשלום מוחלט. כל הבדלי העדות והשינויים החיצוניים ייעלמו, אך ככל הנראה ימשיכו כולם לדבוק במסורת אבותיהם ובנוסח תפילתם,, והשאלה הזאת לא רלוונטית"...

"כתוב בספרים שמהרגע שהמשיח יבוא, יתרבה כבוד שמים בעולם"- הסביר ר' יונתן מרחוב ר' יהודה הנשיא לבנו בן התשע, שישב לידו באוטובוס- "וכבוד שמים לא קשור לפרצוף חמוץ כמו לימון או לגילגולי שלג, אלא דווקא ללימוד של עוד פרק משניות, עוד ויתור קטן לחבר שלך בחיידר ועוד ברכה בכוונה", והשניים החלו לקרוא יחדיו את פרק שני במסכת שקלים, אותו לומדים כעת ב'קהילות יעקב'. באחד מ- 48 האוטובוסים העמוסים, שנעו מאלעד לירושלים, התעורר ויכוח סוער האם הצדיקים הקבורים בחוץ לארץ יקומו לתחייה בחו"ל או בארץ ישראל. ר' חיים אהרון, יהודי חריף מרחוב רשב"י, ציטט בעל פה ובמדויק את דברי האמורא רבי אבא בר ממל בגמרא בכתובות13, לפיו "יחיו מתיך", מתים בארץ ישראל, "נבלתי יקומון"- מתים שבחוץ לארץ", ואילו ידידו ר' דב מרחוב בעלי התוספות, ציטט מיד את דעתו שלר' אלעזר, באותה הגמרא עצמה, הסובר שתחיית המתים תתרחש רק בארץ ישראל עצמה ולא בחוץ לארץ, בהוסיפו שלדעת האמורא ר' אלעא, הרי שעצמותיהם של הצדיקים הקבורים בחוץ לארץ יתגלגלו לארץ יתגלגלו לארץ ישראל ושם יחיו, ואילו אביי, האמורא הקדוש, סובר בדעתו של ר' אלעזר שהצדיקים יגיעו במחילות באדמה, כשהצדיקים יעמדו כבר בחוץ לארץ על רגליהם ויצעדו לארץ ישראל בתוככי המחילות. 

האוטובוס נתקע סופית בפקק תנועה ארוך ומייגע בסביבות יערות ירושלים. הנוסעים, שנסעו כבר שעתיים וחצי, החלו להשמיע קריאות התפעלות. "ציפורהלה' ודודי! תסתכלו בחלון!", קראהצווחה נערה אחת בתדהמה, צופה בהתפעמות בפלאי הבריאה החדשים. מבעד לחלון צפו כולם בעדר עיזים, מוקפים בעדר תנים. העיזים המשיכו ללחך עשב בשלווה והתנים ישבו סביבם, נינוחים ורגועים. ממול הופיע ילד קטן וחינני, עטור בכיפה עם הכיתוב "נ נח נחמן מאומן", אוחז חליל בידו האחת ו... נחש צפע ארוך ומפחיד בידו השניה. "הוא לא נורמלי, הילד הזה!", צעק באימה ר' אריאל, מרחוב שמעון הצדיק באלעד. 

"הוא נורמלי בהחלט", השיב לו ר' חיים אהרון מרחוב רשב"י, "הלא זהו פסוק מפורש בישעיה: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן אוחז בהם, ופרה ודב תרעינה יחדיו, ואריה כבקר יאכל תבן, ושעשע יונק על חור פתן, ועל מאורות צפעוני גמול ידו הדה, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי"... 

"והלא הרמב"ם פוסק במפורש שבעלי החיים ימשיכו לטרוף ולהתאכזר זה לזה, והפסוק בישעיה אינו אלא משל לאומות העולם המשולים לנמר ולזאב?"14 תמהתי. 

"שכחת את דברי ה"תורת כהנים", הכותב בשם רבי שמעון בר יוחאי שהחיות יפסיקו להזיק זה לזה, והרמב"ן כותב גם הוא שדברי רבי שמעון "הוא הנכון"15, אמר ר' חיים אהרון.

"אז מה? רואים כאן בחוש שלא כמו הרמב"ם?" שאלתי. 

"לא!" התערב בשיחה ר' שמואל, אוחז בסלולארי שלו ומנסה להתעדכן האם ישנה תזוזה כל שהיא בפקק התנועה המתמשך, "זוהי בסך הכל הוכחה לדברי הרדב"ז, בפירושו על הרמב"ם שם, המפשר בין שתי הדעות ומסביר שבארץ ישראל אכן יתקיים הפסוק כפשוטו ובעלי החיים כולם יחיו יחד, בשלווה ובנחת, מבלי לטרוף אחת את השניה, וגם משלו של הרמב"ם יתקיים, וכולם, כל אומות העולם יחיו עִם עם ישראל בשקט ובשלווה. אבל בחוץ לארץ ימשיכו החיות לטרוף אזה את זה, אך הגויים יחיו איתנו, היהודים, בנחת ובהשקט".


אובאמה: נעלה לירושלים

השיירה הגיעה לשערי ירושלים, חצי שעה לפני השקיעה. מאות מאות אלפי יהודים עליזים, שמחים ומאושרים, גדשו את העיר המרכזית ביותר בעולם. רשתות השידור, המדיה והתקשורת מכל העולם כולו שלחו מאות עיתונאים וצלמים, שהגיעו בשיירת מטוסים לנמל התעופה "בן גוריון" (מתוך הנחה שבן גוריון עצמו לא יקום לתחיית המתים. כך שניתן להמשיך ולקרוא לנמל התעופה על שמו, גם לאחר שכולם יקומו לתחייה. לולי אי הרצון לקרוא למקום ציבורי על שמו של אפיקורס ומי שלא קם לתחיית המתים...). רשתות השידור מכל העולם הודיעו בדרמטיות רבה כי כעת הוברר למעלה מכל ספק שהקב"ה הוא בורא העולם ושעם ישראל ותורתו הם האמיתיים והצודקים. נשיא ארה"ב ברק אובאמה, בשידור מיוחד בכל ערוצי המדיה בארה"ב, מסר הצהרה לאומה והקריא בפאתוס את דברי הנביא ישעיה: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות, והלכו עמים ואמרו: "לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי ישראל, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". נשיא צרפת סרקוזי כינס מסיבת עיתונאים חגיגית, הרכין את ראשו ומסר לאומה הצרפתית כי מכאן ואילך ידבר העולם כולו בשפה אחת ברורה, "לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד".17 נשיא איראן אחמידינג'ד הופיע יחד עם המנהיג הרוחני חאמאני ושניהם הודיעו שמחר בבוקר תצא שיירת- אווירית מאיראן לארץ ישראל, "כדי להשתחוות בפני המשיח של היהודים". "אנחנו נהיה העבדים שלכם!" הצהיר מזכ"ל האו"ם בפני העולם כולו, "כל אחד ואחד מאיתנו ישרת את עם ישראל!". 

