איך נעשה זאת

הנתיב המאיר - איך להתארגן לשבת ברוגע

הנתיב המאיר / י. שטיינברג, באדיבות מרוה לצמא
 
לא משנה כמה שנות ותק יש מאחורייך במקצועך החשוב כעקרת בית. לא משנה גודל הדירה, המטבח או סירי הבישול שלך. הכול תלוי בתכנון וברצון * הגב' ת. כהן מצפת, מחברת הספר 'איך להתארגן לשבת ברוגע ולמה', בכתבה מאירה על השינוי שמתחיל בראש * מראש מקדם נסוכה
 
"אימא'לה, שכחתי לחבר את הפלטה! מה עם המרק - כבר רתח? יו, שרק לא אשכח להוציא בזמן את העוגה מהתנור, שלא תישרף. 'דודי, תבדוק שהאורות מכובים!' וואי, איפה השלט של המזגן... 'פתחת בקבוק מיץ ענבים?' אני לא מאמינה, עוד לא חתכתי נייר כסף. אשם! איזה לחץ! בעד רגע הדלןקת נרות!!!" - - -
 
מוכר לך ממקום כלשהו? אם הפסקה הזו מוכרת לך רק מכריכת ספרה של גב' ת. כהן, או מקריאות השכנים מלמעלה , מוטב שתדפדפי למדור הבא, או תקדישי את הזמן לקריאת מזמורי תהילים.
 
אך אם גם אצלך "שמח" וצבעוני בשעות הקרובות לשבת, אם הקריאות הללו מוכרות לך מזווית זו או אחרת מן הבית פנימה, והיית רוצה להשקיט קצת את גלי הים, להגיע לשבת ביתר שלווה ורוגע, את מוזמנת יחד איתנו לדקות מחכימות של שיחה אישית עם הגב' ת. כהן מצפת, מחברת הספר 'איך להתארגן לשבת ברוגע ולמה', ולקבל מעט מזעיר תובנות וכלים ממה שמכיל הספר, ולא רק.
 
כן, גם היא חוותה את הקושי ואת ראשית המסע, נפלה וקמה, והצליחה בס"ד להגיע אל חוף מבטחים, אל היעד הנכסף: לקבל שבתות מתוך רוב שמחה, להדליק נרות שבת מוקדם, בכבוד וברוגע.
 
 
בלאגן או מאורגן
 
גב' כהן, לפני שנתחיל בכלים המעשיים, אולי תספרי לנו קצת, מה הביא אותך להתעסק בנושא ולהפוך אותו לפרויקט חיים - במישור האישי ובמישור הציבורי?
 
כשהתחלתי, לא חשבתי שזה הולך להיות פרויקט חיים, ובטח לא במישור הציבורי... הייתי נשואה, אימא לשני ילדים, גרנו עדיין בגני הדר, ובשבתות וחגים הבית היה בלגן.   עבדתי בימי שישי. התחלתי להתארגן לשבת בסביבות אחת בצהריים. הייתי מקבלת את השבת בשפע אוכל והרבה סירים מלוכלכים, מטבח מלוכלך, בית מבולגן. היה לי ברור שאת הסירים מכל הבישולים שוטפים במוצאי שבת, שזה חלק מתפאורת השבת.
 
היתה לי שכנה, דלת ממול, היינו נכנסות זו אל זו בערבי שבתות וחגים. גם לה היו ילדים קטנים. היה זה בראש השנה. נכנסתי אליה ביום השני, והנה - הבית נוצץ. לא סימני מיץ על הרצפה, לא סירים מקיר לקיר... השתוממתי. היינו חברות טובות, שאלתי אותה: איך יכול להיות? היא הסבירה לי קצת על צורת ההתנהלות שלה, וזה פתח לי את העיניים. ידעתי שיש בתים נוצצים, אבל באותם ימים חשבתי שמדובר בנשים שזהו טבען, זה בדם שלהן, לא עלה בדעתי שקיימת תורת התארגנות כלשהי שאפשר לרכוש אותה. היה ברור לי שאני לא מהסוג שלהן, ואין מה לעשות. שכנתי היקרה נתנה לי להבין שיש פה היגיון שאפשר ללמוד. הייתי נרגשת מהתובנה הזאת, והחלטתי שאני צריכה באמת ללמוד את זה, וגם להעביר זאת הלאה. הכרתי נשים שהיו במצב גרוע ממני! - - -
 
אחרי שראיינתי נשים רבות במשך כשנה, וניסיתי ליישם את הדברים, התחלתי להצליח. אבל אז צף לי משהו: לא הרגשתי כלום. הדלקתי נרות בזמן, אבל לא ידעתי למה אני עושה את כל זה. אני יכולה להביא עוזרת ולהזמין קייטרינג, למה צריך לעבוד קשה כל כך? בשביל לסמן וי שאני מוצלחת בין מוצלחות? - לא סיפק אותי; להיפך, הביא להתקוממות פנימית. אני עובדת על עצמי בעיניים שיש קשר בין כל מה שאני משתדלת לבין קדושת השבת, ובתכל'ס אני רודפת אחרי כבוד?!
 
 
 
העלאת ערך ה"נכס"
 
לשמחתי הרבה, בעלי הפנה אותי לספר 'שבת מלכתא' של הרב פינקוס, ושם קיבלתי תשובות. הבנתי שאי אפשר להזמין קייטרינג (כשיטה), כי ההכנה לשבת היא תכלית בפני עצמה; היא לא פעולה שחייבים לעשות, נעבעך, כדי להגיע לתכלית (קבלת השבת). הרי חז"ל מאריכים לפרט איך טרחו האמוראים הקדושים בהכנות לשבת... התחלתי להבין שכל השבת שלי תלויה באופן ההתארגנות. שככל שאני מצפה לשבת, כך היא מורידה עליי יותר קדושה, יותר שפע.
 
אחרי שניסיתי והתקדמתי, ראיתי שאכן ממש כך. קיבלתי את השבת במתנה. שבת כזו היא לא שבת של מלומדה; היא התעלות, עונג אמיתי, והיא נותנת כוח לכל השבוע.
 
ראיתי שלט על קייטרינג 'עונג שבת אמיתי'. זו טעות! הזמנת קייטרינג (בקביעות) לא תביא אותנו לעונג שבת אמיתי. אולי נחמד שיש לך הכול מן המוכן, אבל עונג השבת הוא תוצר של הכנה.
 
לכן דבר ראשון מומלץ מאוד לקרוא או לשמוע שיחות על מעלת השבת ועוצמתה. זה מדרבן ומתדלק. זה כובד המשקל מול העבודה הפיזית הרבה לכבוד שבת. זה מעמיד את ההכנה לשבת במקום שונה, וממילא מגביר את הרצון והמוטיבציה.
 
דבר נוסף שמדרבן הוא ההשפעה החיובית על התנהלות הבית ועל חינוך הילדים; גאוות יחידה של המשפחה בביתה, חן של בית, יישוב הדעת שנוגע לכל אפיקי החיים. כל מי שתנסה, תראה זאת בחוש.
 
צריכים להעמיק גם בעניין הדלקת הנרות: יש מטרה להדליק נרות בשמחה וביישוב הדעת, על אף שבדקות אלו מתקבצים ניסיונות מיוחדים, כפי שמובא בגמרא. וכדי להגיע להדלקת נרות מתוך שמחה וחדווה - נדרשת התארגנות. זה לא יקרה אם האישה תהיה סחוטה וממוטטת עצבים. ילדיה של עקרת בית כזו לא יגיעו לעונג שבת דרכה. היא תהיה עייפה בסעודה, ותגיש בזו אחר זו את המנות שהכינה, כשעייפותה מזרזת אותה לסיים את הסעודה בהקדם... זה הפסד עצום!
 
אם כן, ללא העלאת "ערך הנכס" והמוטיבציה, קשה מאוד לעמוד בכך לאורך זמן, כי בכל אופן, התארגנות כזו היא משימה הדורשת מהאישה המון...
 
 
התארגנות, זה כן בשבילי
 
האם לדעתך כל אישה מסוגלת להצליח?  אולי יש נשים שככה הן וגמרנו?
 
מסוגלת? ברור! הרי מדובר כאן במצווה, כפי שכתוב בפרשת בשלח "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו", ובמשנה ברורה (ס' ר"נ ס"ק ג') מובא: "מצוות כבוד שבת מוטל על כל אדם, וכדכתיב 'וקראת לשבת עונג'". אם צווינו על כך, ודאי שכל אחת נדרשת ואף יכולה להגיע לקבלת שבת בשמחה ובנחת.
 
