לַנֶצַח עם הנצח - אתר להנצחת זכרו של הנער משה פלינקר הי"ד

אלי! רצה נא רצוני לעשות רצונך!

פרטים

קטגוריה: דפי יומן

פורסם בשבת, 14 נובמבר 2020 21:57

נכתב על ידי Super User

כניסות: 189

אלי! רצה נא רצוני לעשות רצונך!

תאמירנו לך, ונאמירך לנו!

מה אחשוב? מה אעשה? שני דברים שהם מקושרים זה בזה בקשרים היותר חזקים. איזו תועלת יש למחשבה בלי המעשה ואיזו – למעשה בלי המחשבה. בראשונה היה המעשה ואחריו המחשבה. ועתה צריכים לי מעשים. זמן רב לא עשיתי דבר אחר מלבד לחשוב. מחשבה אחר מחשבה ולמעשה לא בא. ועתה אי אפשר לי עוד לחשוב. מה למחשבה בלי המעשה. מה יש לי מזה שלא אחדל מלחשוב, ולידי מעשים לא אבא. הלא אינני חי בעצמי בעולם. כמעט חש אני בי [כי] אסור לחשוב הלאה בעוד שלא עשיתי דבר מה. כאלו קול בי אומר: אין לך זכות לחשוב כשגופך נח. אבל מה אעשה, מכל הצדדים מסוגר אני כצפור בכלוב. לאן אלך, לאן אפנה. בצד אחד עמי החביב ושבצ[ר]ות אין סופיות עתה, עמי שחביב לי מכול, אחי ואחיותי שקרובים אלי הרבה יותר משאני לעצמי. ובכל יום שאני בלתי מעשי חש אני כאב בי. בשעת שכה הרבה סובלים, אתה לא תעשה כלום, אף לא תחסור בכהוא זה באכילתך. אף לא תחסוך מגופך ההנאה היותר קטנה, היותר גרועה. לא משום שאינני חפץ או שאינני יכול, אלא רק על ידי שאני כאן ועמי הוא במקום הצרה. רק על ידי שאני מסתובב כאן בבריסל כשאר הגויים, ובני עמי מסתובבים שם במקום צרותיהם יותר גרועים מעבדים. על כן לא יועיל לי כלום אם אחסוך מפי חלק מאכלי או שאאסור עלי לרחוץ את גופי או סגופים אחרים. כי הבדל המקום הוא הבדל הכל. אני כאן ואחי שם, ושום סגוף ושום חסוּך לא יקרבני אליהם. אבל מה לעשות, אחרי שחשבתי בלי סוף באתי לידי ההחלט[ה] שהמקום היחידי שאוכל להיות לאיזו תועלת לעמי הוא בארצנו היקרה והחביבה והכּה־רחוקה. רק שם אוכל להגיע לאיזו מטרה לטובת עמי, שזה רק רצוני ועקר טעם חיי. וזה כבר החלטתי, ממי־יודע־כמה־זמן. אבל עד עתה לא הגעתי עוד למטרתי ראשונה זו. עד עתה לא הגשמתי אף את החלק היותר קטן של זה שחשבתי בכה הרבה זמן. כבר נסיתי כמה דברים, אבל שום דבר לא הועיל. מצד אחד עומדים אבותי שבשמירתם המיותרת לי כלל וכלל, מעקים לי כל מעשה כל הגשמה. וכך אני אסור מכל הצדדים והעת דוחה בלי הרף בלי חדול, ולי אי אפשר לעשות שום דבר. הוי אלי, הושיעני אתה, חזקני ואמצני, תקנני והכינני לרצונך שרק בו חפצתי. הנני ורחמני כי רק אותך חפץ רצונך־רצוני וחפצך־חפצי, אלי! אלי, נא שמע נא תפלתי!

יהודי בצאתך / יהודי בבואך

יהודי בקומך / יהודי בשבתך

יהודי בלכתך / יהודי בעמידתך

יהודי במחשבותיך / יהודי במעשיך

יהודי בצרותיך / יהודי בשתיקתך

יהודי בשתיתך / יהודי באכילתך

יהודי בנעליך / יהודי בלבישתך

יהודי בשנאתך / יהודי באהבתך

יהודי באלוקיך / יהודי בעמך

יהודי בחייך / יהודי במיתתך

יהודי בשמים / יהודי בארץ

יהודי נולדת / יהודי תמות.

שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד

כל איש יש לו אלקים בנפשו. אפילו התאחדו הרבה אנשים לאלקים אחד ואפילו כּנו לו שם אחד אי אפשר שבעמק לבבם ובעמק עמקי נפשם יתכּונו לאלקים אחד. כי בכון הנגר לאלקים שעוזר הנגרים, מקוה בעל החרושת לזה שהוא מגן על בעלי החרשת, וכמובן רק על אלה שהם עושים רק שלחנות. ואף אפילו זה לא יהיה די לו, כי אמנם אפשר מאד שיהיה לבעל החרשת הזה, המתפלל בכונה כה עמוקה, מתחרים ואז לא נותר לאלוקיו אלא לשמור אותו לבדו ולהשמיד ולאבד כל אלה המתחרים; כך היא האמת בחיים האמתיים וכל פילסופיה מפלפלת לא תוכל לשנות כאן שום דבר. אפשר רק הדבר, שעניני אגודת אנשים יתחברו באפן כזה שכה מחברים המה זה לזה, שעל ידי כך מוָתרים על כל הענינים האחרים שיש להם, ומכונים כל ענינם על הענין האחד שהוא היותר חשוב בכולם ושבו תלוים כולם. כך הוא אצל עמנו. אצל ישראל. על ידי זה אפשר מאד שכל פילוסופי העולם ישתוממו לקרא בספרינו הקדושים על אודות אלוקי ישראל, שהוא מיוחד לבדו לעם אחד, עם הבחור מכל העמים. אבל זה לא עכב כלל וכלל שהדבר הזה הוא האמת היותר אמתית. על כן יש לנו רק אלוקים אחד, רק ארץ אחת, רק עם אחד. בדעתנו וברכזנו תמיד הדברים האלה ובשימנו אותם תמיד ללבנו, שום גוי לא יחזק ממנו ושום צרה לא תצרנו, כי נגד האחדות הכל תשבר. על כל, אחי, בעבר כמו בהוה ובעתיד, בשכבנו ובקומנו

שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד.