רשתות התקשורת מהעולם כולו הודיעו על ביטולה של "מדינת ישראל" החילונית. זאת לאחר שראש הממשלה וצוות שריו הודיעו, בהצהרה דחופה ומשותפת, כי הם מרכינים את ראשם בפני ה' האלוקים ותורתו ומוסרים את המפתחות לידי משיח צדקנו . שופטי הבג"צ שלחו מברק בהול לשירות בתי הסוהר, בו הם מורים, בהוראתם האחרונה כשופטים במדינת ישראל, לאפשר לילדות עמנואל ללמוד ב'מוסד פטור'. "צר לנו כי פסקנו עד כה בשיטת הערכאות האסורה על פי תורת משה רבנו. אנו שבים בתשובה שלמה לפני הקב"ה ומרכינים את ראשנו בבושה לפני משיח ה'", אמר השופט לשעבר אדמונד לוי ונעלם מן האופק. אך מי בכלל התייחס אליו?!

ובינתיים, כך סיפרו לנו בחדווה יודעי- הדבר וה"מקושרים" שבנסיעה העליזה מאלעד לירושלים, כינס המשיח את חברי "מועצת גדולי וחכמי התורה", שהגיעו בבהילות לירושלים, סמוך ונראה למקום המקדש. בפני המשיח הובאו מספר דיונים חשובים ודחופים, בהם לא התקבלה הכרעה עד כה. האנשים שהופיעו בשנים האחרונות, ב"דיני תורה" ממושכים, בפני בתי הדין, נעמדו לפני המשיח והוא החל... להריח אותם ולפסוק את דיניהם בחיתוך ובבהירות מדהימה, לפי חוש הריח. האנשים שהמשיח הריח אותם ופסק את פסקו, הודו מיד, בגישה ובהרכנת ראש, שהצדק עם פסקי הדין של המשיח, וגדולי ישראל קראו כולם כאחד: "המשיח ש"מורח ודאין", ויודע להריח ביראת ה' ולפסוק דינים על פי חוש הריח, הרי זהו סימן מובהק למשיחיותו ומעלתו".19

"ר' יעקב", התקשרתי לר' יעקב, ששאל אותי לפני מספר שעות מה הם האותות והמופתים שהמשיח כבר עשה, "כעת הודיעו לי שהמשיח "הריח ודאין"!". האיש נשנק ושאל ברטט:"האם בית המקדש כבר נבנה??".

"אינני יודע. עוד לא הגענו לאזור" השבתי, מנסה לגבור על ים קולות האדם, מאות אלפי יהודים שצעדו ברגל, לאחר שהנהגים הודיעו שזהו, אין מעבר לכלי רכב יותר ברחובות העיר שוקקת החיים. 

ר' פסח, שצעד לידי בשמחה עם שבעת זאטוטיו, סיפר בהתרגשות, שכעת סיפר לו אחיו, שנמצא קרוב למקום המקדש, ששיירות רבות של יהודים ניצבים לפני המשיח כעת, ברגע זה, והוא מייחס את כולם ברוח הקודש וקובע מי מהם כהן, מי לוי ומי ישראל, מי שייך לשבט ראובן, לשבט שמעון וליתר השבטים. "המשיח אינו מוכן לקבוע מי כלל אינו יהודי!" התפעם ר' פסח ואברך תימני מאלעד, בקי גדול בתורת הרמב"ם, אמר לו ש"זה רמב"ם מפורש, שהמשיח אינו מתערב ב"חזקת הכשרות" ואינו מחליט מי מיוחס ומי עבד".20

"אבא!" משך בני מוטי בחליפתי השבתית, "למה לא מברכים ברכה על המשיח?"

"שאלה מצוינת!", קרנו עיני בחדווה, "עוד מעט נגיע לאזור בית המקדש, שאולי כבר נבנה, ונברך 5 ברכות. ברכת "חכם הרזים", שהיא ברכה שמברכים על שישים ריבוא יהודים שנמצאים יחד במקום אחד. ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו" וברכת "ברוך שחלק מכבודו ליראיו" על המשיח, ברכת "גאל ישראל" על הגאולה וברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".21

לפתע נפתחו השמים, בצורה בלתי מוסברת, שקשה לכותבה על הדף. אש גדולה וקדושה ירדה ובית המקדש, בנוי בשיא תפארתו, במראה מפעים ונהדר, שאי אפשר בכלל להבין אותו, ירד מן השמים.22

בנקודה הזאת, של תחושת האושר האין- סופית שאפפה את כולנו, התעלפו מספר יהודים מסביבי. 

(המשך בס"ד בשבוע הבא)