מחזק מאוד לזכור את דברי ה'אורחות צדיקים' (שער השמחה) על גודל המצווה הנעשית בשמחה: "וכל העושה המצוות בשמחה, יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוות עליו למשא". וכשהמצווה נעשית תוך התגברות על קושי? על כך נאמר: "פעם אחת בצער יותר ממאה פעמים שלא בצער".
 
כשאישה מדליקה נרות שבת מוקדם ובשמחה, ולו שבת אחת, ועל אף שקשה לה, נחשב לה כאילו הדליקה מוקדם מאה אלף פעמים!! המחשבה הזו אמיתית, והיא נוסכת כוח!
 
כל אחת שתדרבן את עצמה בנושא, תתאמץ בתחבולות ותתפלל להצלחה, תצליח בסייעתא דשמיא; גם מי שבטבעה 'אשת הרגע האחרון'. בכוח התפילה אפילו לשנות טבע, וכשאישה פותחת פתח ומתאמצת, היא תרגיש לאט לאט שהקב"ה פותח לה פתחו של אולם. אבל כמובן, צריך להתאמן ולהגיע להתארגנות נכונה.
 
הדרך להגיע לקבלת שבת מוקדמת בקביעות, עוברת בדרך כלל דרך יצירת מבנה קבוע בהכנות לשבת. כל אישה שמצליחה להקדים בקבלת השבת, תספר על חלוקת העבודה במהלך השבוע והתארגנות מושכלת לקראת השבת. אכן, זו עבודת שורש שאינה מסתיימת ביום אחד, אך לאחר מאמץ, ההרגל נעשה לטבע שני, ומצליחים לעמוד בו בכבוד.
 
אומנם קיימות תקופות או שבתות יחידות שבהן נקלעת האישה למצב חולי (אף ליולדת דין חולה) או אונס, ועליה לברר הלכתית ומעשית מה נדרש ממנה באותה עת.
 
קדימה, מתארגנים
 
תוכלי לתמצת, לתועלת הקוראות, את השלבים ואבני הדרך לכיבוש היעד?
 
קשה לקבוע כללים במסמרות. רוב הנשים אינן אוהבות שאומרים להן: "תכיני את הקוגל ביום שני, את החמין ביום רביעי, וכך תצליחי". כל אחת ותנאי הבית שלה, תנאי הנפש שלה, ולכן הכול אינדיבידואלי מאוד. אני ממליצה שכל אחת תקדיש זמן לבדוק עם עצמה, כיצד היא יכולה לחלק את המטלות על פני השבוע.
 
אחלק את הדרך הפרקטית למהלך השבוע ולסוף שבוע.
 
במהלך השבוע
 
כל אישה יכולה להכין לעצמה טבלה שבה כל המטלות לקראת שבת, לפי חלוקה לימות השבוע: בישול, סדר, ניקיון, כביסה, קנייה. תכנון כזה מייצר שבוע חדש ושבת חדשה, וכשמתרגלים לכך, וההרגל נהפך לטבע, זה פשוט מדהים!
 
כל אחת מחלקת בהתאם לסדר השבוע שלה. לא צריך לפרט בטבלה פעולות מדויקות, אלא ליצור תווית כללית שמכוונת מה לעשות בכל יום. תוכנית כזו מקנה לנו אוטומציה ומקצרת תהליכים. היא חוסכת את הלחץ של הרגע האחרון, ממקדת אותנו, וחוסכת את הדקות המתבזבזות על סוגיית: "יש לי כל כך הרבה מה לעשות, במה כדאי להתחיל היום??"
 
אגב, חשוב מאוד לארגן את הבית במוצאי שבת, ואם אין אפשרות, להשתדל לפחות להשכים ביום ראשון ולארגן, לפני שהילדים קמים. כך מתחילים את השבוע בהתחלה חדשה ונקייה, בלי לסחוב בלגן היוצר תחושת כבדות ואפקט דומינו. 
 
נרד קצת לפרטי הטבלה. יש לך בוודאי מה להסביר...
 
סדר לשבת - קובעים את יום השטיפה, יש שמחלקות על פני יומיים: העיקר שיהיה יום קבוע, וכך יודעים להיערך אליו מראש. יום לפני השטיפה מכינים את השטח היטב; זה אומר סדר כללי, טאטוא, הזזת רהיטים כבדים, שאיבה וכו'.
 
ניקיון לשבת - כדאי מאוד להגיע ליום שישי כשהניקיון הרציני מאחורינו. ביום שישי אפשר, אם רוצים, לעבור על הבית בסחבה רטובה. תריסים, כלי כסף וכדו' - לא משנה באיזו תדירות נוהגים לעבור עליהם - ישובצו בתחילת השבוע. 
 
כביסה - נשים רבות אינן יודעות, אבל קיים דיון הלכתי בנוגע לתקנת חז"ל על הכביסה בערב שבת, כשעיקר התקנה הוא לכבס בחמישי, לא בשישי. אני ממליצה מאוד לסכם את נושא הכביסות עד יום רביעי. הכול עניין של הרגל וסדר עדיפויות.
 
קנייה לשבת - מומלץ מאוד להעביר את הקנייה השבועית לאמצע השבוע, חבל על הכוח והזמן של יום חמישי. מבחינתי, יום הקנייה כולל הכנת המקרר לקבלת הקנייה, דהיינו, פינוי וזריקת דברים מיותרים, הנחה מלפנים של מאכלים ישנים יותר שבהם יש להשתמש בהקדם וכו'. ואחרי הקנייה, סידור המצטרכים במקומם.
 
 
בסוף השבוע
 
מתוך מה שנשאר וחייב להיעשות בחמישי-שישי, יש לעשות מעמץ לרוקן ככל הניתן את יום שישי. נשתדל לדחוף מה שיותר ביום חמישי, אף אם לצורך כך ניאלץ לאחר מאוד את שעת השינה בליל שישי. ידוע שנשים יקרות בכל הדורות איחרו לעלות על יצוען בלילות שישי.
 
כדאי להשאיר ליום שישי רק את ההכרחי ביותר, כמו הכנסת חלות לתנור, חיתוך סלט והכנת צ'ולנט. בשבתות החורף אני ממליצה להכין אפילו את הצ'ולנט ביום חמישי, או לפחות להכין את הכול, חוץ מההעמדה על האש, למי שחושב לה צ'ולנט טרי ממש.
 
בכל מקרה, חשוב להגדיר באופן מוחלט 'סוף זמן בישולים' ו'סוף זמן ניקיונות', ולהתארגן בהתאם, אף אם בכך נאלץ להסתפק בפחות מהרצוי והרגיל. (ניגוב במקום שטיפה, אוכל פשוט יותר).
 
את שעת הסיום נקבע שעתיים לפחות לפני כניסת שבת. כך נותיר מרווח זמן ראוי למטלות הרגע האחרון וקבלת המלכה בצורה ראויה.
 
מומלץ לקבוע שעה להתארגנות אישית, כשעתיים לפני כניסת השבת. אימא מאורגנת לשבת יוצרת אווירה חגיגית בבית, ומכריחה אותך מבפנים לא להיכנס למטלות חדשות (ומלכלכות). זאת ועוד, אם יפתיע אותך חלילה הצפצוף, לא תצטרכי להספיק גם לרוץ להתארגן...
 
בהתייחס לשעת סיום הבישולים, כדאי להכין את המאכלים החשובים לפני אלה החשובים פחות (חשוב לסדר רשימה לפי סדר עדיפויות), כי ייתכן שלא נגיע אל האחרונים. יש להכניס גם את הכנת ארוחת הצוהריים של יום שישי לרשימה.
 
תוך כדי הבישול, מומלץ מאוד לשטוף כלים!! מסיימים מטלת בישול, שוטפים כלים. לא צוברים כלים, כי רק שטיפת הכלים בסוף הבישול עלולה להימשך שעה או יותר. השטח הנקי והריק מכפיל את יעילות העבודה עשרת מונים!
 
חשוב מאוד לסיים את הבישול בזמן שתכננו; לא להמשיך ב'קנייטש' קטן נוסף, כי אלה בדיוק עשר הדקות שחסרות לנו להדלקת נרות ברוגע. מסיימים לבשל לפי התוכנית, מנקים את המטבח, מתארגנים ועוברים על הבית במה שאפשר.
 
אם שייך, חשוב להבליע מנוחה איפשהו (בקיץ אפשר לסיים את הבישול כמה שעות לפני שבת, אם מגדירים מראש שזו המטרה; כלומר, לא מתחילים בכל מיני פיצ'פקעס, אלא עושים רק את הבסיס ואולי עוד טיפה).
 
אישה שמצליחה לנוח, תוכל לכוון הרבה יותר בהדלקת הנרות, לזכות באינסוף השפע הטמון בה, וכן ליהנות משולחן השבת. בני ביתה ישמחו בחיוך שעל פניה, יותר מאשר בסלט נוסף כלשהו או בגלידה, ובעזרת ה' האווירה הנעימה של שבת תיצרב אצלם כחוויה משפחתית שמחה, כזו שהם ירצו לשכפל.
 
