פירוט מאמרים לפרשת בא

דבר החסידות – פרשת שמות – כ' טבת

ב"ה

דבר החסידות – פרשת שמות – כ' טבת

 

הגאולה שבתוך הגלות

על הפסוק "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" אומר המדרש (שמו"ר פ"א, ה) "על שם גאולת ישראל נזכרו כאן" והמדרש מפרט איך כל אחד משמות השבטים קשור לגאולה.

ותמוה, הרי כאן בפרשת שמות, "הבאים מצרימה", דווקא מתחיל השעבוד הקשה במצרים ומה פתאום נזכרו כאן על שם גאולת ישראל?

ויובן בהקדם מאמר רבי אלעזר בן עזריה (ברכות פ"א מ"ה) על הפסוק "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך": "ימי חייך – הימים, כל ימי חייך – להביא הלילות". כלומר: לא רק ב"ימים", בזמנים של אור כמו בביהמ"ק, יש לזכור את גאולת מצרים, אלא גם בלילות; בימים החשוכים של הגלות, צריך יהודי לזכור את יצי"מ – שהוא לא משועבד ל'מצרים' ובכוחו לצאת מהמיצרים שלו.

וחכמים אומרים יתרה מזו: "כל ימי חייך – להביא לימות המשיח", כלומר גם ב'ימי חייך', בגלות, יש לכוון את עבודתנו כדי להביא לימות המשיח, ועד להביא את ה'למעלה מהגבלה' של ימות המשיח לתוך הגלות.

וזה הפירוש במדרש: שכבר כשבנ"י באו מצרימה הרגישו ו'חיו' את הגאולה המובטחת בתוך הגלות של מצרים.

זה קשור במיוחד ליום ההילולא של הרמב"ם, כ' טבת, שחל תמיד בפ' שמות: הרמב"ם ר"ת "רבות מופתי בארץ מצרים", כי הוא פעל בתוך מצרים (כפשוטה) ושם חיבר את חיבורו הגדול "משנה תורה"* ואף כתב בו את ההלכות של ימות המשיח!

וראה זה פלא! בנ"י ירדו למצרים שבעים נפש, גם ראב"ע אמר הרי אני כבן שבעים שנה וגם הרמב"ם חי בדיוק שבעים שנה, והרמז בזה: כיון שבגאולה נאמר "כי עין בעין יראו" והחידוש הוא להכניס בתוך הגלות (מצרים ושבעים האומות) את העי"ן, את אופן הראיה, של הגאולה העתידה, שתבוא בקרוב ממש.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: התוועדות ש"פ שמות, כ"א טבת ה'תשנ"ב, שזכיתי להיות נוכח בו. נדפס בספר השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 244 ואילך (ובתרגום ללה"ק בתורת מנחם התוועדויות תשנ"ב ח"ב עמ' 94 ואילך).

______________

*) כפי שהרמב"ם מסביר בהקדמתו הטעם שראה לחבר חיבורו, כיון ש"אותם הפירושים וההלכות והתשובות כו' נתקשו בימינו ואין מבין ענינם כראוי אלא מעט במספר ואין צריך לומר התלמוד עצמו . . לכן ראיתי לחבר דברים המתבררים כו' כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תושבע"פ כולה סדורה בפי כל כו'", כלומר, שזה פעל 'גאולה' במצב דחושך – ההעלם וההסתר – של  הגלות.