מקורות 1. ילקוט שמעוני רמז תצ"ט ובמקומות נוספים במדרשים בנוסחאות דומות. 
2. ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ב. וכן נראה מסוגית הש"ס בבלי בר"ה ל' א' שהתקין ריב"ז שיהיה יום הינף כולו אסור, ובנדה ס"א ע"ב מבואר שריב"ז סבר שמצוות בטלות לעתיד לבוא, עי"ש, והאריכו בזה האחרונים. 
3. רמב"ם מלכים י"א א' ד' ופ"ב מהלכות מעשה הקרבנות הי"ד. ועי' רד"ק ומצודות בישעיה (ב, ב). 
4. עיין פלתי סימן ק"י בסוף קונטרס בית הספק ובהגדת מבית לוי עמוד ק"ע בשם מרן הגרי"ז מבריסק 
זצ"ל. ובספר אוצרות אחרית הימים פ"ט הערה 4. 
5. רמב"ם הלכות תשובה פ"ט ה"ב. 
6. רמב"ם הלכות מלכים פי"ב ה"ה
7. ישעיה י"א, ט. 
8. ראה בספר "אוצרות אחרית הימים" (להרה"ג ר' יהודה חיון) בשם ספר סדר פרשיות פרשת בא, ודברי אדונינו הגר"א מוילנא בתיקוני זוהר. 
9. ראה תענית ל' ע"ב וערוך לנר נדה ס"א ב' וריטב"א בר"ה ט"ו ב'. ועי' דברי הרדב"ז בשו"ת ח"ג סי' אלף ס"ט, תרמ"ס, שכתב שהתחייה הראשונה תהיה "סמוכה לביאת המשיח".
10. ראה שם ובדברי הרדב"ז בספרו מגדל דוד (דף פ"ג ע"א). 
11. 
מגיד מישרים למרן רבי יוסף קארו (פרשת ויקהל) והרדב"ז שם בשו"ת ובספר מגדל דוד, ובשו"ת שם סימן תתל"ו, שכך קיבל מהחכמים הראשונים, וכן כתב הרמח"ל בספרו דעת תבונות סימן צ"ב. 
12. חידושי הר"ן בסנהדרין צ"ט ע"א, וראה בסנהדרין שם דעות נוספות באורכם של ימות המשיח. 
13. כתובות קי"א ע"ב. 
14. רמב"ם מלכים י"ב ה"א. 
15. תורת כהנים ויקרא כ"ו וברמב"ן על התורה שם. 
16. ישעיה י"א, ט"ו. 
17. צפניה ג, ח. 
18. ילקוט שמעוני ישעיה רמז תצ"ט. 
19. ישעיה י"א, ג. סנהדרין צ"ג ע"ב. מפרשי הרמב"ם מלכים י"א ג', זוהר הקדוש פרשת יתרו, אגרת תימן השניה, ועוד. 
20. רמב"ם מלכים י"ב הי"ג ומקורו מעדיות פרק ח' משנה זו וקידושין דף ע"א. 
21. כ"כ הגה"צ רבי שמואל הומינר זצ"ל, הביאו הגרש"ז אוירבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה סימן צ"א אות כ"ז.
22. עי' רש"י סוכה מ"א ע"א וראש השנה ל' ע"א ותוספות שבועות ט"ו ע"ב.

 

עולם כמנהגו נוהג?/ הרב שב"ג



**מתי יתבטל היצר הרע? מתי יבוא אליהו הנביא? האם 'אחרית הימים' היא 'ימות המשיח'? מהו 'חורבן האלף השביעי'? אימתי יתבטלו כל המצוות?***

גישתו של רבנו המיימוני (מלכים פרק י"ב) לכל צורת ותהליך מציאות ימות המשיח, היא ש"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או שיהיה חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג". אך רבים רבים מחכמי הראשונים, המתבססים על דברי חז"ל, מתארים את אחרית הימים כעולם חדש, אחר לחלוטין, טוב ומופלא מאין כמותו. מה בדיוק יקרה? האם העולם ישתנה לחלוטין, האם לא יקשיבו יותר למוזיקה ולא ניסע לצפון ב'בין הזמנים'? האם נצטרך אז בכלל 'בין הזמנים'? אנו לא יודעים. נמתין ונראה. והלואי שבקרוב.

בעוד שלפי הרמב"ם חלק מדברי הנביאים וחז"ל על תיאור ימות המשיח אינם אלא משל, הרי שלדעתם הדברים הם כפשוטם. לחם יצמח על העצים, העשירות תהיה מנת חלקם של כל היהודים, הגויים יהיו עבדים ושפחות של כל אחד ואחד שקיים תורה ומצוות כהלכתם והכסף ועפרות הזהב ירפדו את רחובות ארץ ישראל. גם הרמב"ם עצמו, למרות שכותב הוא שבימות המשיח "עולם כמנהגו נוהג", הרי שלדבריו העולם הרוחני ועולם הדעת ישתנה לבלי היכר, ולדבריו הקדושים: "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא".

במאמרנו זה הבאנו את מגוון הדעות של מה יתרחש בבוא המשיח, למרות שיתכן וחלק מהדעות סותרות זו לזו, אך "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", כמובן, וכשיבוא המשיח נראה כיצד כל דעותיהם, הסותרות לכאורה, של גדולינו וחכמינו ז"ל, מסתדרות במציאות ומשתוות זו עם זו. 

אציין רק, שלעיתים יתרחשו הדברים ב"אחרית הימים" וב"עתיד לבוא", ולא ב"ימות המשיח". ובס"ד יבוא חזון למועד להסביר את חילוקי הזמנים שביניהם. הנה הזכרנו, למשל, את מחלוקת הראשונים האם היצר הרע יתבטל כליל כבר בבוא המשיח, או רק בתקופת תחיית המתים.הדגשנו שישנן 2 'תחיית המתים', ונדגיש שישנם שיטות הסוברות שהמצוות כולן (או חלקם) יתבטלו כבר בביאת המשיח ("מצוות בטלות לעתיד לבוא"-נדה סא, ב), בעוד שקדמונים אחרים סוברים שהם יתבטלו רק בתחיית המתים, או בזמנים אחרים.ישנו דיון ארוך בקדמונים בדבר מהות העולם וחורבנו ב'אלף השביעי' וישנם חילוקי שיטות מה ישתנה ב'אחרית הימים' והאם 'אחרית הימים' קשורה ל'ימות המשיח'. במאמר זה 'הבאנו את המשיח' דווקא בזמן של 'אחישנה' ולא בזמן של 'בעיתו'. אם הייתי כותב על בוא המשיח בזמן של 'בעיתו' (= בזמן שנקבע לבואו מראש, ולא בזמן של זירוז בואו=), הייתי צריך לתאר גם את בואו של אליהו הנביא לפני בוא המשיח, זמן בואו, ביאור 'היום הגדול והנורא' ומה אליהו יעשה לפני שימשוח את המשיח למלך. כל התיאור הזה אינו שייך, לפחות לפי חלק מקדמונינו, לביאת המשיח בפתע פתאום,כי אז יבוא הוא ללא אליהו הנביא וללא הכנות קודמות.