 
כשהעומס דייר של קבע
 
בכל זאת, יש נשים עובדות שסדר יומן עמוס מאוד. הן היו רוצות, אך מה לעשות, הן מצליחות בקושי לפנות כמה שעות להתארגנות. מה יש לך לומר להן?
 
נכון, קיבלתי פניות רבות בעניין זה. ובדורנו יש נשים רבות שמתוקף העומס שמוטל עליהן, אינן יכולות להתחיל בהכנות לשבת עד יום חמישי בלילה או עד יום שישי. יש גם נשים שמתקשות להיכנס ל'ברען' עד לסוף השבוע, וטוב שכל אחת מכירה את עצמה, ויודעת מה הכלים שעומדים לרשותה.
 
בכל אופן, כדי להפחית לחץ מיום שישי,  אני ממליצה מאוד להוריד את כל ענייני הסדר, הקניות והכביסות. בדרך כלל, אלו נושאים שאפשר לבצע על פני השבוע, בלי להיכנס להכנות אינטנסיביות. אחר כך, בליל שישי, להתחיל בבישול או בניקיון.
 
צריך לזכור גם היגיון ופרופורציה. אישה שהשבוע שלה עמוס מאוד, צריכה אולי לוותר על כמות רבה של תוספות וסלטים, או לחילופין להסתפק במאכלים משובחים אך לא מסובכים. עליה גם להשתדל להמריץ את בני הבית לעזור ככל הניתן. 
 
אגב, יש נשים עסוקות וחשובות שלמדו לנתק טלפונים בסוף השבוע, והופתעו שהעולם המשיך להתקיים... אחרות בחרו לשכור בכל זאת שירותי עוזרת שתפשט את ההכנות לשבת. דרכים לא חסרות, אך השינוי צריך לבוא ראשית מן הראש.
 
 
 
חסמי ההצלחה
 
במשך השנים, ודאי שוחחת בנושא עם נשים רבות. האם ראית נקודות שהן חסמי הצלחה עיקריים?
 
נשים רבות תפוסות בתחושות כישלון, וזו התחלה גרועה!! לפעמים לאישה יש סטיגמה עצמית שתוקעת אותה, וזה לא נכון! אם היא בתפקיד של אישה ואם בישראל, סימן שהקב"ה סומך עליה שהיא מסוגלת. הכול יכול להשתנות!
 
נקודה נוספת היא, שכל אחת חושבת שהיא לבד במערכה, רק לה קשה... היא פוחדת "לגלות" את הקושי ולשוחח עליו עם אחרות, היא אינה יודעת שגם החברה / האחות / השכנה מתמודדת עם אותה מורכבות...
 
כשאישה נתקלת בקושי בהתארגנות לשבת, בדרך כלל מדובר בקושי בהתארגנות באופן כללי. דחיינות היא חסם משמעותי, ואישה כזו מרגישה שהיא מפיקה רווחים מהדחיינות שלה, יותר מאשר מהתארגנות; אולי היא חושבת שככה יעזרו לה יותר, אולי היא חוששת מכישלון, ורוצה לתלות אותו בזמן הדחוק... לכן היא צריכה להשתכנע, שגם אם יש לה מה להרוויח מדחיית המטלות, יש לה יותר מה להרוויח מהתארגנות נכונה לשבת. רק כך תוכל לזנוח את הדפוס הישן שלה.
 
כשאישה מפנימה שהשבת היא היא מקור הברכה, וכל המסביב אינו אלא מסגרת לתמונה, היא תמצא דרכים שמתאימות לה להגיע אל היעד, כפי שהיא עושה דברים רבים מעל הטבע במהלך השבוע... וחשוב לזכור שלפום צערא אגרא... וראשיתה מצער, אך סופה אור גדול!
 
אני למשל, הייתי זקוקה לשנתיים של עבודה לעומק, עד שכבשתי ברוך ה' את היעד. כיבוש ועוד כיבוש, אבל ברוך ה' בהחלט אפשר לומר שהתהליך הכללי נכנס לאוטומציה, והוא כבר בחסדי ה' חלק ממני. אומנם תמיד צצים ניסיונות, אך המגמה הכללית מצביעה על שיפור, כפי שהרב דסלר אומר - הרף עולה. כבשנו חלק אחד בסולם, ואנחנו עולים הלאה, אין סוף לעלייה, השמיים הם הגבול, ונקודת הבחירה עולה למקום גבוה יותר. 
 
מה שברור וחשוב לדעת, שכל אישה באשר היא מסוגלת להצליח. כמובן, הכול בסייעתא דשמיא, אבל חוץ מזה, נדרשים הרבה רצון, החלטה נחושה, בניית ארגז כלים, ושוב רצון והרבה הרבה תפילה!
 
אני אומרת לכל אישה ואישה באופן אישי: 'היי חזקה, ואל תתייאשי, שבע ייפול צדיק וקם. קומי, התאמצי, ובעזרת ה' תראי ברכה!"
 
 
הזכות להכין:
 
* "סגולה לבנים, להיזהר ולהזהיר על תוספת שבת בער"ש ובמוצ"ש" (האר"י ז"ל). "ויזכו תמיד המתחזקים במצווה זו לבנים גדולי ישראל" (משנה ברורה).
 
* "הברכה הגשמית לששת ימי המעשה יורדת דווקא מכח תוספת שבת - מן החול על הקודש" (הבן איש חי).
 
* "ומסתברא דבימים הקצרים, כל מה שיכול להקדים ההכנה ביום חמישי, עדיף" (משנה ברורה).
 
* "וזו עיקר מצוות יום השישי, ההכנה כדי לקבל למחר את הנוראות והנפלאות של שבת קודש... וכפי מידת הרצון והציפייה, באה אחר כך השראת הקדושה במתנה ממנו יתברך (הרב פינקוס זצ"ל).
 
 
באה שבת, כמו מלכה
 
טיפים מעשיים להתארגנות נבונה:
 
משימות ויציאות - תורים, שיעורים קבועים, משלות חד שבועיות בעבודה וכדו' - רצוי לקבוע לימי תחילת השבוע.
 
קניות - כיצד לא תשכחי דברים חשובים בקנייה השבועית? בעת ההכנות לשבת החזיקי בהישג יד דף ועט, עדיף להניחם במקום קבוע או להצמיד למקרר, ותוך כדי הבישול צייני כל מוצר העומד להיגמר, ובעצם תצטרכי ממנו לבישולי השבוע הבא. 
 
בישול והקפאה - אוהבת שכל האוכל יהיה טרי טרי? כדאי לדעת שתבשילים רבים מאוד נשמרים היטב בהקפאה, כאשר הם מוקפאים ומופשרים כראוי. תוכלו לבדוק מה טעם התבשיל לאחר ההקפאה, כאשר בעת ההכנה לשבת תקפיאי דוגמית קטנה, ותטעמי ממנה במהלך השבוע. מומלץ להכפיל את כמות המתכון בכל הכנה - הגדלת הטרחה והזמן מועטה לעומת התועלת הכפולה!
 
* חלות - אין תחליף לריח החלות הנאפות ביום שישי, בהחלט, אבל אפשר לקבל חלות טריות, בלי להשקיע את הזמן הכרוך בכך ביום שישי. ראשית, תוכלי להכין את הבצק בחמישי, להכניס למקרר בתוך אשפתון קשור בקצהו, ולקלוע בבוקר את הבצק הקר. יוצא מעולה! יותר מזה, תוכלי להכין את החלות בתחילת השבוע, קלועות ומוכנות לאפייה (כולל הביצה והשומשום) ועטופות בניילון נצמד. בעת ההוצאה, הסירי את הניילון הנצמד מיד, אל תחכי להפשרה (עלול להידבק). התפיחי עד הכפלה והכניסי לתנור. 
 
מתכונים חדשים - קיבלת מתכונים חדשים ומעניינים? נחמד לנסות, אך ממש לא מומלץ ביום שישי... ביום שישי הכיני רק מאכלים שבהם את מיומנת ורגילה.
 
ריכוז פעולות דומות - אל תקצצי בצל ותקלפי ירקות לכל תבשיל בנפרד, אלא בצורה מרוכזת (הכיני רשימת מאכלים ופעלי לפיה). התחילי (אפילו יום-יומיים מראש) בקיצוץ בצל וטיגונו, העמדת סיר ביצים, קילוף ירקות, בישול סיר תפודים.
 
כביסות - מעדיפה מאוד סל כביסה ריק בשבת? אולי תוכלי להסתפק בהעמסת המכונה והפעלתה במוצאי שבת? אולי תתירי לעצמך שימוש חד-שבועי במייבש וכדו'. 
 
