- פרטים
-
קטגוריה: דפי יומן
-
פורסם בשבת, 14 נובמבר 2020 21:56
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 192
אלי אלי, רחמני בזכות כל הטוב וכל העריגות שמאסתי, ושרק בך בחרתי אלי אלי נא!
מעשה שהיה כך היה. איזה חדשים אחרי בואי לבריסל אמר אבי אלי: משה, מה תאמר מזה שתבקר כאן בית ספר ללמוד לכתוב על מכונת כתיבה וכתב קצור. כשתבקר בית ספר כזה תלמד גם כן לדבר היטב צרפתית. אני עניתי שכשאבי חפץ בזה לא אסרב, וכעבור שבוע כבר הייתי רשום בבית ספר. מאז הלכתי בכל יום ויום מלבד בשבת ויום ראשון לבית ספר זה. למדתי והתקדמתי; אבל הכל נשאר כמו שהיה אף שנוי כל שהוא לא נתחולל באמת עמי. הייתי עוד אותו (ה)משה שנסע מהולנדיה, אבל הכל נשתנה תכלית שנוי בהכנס לבית־ספר זה נער שמעודי לא ראיתיו עוד עד אז. שם הנער הזה הוא מַרסל דוטרנג'. הנער הזה שהוא בן עשרים ואחת כמדומני, השפיע כה הרבה עלי עד שאני בעצמי משתומם מזה. בכל ימי היותי בבריסל לא הלכתי עוד אף פעם אחת לבית ספר לשמו, הינו לא לשם לראות הסרט. אמנם בתחילת בואי הנה נכנסתי איזה פעמים בבית כזה אבל לא לשם הסרט אלא פשוט משום שהיה מסוכן ברחוב ולי לא היה שום ניר. אבל אחרי קבלי ניר זהות לא בקרתי עוד.
מר גרעבל
כמה אהבתיך / כמה חמדתיך
מורי! אבי!
כמה נפשי אליך ערגה / כמה לבי אליך נכסף
מורי! אבי!
בכל מעשי / בכל הגיגי / אתה מורני
מורי! אבי!
בכל מחשבותי/ בכל רעיונותי / אתה מוליכני
מורי! אבי!
הורי הולידו גופי / ואתה חלת רוחי
מורי! אבי!
זכרונך תמיד יזכירני / דמותך תמיד תוכיחני /
רוחך תמיד תורני
מורי! אבי!
באשר אתה שם: שלום! שלום!
לך ועל כל ישראל שלום שלום!
אין לשאת כך, בגלוי, ספר תנ"ך בעברית.
– מדוע לא, אדוני?
– מפני שרואים – והרי הגרמנים בכל מקום – שיהודי אתה.
– אך סלח־נא אדוני, אינני יהודי.
– וכי מה אתה?
– הולאנדי אני.
– בהיותך הולאנדי אפשר ואפשר שאתה יהודי.
– פרוטסטנטי אני.
– אך בהיותך פרוטסטאני יכול אתה להיות גם יהודי.
– אך אדוני, שאלתני אם יהודי אני, ואני עניתי לך, שאינני יהודי. שוב שאלתני מה אני אפוא, ועניתי לך, שהולאנדי אני ופרוטסטנטי. אף־על־פי־כן ענית לי, שאין הדבר מונע היותי יהודי. ובכן לאיזו תשובה ציפית כששאלתני, אם יהודי אני, באמת,
אדוני, יכולים להיות כל אלה ולהיות אותה שעה יהודי.
אלפים שנה / אנו גולים
אלפים שנה / אנו סובלים
אלפים שנה / אנו צופים
לישועתנו המתמהמהת.
אלפים שנה / אנו נדים
אלפים שנה / אנו נעים
אלפים שנה / אנו קווים
לגאולתנו המתאחרת.
עתה הננו / פה עומדים
בשנת המאה / העשרים
הננו עומדים / וקווים
אלקינו התושיע?
כן אלוקינו / אתה תושיע
כן גואלנו / אתה תגאל
אתה שכחת – ותזכור
אתה זנחת – ותשוב
אתה תשוב / ותשיכנו
אתה תרחם / ותחננו
אתה תטענו / על ארצנו
תכיננו על נחלתנו.
בדברי אליכם על דבר נקמה, אינני חפץ כלל וכלל שתבינו בזה שכל יהודי שאפשר לו לשאת חרב יקום ויתנפל על גרמני, לנקום ממנו את דם אחינו ואחיותינו ואת כאבם הכמעט־אין־קצי. לא, אחי החביבים, כשמדברים בישראל על נקמה כזו, מלוה זה תמיד מתפלה לקב"ה שהוא יקוֹם את נקמתנו. כי בחפצנו לנקום מה שיש לנקום נצטרך להתקומם לכל העולם כּלו, כי אין עם ואין ארץ שלא סבלנו מהם צרות מרות וקשות.