ו' אלול תש"ג

פרטים

קטגוריה: דפי יומן

פורסם בשבת, 14 נובמבר 2020 21:54

נכתב על ידי Super User

כניסות: 182

ואז עלתה פתאום בי המחשבה לעלות ארצה ישראל, להסתפח אליהם על אחי החביבים ולעזור במלחמתם ובעוד דברים אחרים. ואז בחשבי ראיתי והכרתי לדעת שאפשר מאוד שתתגשם מה מזה שיקרה עתה בארץ מולדתנו. כי בקשר עם מה שקורה כאן באירופה נוכחתי לדעת כי גרמניה וכל פעולותיה לא נעשו ל“התקדש” בה. אולי כל הויתה היתה רק לרשם את האנטישמיות, אבל עתה נראה לי שגרמניה אינה עוד אלא שדה משחקם של שאר הממלכות. ואף על פי שעמנו עתה עוד בסכנה גשמית כמו שלא היה עוד עתה, אף על פי זה מתראית עתה סכנה שהיא עוד שבע פעמים חמורה ממנה, הינו הסכנה כי בבא רוסיה או גם בבא אנגליה ואמריקה לתוך אירופה יטבעו כל היהודים ויתבוללו בין הגויים. וכבר חשבתי על זה, על ההתבוללות האחרונה. אולי יראָתי ממנה אינה רק היראה שהיה לכה הרבה מבני עמ(י)נו בכה הרבה עתים וזמנים שונים, שדוקא ברָגעם יתבוללו היהודים, ושעל ידי דברי הימים נתוֹכחנו שיראתם היתה יראת שוא. כמדומני שכאן ועתה אין הדבר כך. כי נגד האנטישמיות הרשמית שקמ(ת)ה בשנים האחרונות, עלתה גם השתפניות שהיא כידוע אינה עושה כלל וכלל חלוק בין יהודי ללא יהודי. וזה אינו רק על הניר, כמו בעת המהפכה הצרפתית, שזה אינו פועל אלא שנים מספר לאחר הגזרה, אלא כמו שיש לראות ברוסיה. בעקביות עד לקצה. וכמובן מעמדת ראות לאומית־אמונתית־יהודית אי אפשר שזאת תהיה תכלית כל סלתנו, צרותינו יגונ(י)נו ושאר מצוקותיה שעברו ועוד עוברים כיום עלינו, והיא כמה שאני מוּכח באמונה שלמה אינה יכולה להיות סוף גלותנו. ועל כן נראה לי שזה שהולך ומתגשם בארץ מולדתנו, ובעיקר זה שיתגשם עוד, הוא כהרמת נס לאחינו כאן בגולה בשביל הימים הבאים. על כן נפשי נכספת יותר משהיה עד עכשיו הדבר, לארצי האהובה, והחלטתי לעלות אליה למרות המצב של עכשיו שכמעט אי אפשר לעבור הגבולים בלי תעודה ולמרות שעתה עוד התחדד[ה] ההשגחה אצל הגבול לרגלי סכנת האריצה. והנני מתכונן מעכשיו לעליה לארץ מולדתי, ובעת היותר קרובה אנסה בעזרת אלוקינו לעשות הדבר. ביום הראשון העבר דברתי עם “חברי”. הוא נער נכרי, ובדבּרנו כה על מצבי אנגליה יצא פתאום מפיו, היהודים המטנפים. חפצתי לו לענות, אבל אחרי חשבי קצת ראיתי שיותר טוב לשתוק. אבל אחרי חשבי הוּכחתי לדעת ששאלת היהודים, הינו שאלת עמי החביב והיקר, אפשר רק להפתר מעמדת ראות יהודית סוביקטיבית. עמדת ראות זו שכבר יש לי כמדומני מילדותי ונתגברה ונתחזקה משך אז מאוד. ועמדת ראות זו אני מקוה שתשאר לי תמיד במשך חיי, ושיזכני אלוקי על ידי זה לראות להבחין לברר ולהבין בעין חדה את כל שאלות עמנו בין בעבר, בהוה או בעתיד, כי יודע אני בבטחה גמורה שעל ידי כל המצוקות שעברו עלינו משך כל ההיסטוריה שלנו קבלנו זכות זה, ועל ידי המעלה הרוחנית הכללית של עמנו זכ[י]נו לרומם את שאלת עמנו לשאלת כל האנושיות, בהווה או בעתיד הקרוב. עכשיו כשהגעתי לסוף המחברת הראשונה של יומני יוצאות רגשות תודתי בראש וראשונה לאלוקינו, אלוקי ישראל, ששמרני ושמר את משפחתי, בימים רעים כאלה, ושזכּני להכיר ולדעת, למרות הצרות והמצוקות התכופות בעת הנוראה שפגעו את עמנו, את הנהגתו האלוקית ואת שמירתו הנשגבה.

ולבסוף יוצאות מחשבותי לרבי מורי ואלופי, מר גרעבל, שזכרונו לא עזבני משך השעה שעזבתי את עיר מולדתי א' ושרק המעטתי כה לכתוב עלי[ו], על ידי שלא חשבתי את נפשי לדי טהורה לדבר על האיש החביב והיקר לי עד מאוד.

אלי אלי כה קרוב אתה לי וגם כה רחוק תמיד מבקשך עבדך תמיד אלי מחשבותי אליך ומעשי כהן אלי אלי אל תרחק ממני שמע־נא לקול תחנתי חנני ורחמני את עמך שעל היותו כה קרוב וכה רחוק!!

אתה רוג’ה ואני משה, יחד דברנו על הא ועל זה, הנני הולך לי ומברך בזה נסוע ומברך ושתגיע למקום המקווה.

עמי מה אוכל לאמור לך מה אדבר להצדיקני: מעשי יצדיקוני ובטח בטח אשוב אליך עמי, לך הייתי ולך אהיה ממך באתי ואליך אשוב בשבילך אעבד אשאף, עמי יקירי. ואלוקינו בטח ירחמני, לא ישליכני ממנו. אלקי, אתה ידעת את לבי אתה הכרתני. לך ידועות כל מחשבות לבי. ד' רחם נא על עבדך, רחם!

משה משה ויאמר הנני ויאמר ולחש יחידך

לפנינו דורכים/ בדגלים הקדושים / גבור[י]נו הנהרגים / ומעלינו גבורי אבותינו / ארץ! ארצנו! / הננו

אלקי עמי / אלקי רוחי / אלוקי / אתה צורי / ומשגבי / לך קותי / ואקוה / אלי אלי / אלקי עמי / אלי אלי / אלקי / במה אוכל / להודך / במה אוכל / לקדמך / אלי אלי / אלקי עמי / אלי אלי / אלוקי / אני עבדך ואתה אלי / אלוקי / צורי ומשגבי / אותך אעבוד / ביראה ופחד / אותך ועמך / עמי החבי[ב] / אלי אלי / אלקי עמי / אלי אלי / אלקי.