ועוד 2 הערות: 1]שמעתי ממרן המשגיח הגר"ש וולבה זצ"ל שאמר ששמע ממרן החזו"א זצ"ל ש'הציונים לא יזכו למסור את המפתחות של המדינה למשיח'. 2] מרן הסטייפלר זצ"ל אמר שביום בואו של המשיח, אזי בכל העיתונים בעולם תעסוק הכותרת הראשית בבוא המשיח, חוץ מעיתון אחד,(שהסטייפלר נקב בשמו), שלא יעניק לבואו של משיח צדקנו את הכותרת הראשית... 


המשיח בא ביום שני- פרק שני


* חלקו השני של המאמר "המשיח בא ביום שני", שכתב הרב שמואל ברוך גנוט * מי מאיתנו יהיה נביא? את מי יוציאו החוצה מבית המקדש באמצע התפילה? (רמז: חלק גדול מאיתנו...). מה ישתנה בתפוחים והאם המשכן ייבנה גם הוא? מה יעשה נשיא צרפת ואיזה ילד יקבל במתנה את נשיא מצרים? * המשיח יגיע. אולי ביום שני, אולי כבר היום, אולי בעוד שנה. ובינתיים, נבקש ונתפלל, נחוש את חסרונו ונבין, נצייר ונרגיש, את מעלת בואו *

גם... המשכן הגיע 

בית המקדש נבנה, וזאת עובדה מוגמרת. בית המקדש ירד מהשמים, כשהוא בנוי ומשוכלל, ברוב הדר ופאר חיצוני וברוב קדושה ורוממות רוחנית.1 ר' פסח מיודענו החביב מעדכן אותנו בכל העת מה מתרחש לא רחוק מאיתנו, באזור ירושלים העתיקה, והוא מדווח לנו ממקורותיו הטובים שבית המקדש ירד מהשמים בדיוק במקום בו נבנה בשעתו בית המקדש השני2 ור' צבי, איש עסקים מרחוב הרי"ף, בקי גדול בעניני בית המקדש, ממהר לעדכן אותנו, שלפי דעת הרש"ש במסכת בבא בתרא, בית המקדש השלישי אמור היה להיבנות. רחוק מירושלים העתיקה מרחק של 45 מיל לצד צפון, דבר שכנראה לא התממש לבסוף, כיוון שרוב המפרשים חלקו עליו. 

"אתם פשוט לא מאמינים!" מתפעם ר' שי, שעבר דירה לאחרונה בתוככי אלעד וכעת יש לו כוונה לעבור דירה לירושלים (המהנדס לא מאשר הרחבת גג), "שמעתי כעת מאבא שלי, שהתקשר אלי בסלולרי וסיפר בדמעות, שסמוך לבית המקדש נבנה והוקם גם... המשכן". 

"המשכן?" שאגו כולם בתדהמה, "מישהו זקוק לטיפול פסיכולוגי? מה קשור המשכן?" 

"הוא צודק", הפטיר הרב גלבשטיין מאלעד, "כתוב במדרש: "מפני מה נטמן המשכן עד היום הזה? מפני שעשאוהו הכשרים בנדבת לבם, ולעתיד לבוא הקב"ה יבוא וישרה בתוכו כמדה ראשונה".3 

"ומה יעשו במשכן? הלא יש לנו כבר את בית המקדש!" התערב ישראל דוד בן ה- 10 בשיחה. 

"את הקרבנות לה' יתברך יקריבו בבית המקדש ורק בבית המקדש, אך המשכן יהווה מקום לתפילה ולהשראת השכינה הקדושה, בדיוק כמו בדור המדבר".4 

ההמונים החלו לצעוד ברגל, מהכניסה לעיר ועד בית המקדש, אותו עדיין לא ראינו מקרוב. הציבור הגדול כלל פסיפס רחב של חרדים וחובשי כיפות סרוגות, תימנים בלבוש מסורתי עתיק (מאיפה הם צצועם הלבוש הזה??) ואמריקאיים עטויים במיטב החליפות. רבבות אלפי נשים סחבו עגלות מלאות בזאטוטים חיכניים ועמישראל כולו, על כל פלגיו ועדותיו,נהר בחדווה, משוחח בהגה מרוקאית, מתנגן באנגלית ומפטפט בהתרגשות בצרפתית.העם כולו תר אחר מקוואות טהרה, כדי להיטהר לפני הכניסה לבית המקדש.5 "בינתיים אין לנו אפר פרה אדומה, אך אוטוטו יהיה לנו וניטהר. אך מקוואות צריך לחפש, כדי ללכת למקווה", הסביר ר' יואל חוטובלי מ'אלון שבות' לבניו. השיחה התפתחה במרץ וכולם, אפילו הילדים, גילו בקיאות נפלאה בשאלת "טומאת מת" ו"ביאת מקדש בטומאה", "אפר פרה ו"הזאת שלישי ושביעי". "צריך להמתין כעת עד שילכו להר הזיתים. שוחטים את הפרה האדומה, הפרה ה-13 במספר שהייתה מאז ומעולם, ושורפים אותה, ואז ישנה הזאה של היום השלישי והיום השביעי".6 

כולנו נביאים 

"מה השתנה, בעצם, עכשיו, כשהמשיח הגיע? לא נחזור הביתה לאלעד ונגור בירושלים?" שאל מוטי. אני צוחק. "לא, לא נוכל לגור כל החיים אצל סבא וסבתא... אבל תדע לך שמעכשיו נתחיל פשוט לחיות". 

"לחיות??" שאלו אלי ומוטי בבהלה, "עד עכשיו היינו מתים??" "כן" אני נאנח אנחה מרה, "אדוננו הגאון מוילנא7, מתאר את חורבן בית הקדש השני כמצב של מוות לכל היהודים. כשבית המקדש נלקח מאיתנו, כאילו פרחה הנשמה שלנו. כשירדנו לגלות לחוץ לארץ- כאילו המת נכנס לקבל בבית הקברות, ושהגויים נלחמים ונוגסים את בשרנו, זהו כמו הרימה והתולעים האוכלים בקבר את בשר המת. אבל מה? נשארו לנו העצמות, הם הישיבות הקדושות שפרחו ושיגשגו בסורא ובפומבדיתא, בנהרדעא ובכל מקומות התורה בבבל, עד שגם העצמות נרקבו ונשאר לנו כעת רק "עפר המת", וזהו. חז"ל אומרים ש"משחרב בית המקדש אין חיים לישראל"8 לכן גם הלכנו תמיד, עד עכשיו, בכל תשעה באב, לבתי הקברות, להראות שאנחנו כמו מתים, כפי שמסבירים המפרשים". 