לא, אחי, בדברי אליכם על דבר נקמה דורש אני מכם לשים לב רק לצד החיובי של הנקמה. נקמתנו, לצרות[י]נו של היום ולצרות כל הגלות הארוכה שאנו סובלים זה יותר מאלפים שנה, תהיה הקמת ארצנו [ו]ישובה על ידי עמנו והשבת עמנו החביב לארץ נחלתו. זאת תהיה הנקמה היותר גדולה שיש בידנו לקוֹם. לנקמה זו אנו מבקשים בראש וראשונה עזרת אלוקינו. אלקי ישראל, ששמרנו משך כל הגלות מאבדון. הוא יושיענו בטח ויכיננו מחדש על ארץ נחלתנו ארצנו הקדושה ארץ־ישראל, אבל אל תחשבו אחי היקרים
- פרטים
-
קטגוריה: דפי יומן
-
פורסם בשבת, 14 נובמבר 2020 21:42
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 188
ביום הששי העבר ישבתי בבית מרזח וקראתי את העתון. העתון הרבה לכתוב על דבר ההתקפה הגדולה של הרוסים. ובהסתכלי בו, פתאום היה כאלו נפקחו עיני. עד אז בקראי תמיד על התקפת הרוסים חשבתי בלבי שהתקפה זו תגמ(ו)ר כמו כל אלה שהיו עד עתה, שרבּם לא העלו דבר. כידוע עשו האנגלים והאמריקנים לפני עת קצרה פלשה לסיסליה. והנה ראיתי והכרתי עתה לדעת את הקשר בין התקפת הרוסים ופלשתם של האנגלו־אמריקנים. עד עתה חשבתי שהמלחמה היא בעקרה שקול הכוחות. כשכוחותיה של רוסיה, למשל, הם באיזה רגע יותר גדולים מאלה של גרמניה או מתחלת היא התקפה נגדה ומנצחתה. אבל עתה ראיתי איך שלהפך אפשר שהם נסוגים דוקא אחור בהתחשבם עם גורמים מדיניים שכמו שחשבתי עד עתה אינם באים כלל וכלל בחשבון, כשהענין הוא בדברים צבאיים.
כידוע התחילו הרוסים את התקפתם הגדולה, וכמדומני היותר גדולה מתחלת המלחמה, לפני התקפתם של האנגלים והאמריקנים. וכנראה אין התקפה זו הפצה לעור את עיני “בני בריתם” או היא פרי גורמים מדיניים אחרים, אלא נראה שעתה חושבת הממשלה הרוסית שבא הרגע הנכון להתחיל ההתקפה הכללית על החזית הגרמנית ועל ידי זה אל אירופה כּלה. ושבאמת היא מתכּונת לפרץ לתוך תוכה של אירופה. זה הראתה לפני עת קצרה בהודיעה שבמסקו נתיסדה ממשלת־עם גרמנית, הינו ממשלה מקומוניסטים גרמנים.
וראיה לדבר הוא, שאך עתה התחילו האנגלים והאמריקנים ההתקפה הגדולה נגד האַקס, ועתה מתאמצים המה באמת בכל כוחם לחדור לארצות איטליה וגרמניה עצמן ולקדם על ידי זה את רוסיה.
בראותי זה, הנה נתבהר לי שגרמניה שלוחמת עתה נגד הרוסים, לוחמת לחלק היותר גדול אך ורק בשביל ענינם של האנגלים והאמריקנם ושהיא באמת הרבה יותר קרובה להם מאשר לרוסיה.
ובהשו[ות]י לכל זה שאיפתנו הלאומית – הינו שאיפתנו לשוב לארץ אבות[י]נו, לארץ שכה עורגים אנו אליה שאנו מחבבים כה, ושעל ידי גלוֹת(י)נו עתה מרוב מקומות גלוּתנו נתיקרה עתה בעינינו עוד יותר – עומד אני מעט משתומם לכל זה. רואה אני מסביב רק ענקים וחבורי ענקים ולעמתם הננו כננסים אנחנו עם שאיפותינו הנעלות היקרות כה לנו אבל שבגדר המדינאות הגדולה והרחבה הן כה פעוטות. ואז חושב אני בלבי ומה באמת יהיה כשאנחנו נספּח על רוסיה. מה יהיה בבחרנו ברוסיה והספחנו על צדה? אבל אז נזכר אני בגלותנו. ונזכר אני במקורה. נזכר אני בכאבנו, בצרותינו שאין להם גבול, רואה אני לפני את הקו המתוח מחרבן מקדשנו ועד היום, רואה אני נהרות הדם שנשתפכו על קדוש אמונתנו ועמנו. נזכר אני בכל אלה הצרות והכאבים הדוממים, שאי אפשר לתפשם בסתתיסתיקות ושאי אפשר לרשמם במספרים ושרק מחרתים על פניהם ולבותם של בני עמנו היקרים והחביבים, ואז מתבטח אני והנני מתחזק. ובבטחה גמורה אני יודע שלא מדינאותה של רוסיה תנצח ולא דרכיהם העקלקלות של האנגלים והאמריקנים תולכנה למטרת חפצם.
כל דבריהם הפעוטים והפחותים ישלכו כלא היו. וכאבנו ודמנו וצרות[י]נו ידברו בשבילנו והם יאשרו את זכותנו על עתיד לאומי בכל פרטיו.
ובהעלותי כל אלה הדברים על דעתי מוּכח אני עוד פעם שנצחונם של האנגלים והאמריקנים או של הרוסים אינו נצחוננו ושמחתם אינו שמחתנו. ועל כן אי אפשר לי – ולמרות צרות[י]נו הגדולות והנוראות, שמתגדלות מיום ליום, אסור לנו – לקוות ולהתפלל לנצחון של אחד הגזלנים השודדים האלה.
בתפלתי, ובעקר בתפלת השמנה־עשרה, אני מדגיש בעקר על המקומות שבם אני מתפלל על דברים אקטואליים של יום ויום. ככה, למשל, התפללתי ומתפלל אני עוד תמיד וביתר הדגשה וביתר כּונה בברכות “ראה נא בענינו” וב“רפאנו ונרפא”. על ידי זה נעשתה תפלתי כעין מראָה לקורות הימים האקטואליים. והיום בנוגע לכל מה שכתבתי למעלה הנני מבקש מאלוקינו, אלוקי ישראל, ביתר חזקה ותקף שישים עלינו שלומו ושהוא יגאלנו:
יהא נא טוב בעיניך, ד' אלוקינו, לברך את עמך ישראל בכל עת ובכל שעה בשלומך.