ילדים - ביום שישי תני לילדים לאכול מיד בכניסתם הביתה. ילדים שבעים יאפשרו לך להמשיך בהכנות; ילדים רעבים לא יתנו לך לעשות כלום!!! (נדנודים, מריבות, בכי...). קחי את זמן ההאכלה הזו בחשבון מראש!
 
עזרה - כיצד תשתפי ילדים בהכנות לשבת? תלי על המקרר טבלה שבה התפקידים הנדרשים והזמן המשוער לביצועים. כל ילד יבחר כרצונו. אפשר גם באופן של תלישת רצועות מדף המשימות. יש ילדים הנהנים לשלוף פתק מגולגל, כעין גורל, ולגלות מה התפקיד שנפל בחלקם... גם אצל ילדים ניתן להעלות מוטיבציה על ידי נתינת משמעות וערך רוחני לעזרה. 
 
תמרור לתזכורת - את שעת הדלקת הנרות ושעות סיום המטלות שקבעת, רשמי בלורד שחור על דף, והצמידי למקרר. כל מי שיעבור, יראה ויחיש צעדיו...
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

שני האתגרים העיקריים בתחילת הדרך של שומרי השבת - ואיך בס"ד להתמודד איתם בהצלחה

שני האתגרים העיקריים בתחילת הדרך של שומרי השבת - ואיך בס"ד להתמודד איתם בהצלחה
 
בדרכם החדשה והמרגשת של המקבלים על עצמם שמירת שבת, עלינו להתמודד בדרך כלל עם שני אתגרים עיקריים, שמופיעים אצל הרבה, ואולי אצל רוב, המתחילים לשמור שבת.
 
האתגר הראשון הוא הלחץ החברתי: מה יגידו ההורים/החברים/השכנים/האישה/הבעל.
 
והאתגר השני הוא השעמום: מה עושים שבת שלמה בלי איפון/גלקסי/טלויזיה/סרטים/מוסיקה/בילויים/סיגריות/וכו'.
 
מדובר בשני אתגרים רציניים שרובינו נתקלו איתם והתמודד איתם בדרך זו או אחרת.
 
האתגר החברתי הוא לפעמים מאיים במיוחד, בפרט כאשר יש דמות דומיננטית במשפחה או בחברה שפשוט מפחדים מהתגובה שלו!
 
כמובן שאחרי שמתמודדים ועומדים בגבורה מול השאלות וההערות, הפאניקה ולפעמים גם הבורות, מגלים שהצד השני דוקא מכבד את הצעד החדש שלנו. לפעמים מגלים שיש לנו גם קרובי משפחה נסתרים יותר או פחות שגם הם עצמם שומרי שבת, ולפעמים מגלים שגם הסבתא, או האמא, או האח, או החבר הטוב בכיתה, רצו, כל כך רצו, לעשות כמונו, אבל לא באמת העזו, ובמקרים כאלו, התחזקות שלנו יכולה בע"ה לסייע להתחזקות של חלקים נכבדים מהמשפחה, דבר שלא תמיד יכולנו לצפות מראש!
אבל בשלב הראשון יש את הפחד הטבעי, הפחד מפני השינוי ומפני האופן שבו החברה שלנו תקבל אותו.
 
והאתגר האישי, השעמום, גם הוא עלול להפריע, ושאלות רבות של שומרי שבת בתחילת דרכם, אבל רק (!) בתחילת דרכם, עוסקות בנושא זה של איך למלא את השבת בתוכן ובמשמעות בלי העיסוקים שהיינו רגילים אליהם בימות החול.
 
עם הזמן השאלות הללו כבר נעלמות, כי עם הזמן השבת מתמלא בתוכן חדש, רוחני, של תורה, תפילה, רוח ושלוה שאי אפשר כלל להגיע אליה בתנאי הרעש היומיומיים.
 
אך בשבתות הראשונות, כשעדיין לא רגילים לשקט ולשלווה, התחושה הראשונה היא שעמום, שמוביל לסוג של תסכול. במקום להרגיש הנאה ושמחה - מרגישים חוסר אונים והזמן לא זז.
 
מה עושים? איך מגיעים להנאה, לחויה רוחנית ולהרגשת קדושת השבת?
 
נראה, שלשני השאלות הללו, השאלה החברתית והשאלה האישית, יש פתרון אחד, שיכול להתאים לכל אחד ואחת מאיתנו, כי שניהם נובעים ממקור אחד, והוא: התאמת החברה שאנו שייכים אליה אל שמירת השבת.
 
יש מאיתנו אנשים דומיננטיים, שיכולים, אחרי ההחלטה להתחיל לשמור שבת, לשכנע את חוג חבריהם, מכריהם ובני משפחתם ללכת איתם בדרך החדשה. זה לפעמים עובד נפלא וזה הפתרון האידיאלי, כדי להרגיש שבת רגועה, שמחה ומאושרת.
 
ומה כאשר זה לא הולך? ומה כאשר האנשים שסביבנו מביטים בנו בחשש, באי הבנה ולפעמים אפילו בסוג של עוינות?
 
במקרים כאלו, הפתרון שלנו מוכרח להיות מציאת חברה חדשה, שתכיל אותנו, שאמונתה אמונתנו, שדרכה דרכנו, ושאנשיה, כמונו, שואפים לשמור את השבת.
 
אין זה אומר חלילה ליצור נתק עם החברה הנוכחית שלנו! אבל כאשר בנוסף לחברה הנוכחית נהיה חלק מחברה חדשה, של אנשים שחובשים כמונו והולכים איתנו באותו הכיוון, גם האופן שבו נקבל את ההתייחסות אלינו מהחברה הישנה יהיה אופן יותר מאוזן, וגם נושא השעמום יחלוף באופן טבעי, כי ברגע שאנו שייכים לחברה של שומרי שבת כמונו, כבר יש לנו עם מי לשהות במהלך השבת, את מי לארח, אצל מי להתארח, את מי לשאול שאלות ואיפה להתפלל.
 
ובמצב כזה, תהיה השבת שלנו שבת מלאה אור, חויה רוחנית, עשיה וסיפוק, שבת שבה אנו מוקפים בחברים וידידים ופעילויות, ונהנים מכל רגע.
 
וכעת נשאלת השאלה, איך נוכל למצוא את אותה חברה חדשה ולרכוש את התוכן הרוחני החדש, שיסייעו לנו בשמירת השבת?
 
העצה החשובה ביותר לכולם, היא להתחיל את הדרך החדשה של שמירת השבת באמצעות השתתפות בסמינר של ארגון ערכים, הידברות או צוהר, כבר בשלבים הראשונים של ההתחזקות. במהלך סמינר זה תלמדו להכיר חברים נפלאים, תקבלו עצות וטיפים לדרך החדשה, ואף יתאפשר לכם ליצור קשר עם רבנים וחברים שיסיעו לכם גם אחרי הסמינר, כשאתם חוזרים לביתכם.
 
הסמינרים מחולקים בדרך כלל לסמינרים לרווקים ולרווקות, למשפחות ולאקדמאים. תוכלו למצוא את הסמינר המתאים לכם ולהשתתף - זו חוויה שלא תשכחו אותה, ותסייע לכם בעזרת ה' גם בהמשך הדרך.
 
והעצות הנוספות, שמתאימות להקשר ולזמן, יכולות להיות שונות לארבעה סוגי אנשים, שלכל אחד יכולה להתאים גישה קצת שונה:
 
א. אם אתה רווק: תוכל למלא את השבת בתוכן רוחני באופנים הבאים:
  1. התפילות בבית הכנסת: תוכל למצוא בית כנסת קרוב, שנוח לך להצטרף לתפילות בו, ולבוא אליו מדי פעם לתפילות, בהתחלה בערב שבת או בשבת בבוקר, ובהמשך אף באופן סדיר.   בתחילה, תגיע לבית הכנסת ולא כל כך תבין את קצב העניינים ואת קצב התפילה, אך עם הזמן בע"ה תכנס למסלול, תבין את הנוהל, את סדר התפילות ואת המילים (וכדאי מאוד כבר בשבוע הראשון להצטייד בסידור שהוא באותו נוסח שמתפללים בו בבית הכנסת), ועם הזמן גם תכיר את יתר המתפללים, שיהיו בהמשך הקהילה הרוחנית הקרובה אליך.
  2. שיעורי תורה: כדאי לשים לב ללוחות המודעות ולעקוב אחרי הרצאות של רבנים שמגיעים לשכונה, לעיר או למושב שבו אתה מתגורר, וכן להשתתף בשיעורי תורה קבועים שנערכים פעם בשבוע או יותר. עם הזמן תתחיל להכיר את יתר המגיעים אל ההרצאות והשיעורים ולהתחבר אליהם, וכך לבנות מעגל חברתי חדש!
  3. בהמשך הדרך, יתכן ותבחר להצטרף ללימוד ישיבתי, וכך להעמיק את הידע התורני שלך, וכמובן גם לרכוש חברים לכל החיים.
 