האדם אחראי לתוצאות מעשיו הרצויות כמו לבלתי רצויות

פרטים

קטגוריה: דפי יומן

פורסם בשבת, 14 נובמבר 2020 21:56

נכתב על ידי Super User

כניסות: 166

אלי אלי, רחמני בזכות כל הטוב וכל העריגות שמאסתי, ושרק בך בחרתי אלי אלי נא!

מעשה שהיה כך היה. איזה חדשים אחרי בואי לבריסל אמר אבי אלי: משה, מה תאמר מזה שתבקר כאן בית ספר ללמוד לכתוב על מכונת כתיבה וכתב קצור. כשתבקר בית ספר כזה תלמד גם כן לדבר היטב צרפתית. אני עניתי שכשאבי חפץ בזה לא אסרב, וכעבור שבוע כבר הייתי רשום בבית ספר. מאז הלכתי בכל יום ויום מלבד בשבת ויום ראשון לבית ספר זה. למדתי והתקדמתי; אבל הכל נשאר כמו שהיה אף שנוי כל שהוא לא נתחולל באמת עמי. הייתי עוד אותו (ה)משה שנסע מהולנדיה, אבל הכל נשתנה תכלית שנוי בהכנס לבית־ספר זה נער שמעודי לא ראיתיו עוד עד אז. שם הנער הזה הוא מַרסל דוטרנג'. הנער הזה שהוא בן עשרים ואחת כמדומני, השפיע כה הרבה עלי עד שאני בעצמי משתומם מזה. בכל ימי היותי בבריסל לא הלכתי עוד אף פעם אחת לבית ספר לשמו, הינו לא לשם לראות הסרט. אמנם בתחילת בואי הנה נכנסתי איזה פעמים בבית כזה אבל לא לשם הסרט אלא פשוט משום שהיה מסוכן ברחוב ולי לא היה שום ניר. אבל אחרי קבלי ניר זהות לא בקרתי עוד.

מר גרעבל

כמה אהבתיך / כמה חמדתיך

מורי! אבי!

כמה נפשי אליך ערגה / כמה לבי אליך נכסף

מורי! אבי!

בכל מעשי / בכל הגיגי / אתה מורני

מורי! אבי!

בכל מחשבותי/ בכל רעיונותי / אתה מוליכני

מורי! אבי!

הורי הולידו גופי / ואתה חלת רוחי

מורי! אבי!

זכרונך תמיד יזכירני / דמותך תמיד תוכיחני /

רוחך תמיד תורני

מורי! אבי!

באשר אתה שם: שלום! שלום!

לך ועל כל ישראל שלום שלום!

אין לשאת כך, בגלוי, ספר תנ"ך בעברית.

– מדוע לא, אדוני?

– מפני שרואים – והרי הגרמנים בכל מקום – שיהודי אתה.

– אך סלח־נא אדוני, אינני יהודי.

– וכי מה אתה?

– הולאנדי אני.

– בהיותך הולאנדי אפשר ואפשר שאתה יהודי.

– פרוטסטנטי אני.

– אך בהיותך פרוטסטאני יכול אתה להיות גם יהודי.

– אך אדוני, שאלתני אם יהודי אני, ואני עניתי לך, שאינני יהודי. שוב שאלתני מה אני אפוא, ועניתי לך, שהולאנדי אני ופרוטסטנטי. אף־על־פי־כן ענית לי, שאין הדבר מונע היותי יהודי. ובכן לאיזו תשובה ציפית כששאלתני, אם יהודי אני, באמת,

אדוני, יכולים להיות כל אלה ולהיות אותה שעה יהודי.

אלפים שנה / אנו גולים

אלפים שנה / אנו סובלים

אלפים שנה / אנו צופים

לישועתנו המתמהמהת.

אלפים שנה / אנו נדים

אלפים שנה / אנו נעים

אלפים שנה / אנו קווים

לגאולתנו המתאחרת.

עתה הננו / פה עומדים

בשנת המאה / העשרים

הננו עומדים / וקווים

אלקינו התושיע?

כן אלוקינו / אתה תושיע

כן גואלנו / אתה תגאל

אתה שכחת – ותזכור

אתה זנחת – ותשוב

אתה תשוב / ותשיכנו

אתה תרחם / ותחננו

אתה תטענו / על ארצנו

תכיננו על נחלתנו.