"במה הדבר מתבטא?" שאל ר' דב מ., אברך מקסים מאלעד, שהקשיב לדו- שיח. "קודם כל, כל אדם שעובר מכאן ואילך עבירה "ודואב וליבו שח עליו, עולה לירושלים ומקריב קרבן ונסלח לו ויוצא משם שמח".9 אם עד עכשיו החטא היה נשאר בנשמתנו במידה מסוימת, גם אחרי התשובה, הרי שמעכשיו החטאים פשוט נמחקים לנו לחלוטין עם התשובה, כאילו הבגד של נשמתנו לא התלכלך כלל וכלל. מכאן ואילך קל לנו הרבה יותר להסיר את המחיצות שבינינו להקב"ה, כש"בית המקדש מלבין את עוונותיהם של ישראל".10 ה"תנחומא" כותב שקרבן תמיד של שחר מכפר על העבירות שעם ישראל חטא בלילה, ותמיד של בין הערביים מכפר על העבירות שחטאנו במשך היום.11 בגדי הכהונה מכפרים על כמה עבירות12 וכשיש בית מקדש לא יישאר לנו כלל רושם מהחטאים".13 

"ונתקרב ליותר להקב"ה?" שאל אלי ועיניו נצצו בחדווה רוחנית. 

"בטח! אם נריח את ריח הקטורת, נבוא להשתוקקות לעבודת ה'! אם נסתכל בציץ הקודש של הכהן הגדול, נבוא מיד לשיברון לב ולתשובה פנימית ומושלמת!14 אם נבוא לבית המקדש, יתרככו הלבבות שלנו מיד!"15 

אברך חסידי, ר' גדליה שמו, טפח על ידי ואמר: "מכאן ואילך, כל המציאות שלנו תתבטל ויהיה לנו רק מציאות ה' יתברך בראש, בלב ובנשמה. השנאה, הקנאה והתחרות יתבטלו ממילא, כיוון של"אני" לא תהיה תפיסה ושייכות בכלל. אם עד היום היינו 'משהו' וה'אני' שלנו היה שווה בעינינו, עד כדי שנאה וקנאה לאחרים, שכביכול לקחו או פגעו ב"אני" שלו, הרי שמהיום נרגיש רק את השם יתברך, בלי לחשוב מה איתנו עצמנו בכלל. כך כתוב בספרי החסידות!". 

"ומעל לכל, "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" ואז ממילא "ותן חלקינו בתורתך". הנביא מגדיר את תקופת החורבן כתקופת "אין תורה". מהיום ואילך ניגש לכרך הגמרא ונשיג השגות גבוהות ורמות לאין קץ בהבנת התורה.16 אחרי החורבן לא התירו לגלות את פנימיות וסודות התורה, ורק גדולי עולם ויראי ה' ידעו את הסודות הללו בצניעות ובחשאי, בסוד כמוס. אך כעת, מיד כשנשוב הביתה, לא נלמד רק את הש"ס והראשונים, הפוסקים והאחרונים, אלא גם את סתרי התורה העמוקים ביותר. כולם כאחד ילמדו ויקבעו שיעורים פומביים בתורת הנסתר, בה נבין את עומקי רצון ה', את "רצונו הפשוט" ויתר העומק. נבין, וגם בחיידר ילמדו את זה, את סודות השתלשלות העולם, מידותיו- ספירותיו של האלוקים ופארותיהם, כיצד כל מעשה משפיע על היקום, מה פועל בכל דבר וכל דבר, מצווה או עבירה, עשייה או מעשה, להיכן ולאיזה מקום רוחני הוא קשור. דברים גבוהים ועמוקים מאד, שמעכשיו נבין אותם בקלות ובשכל "פתוח" ומבין".17 

"נבין יותר את החומש במדבר, שאנחנו מתחילים ללמוד בראש חודש אלול?" שאל ילד ויז'ניצאי חביב, מאירק'ה לוי שמו. 

"שאלה מצוינת. ב"תנא דבי אליהו" מספר לנו אליהו הנביא, שעם עד אתמול, בחורבן הקשה והמר, הבנו לעומק את ה"תורה שבעל פה", הרי שמבואו של המשיח נפסיק לגשש באפילה כמו עיוורים בלימוד ה"תורה שבכתב", ויתגלה המאור שלה באור גדול ונפלא".18 

"ורגע, מכאן ואילך נוכל כולנו להיות נביאים", לחשתי. 

"נביאים?" קראו 17 האנשים שהצטופפו סביבנו, מקשיבים בחצי אוזן לשיחה ומקשיבים מסביב בחצי האוזן השניה למאורע הכביר שמתחולל סביבנו,מליוני יהודים נוהרים לאזור הר הבית. 

"נביאים!", התעקשתי, "החפץ חיים זצ"ל כותב: "הנה ידוע שהבטיחנו יוצרנו על ידי הנביאים, שכאשר יבוא משיח צדקנו ישפוך את רוחו על כל בשר ויעלו כולם לדרגת נבואה".19 

"אני יכול לשחק כל היום במחבואים ובשוטרים- וגנבים וגם להיות נביא?" צייץ ילדון אחד, חסר שינים קדמיות. 

"בכלל מתחשק לך לשחק?" שאל אותו אחיו, ילד כבן 9. 

"לא!!" צייץ הילדון, שקראו לו אבי, בחיפזון. "אני רוצה ללכת מעכשיו ועד מלאן-ת'אלפים שנים ורק לעשות מצוות וללמוד הרבה תורה!"... 

"הוא צודק", התערב ר' צחי בנבנישתי, טברייני במקורו, "החפץ חיים מבהיר שדווקא אלו שלפני בוא המשיח, מאתמול ומקודם, לא רצו לחטוא, יזכו לנבואה. אך כל אלו שחטאו ומחשבותיהם היו בחטא כל העת, לא יזכו לדרגת נבואה". 