ב. אם את רווקה: תוכלי להעזר בעצות הבאות:
  1. השתתפות בתפילות בעזרת הנשים, והכרת חברות שמגיעות אף הן לתפילות. (בנות מגיעות מדי פעם לתפילת שחרית ומוסף ולפעמים גם לקבלת שבת וערבית בליל שבת, ואם בבית כנסת אחד ראית שלא הגיעו עוד בנות, תוכלי לבדוק בבתי כנסת אחרים באיזור).
  2. נסי למצוא מודעות על הרצאות, סעודות אמנים, הפרשות חלה וכדו' באיזור מגורייך, או אפילו קצת יותר רחוק, ולהשתתף בהן. דרכן תוכלי להכיר חברות חדשות ולהצטרף לחברה שלהן.
  3. נסי לברר דרך אתר "ללמוד וללמד" http://www.ll144.co.il על מדרשות לבנות. בדרך כלל תוכלי להצטרף למדרשה גם לשיעור שמתקיים רק פעם בשבוע או רק מדי פעם, ודרך השיעורים הללו למלא את חייך בתכנים חדשים, ולמלא את המעגל החברתי שלך בחברות בכיוון שלך.
  4. בהמשך הדרך, יתכן ותבחרי להיות תלמידה קבועה של המדרשה, במקביל ללימודיך או לעבודתך, שם תרכשי כלים רוחניים לכל החיים בנושאי הלכה, פרשת שבוע, אמונה ועוד, וגם תהיי חלק מחברה חדשה ומרתקת.
 
ג. אם את/ה נשוי/אה:
  1. הצעד הכי חשוב הוא לכבד, לכבד, לכבד את בת/בן הזוג. 
  2. הצעד השני הוא להזמין אותה/אותו להשתתף עימכם בסמינר, בהרצאות, בשיעורים ועוד וכך לקרב אותו, בעדינות ובדרכי נועם, אל הדרך החדשה. 
  3. שימו לב: האור שאתם רואים אותו, וזכיתם לראות אותו, לא תמיד רואים אותו גם האחרים, וממכם נדרשת סבלנות רבה כלפי בת/בן הזוג שלכם, שלא תמיד הם מבינים "מה קורה איתכם" פתאום. 
  4. ניתן גם לפנות לסמינרים של התקשרות http://www.hitkashroot.com, בהם תקבלו כלים נוספים להתמודדות עם המצב החדש.
  5. והעיקר, שימו לב: המתכון היחיד להצלחה זוגית ביחד עם ההתחזקות מורכב מהרכיבים הבאים: עזרה משמים, סבלנות, הרבה הרבה הרבה אהבה, והרבה הרבה עזרה משמים. בהצלחה!!
 
ד. אם את/ה אב/אם לילדים:
  1. גם כאן, סמינר יכול להיות פתרון מעולה, הואיל ובמהלכו יש גם תכניות עבור הילדים מכל הגילאים. הילדים נהנים וחוזרים מלאי חוויות ופתוחים לקראת הדרך החדשה.
  2. בנוסף, כדאי להתארגן בשבת בבוקר, להלביש את הילדים בצורה מתאימה (כיפה לבנים, חצאיות וחולצות עם שרוולים לבנות), ולטייל איתם לגני שעשועים שנמצאים בשכונה דתית קרובה, אם קיימת כזו שכונה במרחק הליכה מביתכם. שם הם כבר יכירו חברים חדשים - ולילדים יש שפה משלהם ודרך טבעית ומהירה לקשור קשרים חברתיים חדשים, ולהכנס לעניינים, והרבה פעמים דרכם תכירו גם אתם חברים חדשים ומרתקים: ההורים שאותם פגשתם בגינה החדשה.
  3. כמו כן כדאי לברר באגף לתרבות התורנית בעירכם על חוגים לילדים, ועל מורים שיכולים לקדם את ילדיכם מבחינה רוחנית וחינוכית.
  4. בהמשך, כדאי מאוד מאוד להעביר את ילדיכם לחינוך התורני הטוב ביותר שאפשרי עבורם ומתאים עבורם - וכך יזכו לגדול מתוך אוירה דתית ולקבל את הרקע התורני והרוחני שהוא חשוב להם כל כך להמשך הדרך! לעתים קרובות, ילדים יודעים ללמוד ולקלוט רעיונות, חידושים והלכות הרבה יותר מהר מאיתנו, ואפילו ללמד אותנו דברים חדשים, וזאת בתנאי שילמדו במסגרת חזקה ומחזקת, שתדע לתת להם חום, אהבה וגם הכוונה רוחנית.
כמובן, כל אחד מאיתנו יכול ליהנות מעצות שמתאימות לכל אחד מהסוגים, ולבחור מה העצות שהוא אישית מתחבר אליהן.

והעיקר, שנזכה כולנו לקבל ולשמור שבתות מכל רוב שמחה, לאורך ימים ושנים, אמן!
 
מקורות:
אתר ללמוד וללמד  http://www.ll144.co.il
ארגון התקשרות - סמינרים http://www.hitkashroot.com/
אתר ערכים http://arachim.org/
אתר הידברות http://www.hidabroot.org/

ההכנות לקראת שבת קודש - ארגון ברכת השבת

א. ראוי להתחיל בכל ההכנות לשבת קודש מיום רביעי וחמישי ולא ביום שישי, שהזמן קצר והמלאכה מרובה.

ב. טוב להכין ולסדר את שולחן השבת מיום שישי בבוקר, ועל כל פנים לא לאחר את ההכנות האחרונות לשעות הסמוכות לשבת.

ג. יש לעשות את כל ההכנות הנצרכות לשבת קודש בשמחה ובזריזות.

ד. יש להשתדל לנוח מנוחת צהרים כדי להיות עירניים בסעודת השבת עם כל בני המשפחה. ומכל מקום לא לנוח סמוך לכניסת השבת כדי לא לאחר.

ה. אם נוסעים לשבת לעיר אחרת, יש להקפיד לתכנן את היציאה כך ששעה לפני כניסת השבת יגיעו כבר למקום ששובתים בו. וכגון אם כניסת השבת שעה 4:00, שכבר בשעה 3:00 יגיעו למחוז חפצם, כדי שלא תצא על ידם שום תקלה חס ושלום.

ו. יש להיזהר מאוד שלא לכעוס ולהקפיד בערב שבת, משום שהשטן מתגרה בשעות אלו באופן מיוחד, ועושה ככל יכולתו להכעיס את בני הבית.

ז. כדאי להכין לפני שבת את כל הסלטים והמאכלים הדורשים הכנה וטרחה מרובה, ובפרט אותם מאכלים אשר יש בהכנתם דיני לישה, סחיטה, טחינה וכדומה. ורצוי להקדים את הכנתם לערב שבת כדי שהכל יעשה בישוב הדעת, וכאמור.

ח. ראוי ונכון לאפות חלות לכבוד שבת קודש, ולקיים מצות הפרשת חלה.

ט. במידת הצורך יש להכין מים חמים לשבת, ורצוי להניחם במשך השבת במיחם עם ברז ולא בקומקום רגיל, מחשש לחילול שבת שיכול להיגרם על ידי קומקום רגיל.

י. צריך לנתק את הנורה במקרר, וראוי להוציאה לגמרי. וכמו כן כל מוצרי החשמל שאינם בשימוש, ראוי להוציאם מהשקעים, וכגון מגהץ, טייפ, טלפון וכיוצא בזה.

יא. יש לכוון את שעון השבת, ולהדליק אור בחדר המדרגות ובחדרים הרצויים.

יב. יש לסלק את כל דברי המוקצה הנמצאים בהישג יד ובמקומות שמשתמשים בהם בשבת.

יג. מתגים של חשמל הנמצאים במקומות דחוקים, שהעוברים ושבים שם יכולים לגרום לכיבוי האור והדלקתו, וכן בית שיש בו ילדים קטנים העלולים ללחוץ על המתגים בשבת, יש להדביק את מקום המתגים או לכסותם בצורה שלא יהיו ניתנים ללחיצה בקלות.

יד. לכתחילה ראוי לפתוח את קופסאות השימורים ואריזות המאכלים, הממתקים והתרופות, וכן פקק הבקבוקים של יין וכדומה, לפני כניסת השבת.

טו. מצוה להכין את בגדי השבת, לכבסם ולגהצם לכבוד שבת.

טז. יש להתרחץ ולהסתרק ולקלוע את השיער, משום שדברים אלו אסורים בשבת.

