אמונה

אין לך דבר יותר יפה בעולם מאשר להאמין, להאמין באמונה בלתי מעורערת באידיאל שהוא קודש בעיניך, באידיאל שבחרת בו לטובת העם והמולדת. האמונה הקדושה שלעומתה כל המציאות החיצונית נעשית לאפס ואין טעם לקיומה אלא לכל היותר בתור הוכחה לנכונותה של האמונה הזאת. האמונה, שממנה אנחנו שואבים כל הכוחות, אשר אליה שבים כל כוחותינו כדי לשאוב אמונה חדשה, האמונה אשר כל ניצחון מחזקה פי־עשרה והתבוסה אין בידה אלא לעשותה מוצקה יותר, מאסיבית יותר, משכנעת יותר ושרשית יותר, שהרי אמונה היא, הדבר הקדוש מכל מה שהיה ויהיה בנמצא בעולמנו. אתה אמונה שאיננה קשורה בבתים או בחפצים אחרים. האמונה שאנחנו נושאים בקרבנו ואשר אחרי מותנו יקבלוה על עצמם הבאים אחרינו ביתר שאת כדי ליצור את הכוח להמשיך ולשאת את האידיאל. המלה העברית שלנו “אמונה” מבהירה לנו כל מה שאנחנו צריכים להיות, כיצד עלינו לפעול, כיצד עלינו להאמין. כל זה כלול במלה הקדושה שלנו “אמונה”. האמונה האיתנה שיש לנו בעמנו, עם הסגולה, עם עולם, בעמנו אשר סבלו עשוי אך להגביר את עקשנותו ואת כוחו. האמונה שיש לנו בארצנו שלנו, הארץ שהיתה שלנו ושתהיה שלנו, הארץ שנתקדשה בעצם אמונתנו בה, הארץ אשר מוסיפה לנו יום יום כוחות חדשים.

ועל הכל אמונתנו באלוקי אבותינו, באלוקינו, באלוקי הבאים אחרינו, באלוקי עמנו באלוקי ישראל, שהנחה אותנו ושמר אותנו עד הנה דרך גיאיות עמוקים כשאול, לאורך תהומות תלולות ביותר ובמבחני אש הקשים ביותר. אמונה שלא ניטוש אותה לעולם פן ניטוש את עצמנו, האמונה שתלווה אותנו לעולם, עד שבכוחה נזכה לניצחון, אשר למענו נתייסרנו ועוד נתייסר ייסורים רבים כל־כך, עד שיותן לנו בעזרת אלוקינו, לעלות אל ארצנו ונחיה שם כעם אחד בארץ אחת, עם ה' האחד והיחיד.

ועל כן ד' רחם על עמך ורחם גם עלי. רחמני נא בהמון רחמיך והושיעני כי אחרת אבד אבדתי. את[ה] יודע שרק אותך לבד חפץ אני לעבוד. רחם נא ד' רחם רחם.

(כ' אייר תש"ג)