הכניסה לבית המקדש- אסורה למאחרים 

השיחה נגדעה באחת ומהומה- זוטא פרצה. "לא מכניסים את כולם לבית המקדש!", אמר יהודי תימנה בבהלה, "מה פירוש??" שאלו כולם, ואני נזכרתי בחלחלה ובפחד במה שכתב מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספרו "אורחות יושר" בשם ה"ספר חסידים", שכל יהודי שנהג לאחר בקביעות לתפילה, וכל מי שנהג לצאת באמצע התפילה ולא בסופה, יגרשהו מבית המקדש באמצע התפילה ובסופה. "כל יהודי שאיחר לתפילה, עומד לפני גירוש!" הסביר היהודי התימני ואנחנו החוורנו. לא נעים, לא נעים. 

ההצטופפות באזור בית המקדש עלתה על כל דמיון, אך הציבור הבין כבר שלא אמורים להיכנס כעת, מפאת חסרון ה"אפר פרה", היא הפרה האדומה מספר 13, אותה ישחט וישרוף משיח צדקנו. "מותר, לאלו שטבלו, להיכנס להר הבית עד החיל", הבהיר יהודי אתיופי מבאר שבע. 

"יהודים מצטופפים, בקושי מצליחים להניע אבר. אז כיצד בדיוק כולם יצליחו להיכנס לבית המקדש?" תהה ר' יהושע, ראש כולל הלכה מאלעד, והשיב מיד בקול רם: "זוהי גילוי שכינה בחוש! דבר שייתן לנו מכאן ואילך חיזוק עצום באמונה! רש"י כותב ש"כשהיו מתכנסים בעזרה ברגלים או בשאר ימות השנה, עומדים צפופים דחוקים בעמידתם, וכשהיו משתחווים היה רווח כל- כך שהיה בין אחד לאחד 4 אמות, כדי שלא ישמע אחד את תפילת חברו". צריך להבין שמשתחווים בבית המקדש בפישוט ידיים ורגליים, ועוד ישנם ארבע אמות רווח בין כל יהודי ויהודי.21 היש גילוי אלוקים יותר גדול מזה? ואת כל זה ייראה כל יהודי, בעיניים, מיד כשנשתחווה במקדש לפני ה'!". 

"וזה רק דבר אחד מגילויי האלוקות שנראה עוד מעט בעיניים! כשיש בבית המקדש "שברי כלי חרס" שנהיו "נותר" וצריך לשוברם, ישברו אותם על רצפת בית המקדש והם ייעלמו, פשוט ייעלמו מול עינינו בתוככי הרצפה!22 נראה בעינינו את לחם הפנים שניצב בבית המקדש לפני שבוע, וכעבור שבוע הוא יישאר חם, כמו יצא אך זה עתה מהתנור! הנר המערבי שבמנורת הזהב יידלק 24 שעות, למרות שהניחו בו כמות שמן שתדלק רק כל הלילה, בדיוק כמו כל הנרות האחרים.23 

אחד מגאוני הדור, תלמיד חכם עצום המתגורר בעיר העתיקה בירושלים, עמד בנחת בצד ליד חמישה בחורים,שהביטו בו בהערצה, והוא סיכם את השיחה המרתקת: "המשיח יגרום שכל המצב, ברוחניות ובגשמיות, יהיה שונה לחלוטין, פי אלף. הדעה אחרת, התורה תהיה אחרת, התשובה והכפרה אחרת, הכל אחר, שונה יותר, מרומם ונעלה לאין הבנה ושיעור. עד שהמשיח הגיע, סוף סוף, ברוך ה', היינו אמורים לבקש ב"שמונה עשרה" על "אתה חונן" ו"השיבנו אבינו לתורתך", "סלח לנו" ו"ראה נא בעניינו", יחד עם הבקשה שהמשיח יבוא ובית המקדש ייבנה. "רפאנו"? "ברך אלינו"? "תקע בשופר גדול"? הכל נפתר כעת, הכל הסתדר מכאן ואילך! אין חולים ואין יסורים, אין בעיות של פרנסה ואין יהודים שסובלים בעולם מהגלות המרה שמאחורינו. תורה, חכמה בינה ודעת, סליחה ותשובה להקב"ה, הכל עומד להשתנות!".24 

"שמעתי מחבר שלי שגם התפוחים יהיו יותר טעימים", אמר יצחקי בן התשע וכולם צחקו. 

"ברור! זוהי גמרא מפורשת!" אמר הרב הירושלמי, "משחרב בית המקדש, ניטל טעם הפירות ור' יוסי אומר שאף ניטל לו טעם הפירות.25 נתרגל כעת לעולם רוחני שונה לחלוטין. הכל, גם הגשמיות ובוודאי הרוחניות, מתוק מתוק, טעים ונשגב. חבל להכביר במילים, כאשר המציאות הנעלית והמרוממת תעלה על כל דמיון ותפיסה בשכל האנושי". "זה כמו להסביר לפרה שאוכלת עשב וחושבת שזה הכי טעים, שיש אוכל יותר טעים", אמר ילד חינני, לבוש בחולצת טריקו ירוקה, כיפה סרוגה וציציות עם 'תכלת', ושוב פרצו כולם בצחוק, טופחים על שכמו ומהנהנים בראשיהם בהסכמה. 

"שמעתי גם שכל הגויים יהיו עבדים שלנו"26 המשיך יצחקי בן התשע, "אני יכול להכריח את נשיא צרפת לסחוב אותי כל יום על הגב לחיידר, במקום שאבא שלי יסיע אותי באוטו?"... 

"מה פתאום!" אמר מוטי, חברו לכיתה, "את נשיא צרפת כבר אני תפסתי, בשביל שיוריד את הפח ויסדר את המשחקים במקומי. אח שלי תפס את נשיא מצרים והחברים שלו בכתה לקחו ב"שותף" את חברי הפרלמנט הבריטי. בשבילך השארנו את הנשיא הקודם של ארה"ב"... 