יז. מאותה הסיבה יש לחתוך ניר טואלט וטישו לצורך בני הבית בשבת, וזה יכול להיות תפקידו של אחד מבני המשפחה.

יח. כדאי להכין רשימה של כל צרכי המכולת, הפירות והירקות שרגילים לקנות, ולעבור עליה בכל ערב שבת לודא שלא חסרו כלום.

יט. יש ליפות את הבית ככל שאפשר לכבוד שבת קודש, בסדר ונקיון, וראוי לצמצם בכך בשאר הימים כדי לכבד את השבת, על ידי שניכר שהבית יפה ומכובד יותר לכבודה.

כ. צריך להכין את הכלים היפים ביותר לשולחן השבת.

כא. יש להרבות בעידוד לאישה ולבני הבית על פעלם, ולהרבות בשבחים על טרחם למען בני המשפחה לכבוד שבת המלכה.

כב. טוב להקדים את כניסת השבת ולאחר את יציאתה עד כמה שאפשר.

כג. ישמח לקראת שבת כיוצא לקראת המלך, וכיוצא לקראת חתן וכלה.

כד. יש ענין לתת צדקה בערב שבת. ויכינו מטבע לצדקה קודם הדלקת הנרות. וכמו כן יש לתת צדקה קודם הפרשת חלה ובליל טבילה.

כה. כשיוצא מביתו לבית הכנסת אינו צריך להתעכב כדי לראות את אישתו מדליקה נרות, אלא אדרבה מוטב שיקדים לצאת לבית הכנסת עם בניו, ויקרא שם שיר השירים וכדומה.

כו. כשיוצא מביתו לבית הכנסת לא ישכח להודות לאישתו על כל הטרחה, הסדר והנקיון והתבשילים ושאר הדברים שהכינה לכבוד השבת.

כז. כשיוצא לבית הכנסת, יזרז את בני ביתו להדלקת הנרות. ויעין כהרף עין בעניני הבית, כגון הפלטה ושעון השבת אם מסודרים, ושדוד החשמל כבוי וכל כיוצא בזה, ואז יאמר "שבת שלום וימהר לבית הכנסת בשמחה.

שבת שלום!

 

 

איך מתחילים 2: סעודות השבת

איך מתחילים 2: סעודות השבת

אם תשאלו ילד שגדל בבית שומר שבת, מה החוויה האהובה עליו ביותר ביום השבת, רוב הסיכויים שהוא יציין את הנאתו מסעודות השבת. בסעודות אלו, יושבים כל בני הבית סביב השולחן הגדול, עליו פרושה מפה חגיגית, והוא ערוך בכלים יפים. אבי המשפחה יושב בראש השולחן, והוא מקדש על היין, ונותן לכל בני המשפחה לטעום מיין הקידוש. הקידוש הוא מצות עשה מהתורה, שנאמר "זכור את יום השבת לקדשו", וזכירה פירושה זכירת השבת וקידוש.נוסח הקידוש לליל שבת מופיע כאן. ונוסח הקידוש לשבת בבוקר מופיע כאן

 


בני המשפחה נוטלים ידיים, ואבי המשפחה מברך על שתי חלות - והוא בוצע אחת מהן, טובל כל פרוסה במלח, ומחלק לכל בני המשפחה. אחר כך סועדים בני הבית ממטעמי השבת, ובין מנה למנה אנחנו שרים את זמירות השבת, במנגינותיהם המסורתיות, מתוך ברכון מיוחד. זמירות השבת כבר גם כאן באתר, ואפשר, כמובן, להכנס לתוך האתר, ולהדפיס רשימה של זמירות, ומי שהדפיס בערב שבת – ישיר בשבת. אבל אלטרנטיבית, אפשר פשוט להכנס לחנות ספרי קודש הקרובה למקום מגוריכם, ופשוט לקנות ספר של מזמורי השבת - וכך לחסוך הרבה זמן והרבה דיו למדפסת.

אפשר גם לרכוש דיסק של שירי שבת, כדי ללמוד את המנגינות המיוחדות - אם כי האלטרנטיבה הפשוטה יותר היא גם פשוט להתארח אצל משפחה שומרת שבת, וללמוד שם את המנגינות השונות. (בהנחה ש"נפלתם" על משפחה שאינה נוהגת לזייף...)

בגמר הסעודה, שרים בני הבית את פרק קכ"ו  מתהילים - "שיר המעלות" - שמרמז על גאולת עם ישראל:
 
שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת: בְּשׁוּב ה`, אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן-    הָיִינוּ, כְּחֹלְמִים.
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק, פִּינוּ-    וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה:
אָז, יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם-    הִגְדִּיל ה` לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה.
הְגדִּיל ה` לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ-    הָיִינוּ שְׂמֵחִים.
שׁוּבָה ה` אֶת-שבותנו (שְׁבִיתֵנוּ)-    כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב.
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה-    בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
הָלוֹךְ יֵלֵךְ, וּבָכֹה-    נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע:
בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה-    נֹשֵׂא, אֲלֻמֹּתָיו.

ואחר כך מברכים כולם את ברכת המזון, שמתחילה בברכה הבאה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה` אֱלקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. 
הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. 
הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: 
וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד. 
בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. 
כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. 
כָּאָמוּר: 
פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן: 
בָּרוּךְ אַתָּה ה` הַזָּן אֶת הַכּל: 
ואח"כ ממשיכים בברכות נוספות, בהן אנו מודים לה` על כל הטוב שהוא מעניק לנו, ובנוסף אנו מבקשים ממנו את בקשותינו השונות. 

בנוסף לנוסח הרגיל של ימות החול, מוסיפים גם תפילה מיוחדת ליום השבת:

רצה והחליצנו ה` אלהינו 
במצותיך ובמצות יום השביעי, 
השבת הגדול והקדוש הזה. 
כי יום זה גדול וקדוש הוא לפניך, 
לשבות בו ולנוח בו, באהבה כמצות רצונך. 
וברצונך הניח לנו, ה` אלוהינו, 
שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו. 
והראנו, ה` אלהינו, 
בנחמת ציון עירך, 
ובבנין ירושלים עיר קדשך, 
כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות:

(ראו פה את הנוסח המלא: נוסח אשכנז/ספרדנוסח עדות המזרח)

חוויה זו של שולחן השבת המשותף, על מאכליו וזמירותיו, משאירה את חותמה גם ליתר ימי השבוע, וגם במשך שנים רבות אחר כך. ההרגשה של הילד, שהוא מהווה חלק ממשפחה חמה ומאוחדת, שזוכרת לענג את יום השבת במטעמים רבים ומגוונים, שזוכרת לשיר ולשמוח ולברך ולהודות לבורא על כל הטוב אשר גמלנו, ועל העולם הנפלא שהוא ברא לנו בששת ימי המעשה - ועל המתנה הנפלאה שהוא ברא לנו ביום השביעי, בגמר בריאת העולם: מתנת יום המנוחה. 


בשבת אנו סועדים 3 סעודות.

* הסעודה הראשונה נערכת בערב שבת, לאחר תפילת ערבית. בסעודה זו אוכלים בד"כ למנה ראשונה הדגים: געפילטע פיש אצל אשכנזים, דג חריף אצל מרוקאים, וכו`, אם כי יש גם מי שמגוון ומגיש בה מאכלים אחרים שמתאימים למנה הראשונה. 
למנה השניה יש שמגישים מרק עוף, בפרט בימות החורף.
והמנה השלישית היא בד"כ המנה העיקרית, ומגישים בה עוף או בשר, ותוספות שונות.
אפשר גם לסיים את הארוחה עם לפתן טעים ומרענן, וכך לסיים את הארוחה עם טעם מתוק בפה.  

* הסעודה השניה נערכת בבוקרו של יום השבת, לאחר תפילת שחרית ומוסף.
בסעודה זו, נהוג ברוב תפוצות ישראל  לאכול תפריט בשרי - שמורכב ממנה חמה שנמצאת על הפלטה מערב שבת, ומכונה "חמין" או "טשולנט" או "סחינה" - תלוי באיזו עדה, (ואני ממליצה על ה"סחינה" המרוקאית - מומלץ לבקש את המרשם מחברה מרוקאית, ולהכין כל יום שישי!!!)

* והסעודה השלישית, נערכת בצהרי יום השבת, או בשבת אחר הצהריים, ולפעמים היא נמשכת גם לשעות מאוחרות יותר.  (ובה אין מקדשים על היין).
סעודה זו היא בד"כ כלילה יותר, ומורכבת בעיקר מדגים וסלטים, ובה שרים את שירי "סעידה שלישית".

לכל עדה יש את מאכליה המיוחדים לה, אם כי פה, בדור ה"קיבוץ גלויות", כבר למדנו להנות אלו ממאכליהם של אלו. וכמובן, שיש מקום ליצירתיות ולגיוונים. יש לי חברה שעד היום זוכרת איך אכלתי אצלם געפילטע פיש באותה צלחת ביחד עם קוסקוס - צירוף לא הכי שגרתי...  
אפשרויות נוספות הן לגוון ולהגיש תפריט חלבי בסעודה השניה - מה שהיה נהוג אצל רבים מיהודי גרמניה, ואז מוגשים בסעודה זו סלטים לצד פשטידות, דג סלמון ודג מלוח, יחד עם סוגים שונים של גבינות. 

את מאכלי השבת מכינים כמובן מערב שבת, כדי לא לעבור על "איסור בישול" - וכדי שהם ישארו חמים, מניחים אותם על גבי פלטה חשמלית מיוחדת, אותה ניתן לרכוש ב-100-200 ש"ח בכל אחת מחנויות החשמל. וכך מובטח לנו שגם אם המשפחה תוכל לנוח בשבת - ולא תצטרך לטרוח בבישולים. אז נכון שצריך לטרוח לפני שבת כדי להכין את כל המטעמים הללו, אבל על זה בדיוק נאמר הפתגם הידוע: "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת". 

ראוי גם להזכיר שיש גם סעודה רביעית, שנערכת במוצאי שבת, אחרי ההבדלה, וקרויה גם "מלוה מלכה": קראו בפרק "מוצאי שבת".

גם מי שעדין אינו שומר שבת, כדאי לו להתרגל לערוך סעודות משפחתיות אלו, לצורך חידוש הקשר עם מורשת אבותינו. וכדאי גם להתארח לסעודות אצל משפחות דתיות, ולחוש באוירה המיוחדת של שולחן השבת היהודי - ולהתאהב... 
ונסיים עם בית מתוך אחת מזמירות השבת, "מה ידידות מנוחתך", שהיא אחת מהזמירות אותן אנו שרים בסעודת הערב: 

"מעין עולם הבא יום שבת מנוחה
כל המתענגים בה יזכו לרוב שמחה
מחבלי משיח יוצלו לרווחה
פדותינו תצמיח ונס יגון ואנחה.
להתענג בתענוגים, ברבורים ושליו ודגים".

איך ממשיכים 2 - ההכנות לשבת

 

איך ממשיכים 2 - ההכנות לשבת

 

לכולנו מוכר הפתגם הידוע: "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת".


ואמנם, ככל שמתכוננים טוב יותר לבוא השבת, כך זוכים לשבת נינוחה יותר, טעימה יותר, ופשוט "כיפית".

יש כאלו שמתחילים בהכנות כבר ביום רביעי או חמישי. בפרט בשבתות של החורף, בהן השבת נכנסת מוקדם, הכנות מוקדמות עוזרות לא "להלחץ" עם הזמן ולא "להתקע" ברגע האחרון עם עוגה שלא נאפתה, וכדו`. 

הרבה חברים שלנו דואגים, לדוגמא, לנקות את הבית ביום חמישי. אני מכירה גם משפחות שבהן הבישולים עצמם נעשים ביום חמישי, ואז ביום שישי עקרת הבית יכולה להרגיש "ליידי". כמעט כמו בשבת...


חשבתי שכדאי להוסיף לרשומה זו גם רשימה של ציוד בסיסי שחשוב שיהיה לרשות המשפחה ששומרת שבת. והנה הרשימה:

 

* ברכון ובו זמירות שבת, וכן קידוש לערב, קידוש לבוקר, ברכת המזון, והבדלה. 

* סידור ובו תפילות השבת. 

* ציוד עבור הדלקת הנרות: פמוטות, נרות, גפרורים. 

* ציוד עבור הקידוש: גביע, מפית חלות. עבור הסעודות: מפות טרלין, מפות נילון חד פעמיות. 

* ציוד עבור ההבדלה: נר של הבדלה, גביע, כלי לבשמים. 

* פלטה חשמלית: ניתן לרכוש בחנויות של מכשירי החשמל. הפלטה מחוברת לחשמל במשך כל השבת, ומטרתה לשמור על חום התבשילים עד זמן אכילתם. בדרך כלל התבשילים מונחים עליה כבר מלפני שבת, אם כי ניתן גם להניח עליה דברים יבשים במהלך השבת כדי לחממם. 

* מיחם עבור מים רותחים: מיחם חשמלי קונים בחנויות החשמל. מרתיחים את המים לפני כניסת השבת, ואז מעבירים את המיחם למצב שבת - ויש לנו מים רותחים לכל השבת! במקום מיחם חשמלי אפשר גם לקנות מיחם שמיועד לעמוד על הפלטה - אבל אז צריך לזכור להרתיח אותו על הגז ואז להעביר לפלטה, וזה לוקח קצת יותר זמן מאשר ההרתחה של המיחם החשמלי! 

* שעון שבת: מזמינים חשמלאי שמתקין שעון שבת, ואז לפני כניסת השבת מדליקים את האורות שרוצים שידלקו במהלך השבת, ומכוונים את שעון השבת כך שהאורות יכבו וידלקו באופן אוטומטי בשעות הנחוצות. לדוגמא, אם ב-1:00 בלילה כולם כבר ישנים, אז אפשר שהאורות יכבו בשעה 1:30, ליתר בטחון. (אם כי תמיד משאירים ביום שישי גם אור קטן שאינו כבה עם שעון שבת, כדי שלא יהיה יותר מדי חשוך).

* שעון שבת לשקעים בודדים: קונים בחנויות החשמל, וניתן באמצעותו לכוון מכשירים ספציפיים כך שיפעלו בשעות ספציפיות. לדוגמא: תנור חימום, מאוורר. 





ואחרי שדאגנו לכל הציוד הנ"ל, וגם בישלנו את כל מאכלי השבת, וגם התארגנו כראוי, סידרנו את הבית, וכו' וכו', עדין נותרו כל הדברים הקטנים לטפל בהם. 

וכאן בדיוק נקודת התורפה האישית של כולם: ה"דברים הקטנים" ששכחנו "לסדר". שכחנו לכבות את הבוילר, שכחנו להעביר את המיחם למצב שבת, וכו' וכו'. והפתרון ל"דברים הקטנים" הללו, הוא פשוט להכין רשימה של מטלות, ואז לא שוכחים כלום.

והנה דוגמא לדף הכנות לכבוד שבת קודש, שקיבלתי מ- shirel27: 
(כמובן שניתן להוסיף ולשנות בהתאם לצורך...)

*להפריד את הטלית מהתפילין.
*לגהץ בגדי-שבת.
*להוציא את המוקצה מהכיסים.
*לרכז דברי מוקצה ולהצניעם.
*לצחצח נעליים.
* להכין נייר טישו חתוך.
*להכין-יין/חלות.
*להכין נרות שבת וכסף לצדקה.
*להציע את המיטות.
*לערוך שלחן שבת.
*להכין פלטה/מיחם לשבת.
*לפתוח קופסאות שימורים ובקבוקים.
*להכין תמצית תה.
*להכין שקיות ממתקים לילדים.
*לעשר את הפירות וירקות.
*לכבות דוד חשמל.
*לנתק את מנורת המקרר.
*לכסות מתגי חשמל.
*לנתק את הטלפון והאינטרקום.
*לנתק שעון מעורר.
*לכוון שעון שבת.
*להדליק אורות לשבת.



גם בלי הרשימה הזו, יתכן מאוד והכל "יתקתק" כמו שצריך, אבל גם יתכן שנשכח דברים, משמעותיים יותר או משמעותיים פחות, ונצטרך לחשוב על כל מיני אילתורים, או לחפש מישהו לשאול אותו מה לעשות אם עכשיו בשש בבוקר פתאום השעון מעורר התחיל לצלצל ומה נעשה לו עכשיו, (אפשר לשים  עליו שמיכה מקופלת כדי לא לשמוע את הצלצול), וכדו'.

אך כדי למנוע הפתעות מעין אלו, כדאי ומומלץ בחום לכל בית בישראל להכין רשימה כמו זו  שנמצאת כאן למעלה, ובכל יום שישי לעבור על רשימה זו ולוודא שלא שכחנו כלום - ואז נוכל בע"ה  להיכנס לשבת המלכה שמחים ורגועים, ולזכות לשבת של מנוחה ושמחה.

איך ממשיכים 3: קיצור הלכות שבת

איך ממשיכים 3: קיצור הלכות שבת

*** כנסו כאן לתקציר רחב יותר, של הרב זמיר כהן שליט"א ***
כדי לדעת את פרטי ההלכות, כדאי לרכוש ספר מתאים, כמו לדוגמא הספר "השבת והלכותיה" של הרב זכאי שליט"א , שמסביר את ההלכות בצורה פשוטה ושווה לכל נפש.