בתקופת המקדש-כל ילד היה בקי ב'צירופי שמות' 

הרב הירושלמי הישיש לא הצטרף לצחוק הכללי והמשיך לומר דברים נפלאים ומתוקים. "מה שמשתנה מהיום 1-2 בצהריים הוא, בעיקר, שהקב"ה יהיה כעת למלך על כל הארץ, ואילו אנחנו וצרכינו- פחות חשובים. ה"חפץ חיים" כותב27 ש"עיקר כל העיקרים הוא האמונה בביאת המשיח, שאז יהיה ה' למלך על כל הארץ והכל יכירו מלכותו". אנחנו אומרים 3 פעמים ביום, ש"על כן נקווה לך ה' אלוקינו לראות במהרה בתפארת עוזך" ו"לתקן עולם במלכות ה'". אם עד עכשיו במשך אלפיים שנות גלות, היינו שקועים עמוק עמוק בביצת הרפש, הסחי והאשפה, עד שכלל לא הרגשנו שאנחנו באשפה, הרי שמהיום, בעזרת ה', יראו כל הזמן "כבוד שמים". התרגלנו לראות ברחובות עוברי עבירות, מכוניות נוסעות בשבת, חנויות של טריפות ונבילות, פריצות וחוסר קדושה, בתי "תרבות" וקולנוע, אוניברסיטאות בהם לומדים כפירה ומינות בהקב"ה, והמשכנו ללכת ברחוב, שאננים ורגועים, הרי שמעכשיו לא יהיה מושג כזה, שמישהו יעיז לעבור עבירה ברחוב. מכונית נוסעת בשבת? מאן דכר שמיה! בגד לא צנוע? חנויות מוכרות בשר "דבר אחר"? חס ושלום! ובנוסף לזאת, אבא שלנו, אבינו שבשמים, היה שרוי בצער נוראי, כביכול, על ריחוקו העצום מאיתנו, מעם ישראל. בילקוט בתחילת איכה מתארים חכמינו את הקב"ה כ"בוכה וצועק ואומר בני היכן הם" ו"חוגר שק ותולש בשערו". היש לנו מושג בצער הזה של הקב"ה? בצער המחריד הזה, שאפף כביכול את אבא שבשמיים אלפיים שנה?! צער שהסתיים היום, בשעה 1 בצהריים"... 

ר' שלוימה, תלמיד חכם מבריק מרחוב חוני המעגל, חישב במהירות כמה קיני יולדות צריכים להביא כעת למקדש כל אברכי 'מדרש התורה' באלעד יחדיו, ביחד עם קרבנות התודה על לידת כל ילד וילדה מילדיהם, והחברותא שלו ר' נחמיה הצדיק הזכיר לו את הגמרא במסכת נדה שעל תאומים מביאים רק קרבן אחד. חסיד ויזניץ'- מונסי שלף פנקס קטן, בו רשם את מספר חיובי ה'שוגג' שלו וניסה להבין כמה קרבנות חטאת עליו לרכוש. ר' מוניש קרעפלאך, יהודי שהיגר לאחרונה לברזיל, הציע לכנס ישיבה דחופה של שלוחי בית-דין, כדי שידאגו שכל יהודי יביא במהירות 'מחצית השקל', כדי לקנות 'קרבנות ציבור' ושפרה-פועה וויסקומיץ' אמרה לחברותיה שכעת כבר אפשר לסייד את ה'אמה על האמה' הבלתי-מסויידת, שניצבה עד כה בקיר שממול דלת הכניסה בשכונת 'דרך החיים' באלעד. 

"היה מעשה מוסמך ביותר של 'דיבוק', לפני שנים רבות, נשמה אבודה שנענשה כאלפיים שנה, על כך שהוא זרק את האבן הראשונה על זכריה הנביא"- סיפר ר' יצחק אמסלם מרחוב שמעון הצדיק- "כאשר הגדולים והצדיקים ניסו להוציא את הרוח הרעה שלו על ידי 'צירופי שמות' מיוחדים שאמר שהוא ענינים גבוהים בסודות התורה, התפרצה הנשמה בצחוק גדול ואמרה: "את השמות הקדושים שאתם משתמשים בהם כיום, ושרק גדולי עולם יודעים אותם כעת- בדור שלנו, בזמן בית ראשון, לא היה ילדון ירושלמי שלא ידע בעל פה!!" 28 . להשגות כה גבוהות הגיעו אז כל יהודי שרק רצה קצת להתקרב להקב"ה, וגם מכאן ואילך, כשהמשיח בא סוף-סוף, ישיג כל ילד יהודי השגות כה רמות בתורה!!", אמר, ופרץ בבכי נרגש. הסיפור המרטיט גווע באחת, כשמשאית ענק חנתה ופרקה אלפי חלזונות, שעלו זה עתה במפתיע מהים, כדי לצבוע בהם את חוט התכלת שבציצית...

נכון לכתיבת השורות לא הגיע עדיין המשיח. אך אנחנו, שלמדנו והפנמנו, דרך הציור החי והמוחשי, מהו חורבן ומהי גאולה (וכל זה איננו, כמובן, כאין ואפס למה שיתרחש בס"ד במציאות, כאשר אכן יבוא המשיח), נתפלל ונעתיר, נבכה ונתחנן: אנא אלוקינו! תחיש במהרה לגאלנו, ותבנה בית מקדשנו ותפארתנו, כי בניך אוהביך אנחנו!!! 

מקורות 1. תנא דבי אליהו פרק יח. רש"י בסוכה מא, א ובר"ה ל, א. תוספות שבועות טו, ב ועוד. 
2. רש"י ביחזקאל מח, ועיין בפירוש הרד"ל שם. 
3. תנא דבי אליהו פרק יח. 
4. ספר אוצרות אחרית הימים סוף פרק ט', ע"פ התרגום אונקלוס שמות לח, ח. 
5. כדי להיטהר מהטומאות שמקווה מטהרם. 
6. כמבואר במסכת פרה בכמה מקומות. 
7. הגר"א בליקוטים בסוף ספרא דצניעותא. 
8. מדרש שיר השירים ד, ד. 
9. ילקוט שמעוני תהילים פרק מ"ח.
10. ילקוט שמעוני דברים רמז תתט"ז. 
11. תנחומא פנחס אות י"ג. 
12. זבחים פח, ב. 
13. הגר"א בפירושו על שיר השירים פ"א פט"ז. וראה בספר "לתשובת השנה" תשובה פ"א ה"ג סימוכין וראיות לדברי הגר"א. 
14. זוהר הק' סוף פרשת ויקהל. 
15. ספר החינוך מצווה שפ"ח. 
16. הגר"א בפירושו לאבות סוף פ"ה. 
17. ראה רש"י בריש שיר השירים עה"פ "ישקני מנשיקות פיהו" ובפירוש הגר"א על שיר השירים ח, א. 
18. מובא ב"חפץ חיים" עה"ת דף רפ"ג. 
19. תורת הבית, להחפץ חיים, פרק י"ד בהגה"ה ד"ה ולפי"ז. 
20. רש"י לאבות פ"ה משנה ה'. 
21. עיין מהרש"א ביומא כ"א ובקונטרס מנחם ציון למו"ר המשגיח הגר"מ לנג שליט"א (פרק ד'). 
22. יומא כא, א. 
23. חגיגה כו, ב ובתוס' ד"ה מנורה ובבא בתרא צט, א ובעוד דוכתין. 
24. הגר"מ לנג שליט"א בקונטרס "מנחם ציון" סוף פ"ד. 
25. משנה בסוף סוטה. 
26. עירובין מג, ב וילקוט שמעוני ישעיהו אות תצ"ט. 
27. חפץ חיים על התורה דף מ"ט. 
28. סיפור זה פורסם בכמה ספרים קדומים (ואיני זוכר כעת היכן ראיתיו).