ולכן אין בכוונתה של רשימה זו לתת פירוט של הלכות, אלא רק לתת מושג על הדברים הראשוניים, כדי לתת את ה"פוש" הראשוני בע"ה, ואידך זיל גמור.

אז בוא ננסה לחלק את הנושא של שמירת השבת למספר חלקים:


חלק א`: להימנע מבישול בשבת:

פשוט מכינים את כל תבשילי השבת מראש, ביום שישי או חמישי, ומניחים אותם על גבי הפלטה - וכך נהנים מהם בשבת בלי לטרוח.כמובן שיש סוגים שונים של מאכלים, ובכל מאכל מן הראוי לטפל באופן המתאים לו. לדוגמא, את החמין של שבת מניחים על הפלטה ביום שישי, ואוכלים אותו בשבת, ולעומת זאת, מאכלים יבשים שברצוננו לחמם, (לדוגמא שניצלים או בורקסים), נניח על הפלטה בסמוך לשעת הארוחה, עד שיתחממו. (אשכנזים יניחו על הפלטה סיר ריק או צלחת כדי לחצוץ בין הפלטה למאכל, וכך לא יראה כמבשל) השאלה כמה זמן להשהות את המאכלים על הפלטה קשורה כמובן בסוג הפלטה ובסוג המאכלים - בקיצור, לומדים עם הזמן...


חלק ב`: להימנע מנסיעות

ביום השבת אנו נמנעים מנסיעה במכונית או בכל כלי רכב. גם לבית הכנסת אנו צועדים ברגל, גם לטיולים וגם לחברים. לכן, אחד התחביבים שלנו הוא לטייל בין שכונה לשכונה בערים הגדולות - חוויה חביבה ומומלצת, שמוסיפה הרבה גם מבחינה חברתית (סוף סוף אפשר להקשיב אחד לשני, בדרך), וגם מבחינה בריאותית כמובן - אין כמו הליכה רגלית לשיפור הבריאות - תשאלו את רופא המשפחה שלכם!!!
הערה: כמובן שבמקרים של פיקוח נפש - חולה, יולדת וכו'- כן נוסעים אל בית החולים.


חלק ג': נושא החשמל
כל הדלקה של נורת חשמל, גורמת למספר בעיות, כגון סגירת מעגל חשמלי, חימום של גוף הנורה, ועוד. ובאופן דומה, גם כיבוי נורת החשמל אסור. ולכן, יש להמנע מלחיצה על מתגים חשמליים כלשהן. לפני כניסת השבת נדאג להפעיל את נורות החשמל הדרושות לנו, והן תשארנה דולקות כל השבת.
יש גם אפשרות להפעיל "שעון שבת" - מנגנון אוטומטי שיכבה את האורות בשעות בהן אין אנו זקוקים לאורות אלו (כגון בשעות היום), וידליק אותן כאשר נזדקק להן. את שעון השבת יכול להתקין כל חשמלאי מתחיל, וניתן לרכוש אותו בכל חנות חשמל.

בנוסף, נמנע מלהפעיל ומלכבות כל מערכת אלקטרונית אחרת, כגון מעלית, טלויזיה, תריסים חשמליים, טלפון, וכו`.

כאשר יש צורך בכך, נוכל לדאוג שהמעלית שלנו תפעל במצב של "מעלית שבת", באופן אוטומטי בלי מעורבות שלנו, ואז נוכל להשתמש בה גם בשבת. ועבור התריסים החשמליים נוכל לדאוג להתקנה של מנואלה ידנית, לשימוש בשבת קודש.

לעומת זאת, מערכות כמו טלויזיה ומוסיקה לא יותרו גם אם הופעלו לפני שבת.

וכמובן כמובן, איך אפשר לשכוח, לא נשתמש בטלפון, לא באינטרנט, ולא במחשב: וכך נוכל סוף סוף להתנתק מהעולם הגדול, ולהתחבר אל בני ביתנו, שיוכלו סוף סוף להזכר איך אנחנו נראים...

שלב ד': פרטי הלכות נוספים
מעבר לשלושה אלמנטים מרכזיים אלו שציינתי, בישול, נסיעה ושימוש בחשמל, יש עוד פרטי הלכות שונים שצריך להכיר. לדוגמא: אסור לכתוב בשבת, אסור לקטוף פרחים, אסור לתפור ולסרוג, ואסור גם לטלטל (להזיז בדרך הרגילה) חפצים שהם "מוקצה" (כלומר, חפצים שלא אמורים להשתמש בהם בשבת). גם בכל הנוגע להכנת הארוחות ואכילתן, צריך להזהר מאיסורי סחיטה, ברירה, ועוד. ל"ט אבות מלאכה שאסורות בשבת מפורטות כאן, ופירוט חשוב נוסף יש כאן, אבל כמובן שלכל מלאכה יש את פרטיה ודקדוקיה, ולכן מומלץ להיעזר בספר מתאים.

מומלץ גם להיות בקשר עם רב שפועל בשכונתכם, לדוגמא, עם רב בית הכנסת הקרוב אליכם, כי כאשר לא בטוחים במשהו, תמיד כדאי להתייעץ ולשאול!!! וגם אם קורה שנופלים - לא להתייאש. שבוע הבא יש שבת חדשה, בה נוכל להזהר יותר!

י מן הראוי להדגיש עוד פעולה שאנחנו עושים כל הזמן במהלך ששת ימי החול: כתיבה. אז ככה: כתיבה, אסורה בשבת, וגם מחיקה אסורה, ומכשירי הכתיבה השונים נחשבים "מוקצה", ואסורים לשימוש, וכך אין לנו "לאן לברוח". אין תשבצים, אין תרגילים, ואין מכתבים לכתוב... וכך באמת אנחנו פשוט "מוכרחים" באמת לנוח...

שלב ה': מתי נבקר אצל ההורים

החלק הקשה יכול להיות החלק של ביקורים אצל ההורים - כעת כבר לא תוכלו, וגם לא תרצו, לנסוע אליהם בשבת. ובכל זאת, א
מעוניינים להמשיך לשמור על קשר!!!

אז במקום לקפוץ לבקר לשעה-שעתיים, תוכלו למצוא פתרונות אלטרנטיביים, כגון:

* לקפוץ לבקר ביום חול. (למשל, ביום שישי בצהרים, עם כל הילדים).

* יש גם מי שיציע לכם לדאוג לגור במרחק הליכה מההורים - אבל מומלץ רק לזוג שהקשר שלו עם הוריו הוא טוב ונטול קונפליקטים - מה שבדרך כלל לא קורה!!!! ולכן אני אישית לא הייתי ממליצה על זה. (תכנסו לפורום "קשרי משפחה" ותראו מה עלול לקרות למי שבוחר לגור קרוב מדי להורים - אם כי "לכל כלל יש יוצא מן הכלל": יש לי חברה שגרה צמוד להורים של בעלה, והיא דווקא מרוצה מאוד! - ולכן זו צריכה להיות החלטה שלכם...)

* הפיתרון שיועדף, לכל הדעות, על ילדיכם, הוא "להתנחל" אצל סבא וסבתא לכל השבת: וגם אם ההורים עדין אינם שומרי מצוות, אפשר לעשות זאת, כשיש מספיק נכונות של שני הצדדים. צריך כמובן לדאוג שיהיה איפה לישון, ולדאוג שהאוכל יוכן לפני שבת, ויחומם על פלטה - ועם מספיק התחשבות של שני הצדדים, כל הבעיות נעלמות.
בתור ילדה אני זוכרת כחויה מיוחדת את השבתות בהן ביליתי בבית של סבא-וסבתא, ואנחנו, הנכדים הקטנים, ישנו ביחד על שורה של שמיכות שנפרשה על השטיח - זו היתה פשוט חויה בלתי נשכחת...


שלב ו': לא להתייאש!!!
תמיד כשמתחילים לשמור שבת, יש רגעי נסיגה, וחשוב מאוד לא להתייאש בגללם!!! צריך לזכור שאחרי שתתרגלו בע"ה לשמור את השבת, לא תוכלו להבין איך יכולתם בלעדיה, אבל לוקח זמן עד שמתרגלים.

גם אם קרה שלחצתם בטעות על המתג - קרה. שבוע הבא זה לא יקרה שוב. וגם אם זה כן יקרה - אל תתיאשו, כי גם אחרי זה יש עוד שבוע.. העיקר שאתם בכיוון הנכון, והעיקר לא לוותר - ולא להחליט "די אי אפשר וזהו". תמיד אפשר לנסות ולנסות שוב - בסוף כולם מצליחים!!!!