מיהו המשיח? - דברי הרבי מליובאוויטש זי"ע

 הדברים הבאים הופיעו בתוך לקט מתורגם לעברית מתוך שחות האדמו"ר מליובביטש ע"י מ. כהן "אלגמיינער זשורנאל" ניו יורק 21.5.82 תחת הכותרת "מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה ע"פ ההלכה". הובא בספר "מקטוביץ` עד ה` באייר" עמ` 144, צ` ויינמן, הוצ` ותיקין , ירושלים, תשנ"ה:

"בבואנו להגדיר את מה שהתחדש במצבו של עם ישראל בארץ ישראל לפני שלושים שנה... האם זז משהו בכוון הגאולה או התחלתה ע"י הקמת השלטון העצמאי של היהודים בארץ הקדש - לא ולא ! כי ברור הדבר שאין לזה שום שייכות לגאולה או לאתחלתא דגאולה , שהרי "מפני חטאינו גלינו מארצנו", וכל זמן שלא בטלה הסיבה – מפני חטאינו – לא בטל גם המסובב – הגלות , ורק שתתבטל הסיבה שהביאה לגלות, ועם ישראל יחזרו בתשובה, רק אז יהיה מקום להתגלות הגאולה ע"י משיח צדקנו .

הרי לנו פסק דין ברור , שהגלות נמשכת עד אשר "יעמוד מלך מבית דוד..." ורק כשיבנה מקדש במקומו (כי אחר לא יעשה זה), ואחרי בנין בית המקדש – יקבץ נדחי ישראל, (כי עד אז עדיין פזורים יהיו ), רק אז ידעו שזהו משיח ודאי ובקבוץ גלויות זה שע"י המשיח תתחיל הגאולה. וזה הנסיון של התקופה שלנו – כי לכל תקופה יש נסיון אחר, ועל דרך שבתקופת הבית היה נסיון של עבודה זרה... וכמו כן בתקופתנו, דוקא כאשר מתקרבים יותר לביאת הגאולה האמיתית והשלמה ונמצאים בזמן של עקבתא דמשיחא, בימים האחרונים של הגלות, הנה מרוב התשוקה ל"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", מתעורר הנסיון, ונוצרת טעות הכי מבהילה, כשישנם יהודים המוכנים להחליף – ר"ל – את הגאולה האמיתית והשלמה, במעמד ומצב בו אנו נמצאים עכשיו, ולהמיר גאולה – באלף, בגולה - חסר אלף .

ורחמנא ליצלן, ישנם כאלו שהם בעלי תורה, אשר עם היותם מקיימי תורה ומצוות בכל הפרטים, אך יצרם אנסם לטעות ולפול בדעות כוזבות אלו , ואינם רוצים להתחרט או שאינם מוכנים להודות כי מתחרטים הם, וממשיכיםלשים חושך לאור, ולקרוא לגלות מר וחשוך ורווי קורבנות בני ישראל (הי"ד), - "אתחלתא דגאולה", או "ראשית צמיחת גאולתנו ",  ועל כל אלו ההופכים חושך הגלות לאור – לדעת , שדעות כוזבות אלו המיטו בעבר אסונות על עם ישראל, כי בכל תקופה שהיו תנועות משיחיות אשר טענו שהגאולה התחילה – הביא הדבר לצרות צרורות, כבתקופת שבתאי צבי וכדו`, וגם עתה מביא הדבר להחמרת קושי הגלות וחבלי משיח ר"ל, וה` יצילנו מהם ומהמונם, ויערה עליהם רוח ממרום לשוב בתשובה שלמה ויכפר שגגתם ברחמיו המרובים ".



מדברים אלו נובע, באופן חד משמעי, שהרבי זצ"ל סבר שרק אדם שימשח למלך על ישראל, ויבנה את בית המקדש, ויקבץ את נדחי ישראל, רק לו מותר לקרוא "מלך המשיח".

ומכאן ברורה גם דעתו של הרבי זצ"ל כלפי הטועים שבתלמידיו, שחושבים כאילו הוא המשיח: "וגם עתה מביא הדבר להחמרת קושי הגלות וחבלי משיח ר"ל, וה` יצילנו מהם ומהמונם, ויערה עליהם רוח ממרום לשוב בתשובה שלמה ויכפר שגגתם ברחמיו המרובים".

נכון שהרבי דיבר הרבה על הגאולה המתקרבת, על כך שצריכים רק לפתוח את העיניים כדי להגיע לגאולה - אך בעוונותינו, לא זכינו לפתוח את העיניים בימי חייו של הרבי זצ"ל, ולא זכינו להגאל על ידו, וכעת אין לנו אלא להתפלל לה` שישלח לנו גואל בקרוב, ושנזכה לראות בהתגשמות דבריו של הרבי, על כך שאנחנו עתידים להיות "דור ראשון לגאולה", תתקיים בעזרת ה` בקרוב. 

וגם מי שמצפה שהרבי יקום לתחיה בע"ה בקרוב, ואז ימשח למלך, הרי נכון לעכשיו זה לא המצב, ולכן נכון לעכשיו זו טעות, והטעות הזו עלולה להיות חס ושלום מסוכנת להפליא - כפי שהרבי כבר הזהיר אותנו מראש.