בדברי אליכם על דבר נקמה, אינני חפץ כלל וכלל שתבינו בזה שכל יהודי שאפשר לו לשאת חרב יקום ויתנפל על גרמני, לנקום ממנו את דם אחינו ואחיותינו ואת כאבם הכמעט־אין־קצי. לא, אחי החביבים, כשמדברים בישראל על נקמה כזו, מלוה זה תמיד מתפלה לקב"ה שהוא יקוֹם את נקמתנו. כי בחפצנו לנקום מה שיש לנקום נצטרך להתקומם לכל העולם כּלו, כי אין עם ואין ארץ שלא סבלנו מהם צרות מרות וקשות.

לא, אחי, בדברי אליכם על דבר נקמה דורש אני מכם לשים לב רק לצד החיובי של הנקמה. נקמתנו, לצרות[י]נו של היום ולצרות כל הגלות הארוכה שאנו סובלים זה יותר מאלפים שנה, תהיה הקמת ארצנו [ו]ישובה על ידי עמנו והשבת עמנו החביב לארץ נחלתו. זאת תהיה הנקמה היותר גדולה שיש בידנו לקוֹם. לנקמה זו אנו מבקשים בראש וראשונה עזרת אלוקינו. אלקי ישראל, ששמרנו משך כל הגלות מאבדון. הוא יושיענו בטח ויכיננו מחדש על ארץ נחלתנו ארצנו הקדושה ארץ־ישראל, אבל אל תחשבו אחי היקרים

ט"ו באב תש"ג

פרטים

קטגוריה: דפי יומן

פורסם בשבת, 14 נובמבר 2020 21:42

נכתב על ידי Super User

כניסות: 165

ביום הששי העבר ישבתי בבית מרזח וקראתי את העתון. העתון הרבה לכתוב על דבר ההתקפה הגדולה של הרוסים. ובהסתכלי בו, פתאום היה כאלו נפקחו עיני. עד אז בקראי תמיד על התקפת הרוסים חשבתי בלבי שהתקפה זו תגמ(ו)ר כמו כל אלה שהיו עד עתה, שרבּם לא העלו דבר. כידוע עשו האנגלים והאמריקנים לפני עת קצרה פלשה לסיסליה. והנה ראיתי והכרתי עתה לדעת את הקשר בין התקפת הרוסים ופלשתם של האנגלו־אמריקנים. עד עתה חשבתי שהמלחמה היא בעקרה שקול הכוחות. כשכוחותיה של רוסיה, למשל, הם באיזה רגע יותר גדולים¹⁴⁷ מאלה של גרמניה או מתחלת היא התקפה נגדה ומנצחתה. אבל עתה ראיתי איך שלהפך אפשר שהם נסוגים דוקא אחור בהתחשבם עם גורמים מדיניים שכמו שחשבתי עד עתה אינם באים כלל וכלל בחשבון, כשהענין הוא בדברים צבאיים.

כידוע התחילו הרוסים את התקפתם הגדולה, וכמדומני היותר גדולה מתחלת המלחמה, לפני התקפתם של האנגלים והאמריקנים. וכנראה אין התקפה זו הפצה לעור את עיני “בני בריתם” או היא פרי גורמים מדיניים אחרים, אלא נראה שעתה חושבת הממשלה הרוסית שבא הרגע הנכון להתחיל ההתקפה הכללית על החזית הגרמנית ועל ידי זה אל אירופה כּלה. ושבאמת היא מתכּונת לפרץ לתוך תוכה של אירופה. זה הראתה לפני עת קצרה בהודיעה שבמסקו נתיסדה ממשלת־עם גרמנית, הינו ממשלה מקומוניסטים גרמנים.

וראיה לדבר הוא, שאך עתה התחילו האנגלים והאמריקנים ההתקפה הגדולה נגד האַקס, ועתה מתאמצים המה באמת בכל כוחם לחדור לארצות איטליה וגרמניה עצמן ולקדם על ידי זה את רוסיה.

בראותי זה, הנה נתבהר לי שגרמניה שלוחמת עתה נגד הרוסים, לוחמת לחלק היותר גדול אך ורק בשביל ענינם של האנגלים והאמריקנם ושהיא באמת הרבה יותר קרובה להם מאשר לרוסיה.

ובהשו[ות]י לכל זה שאיפתנו הלאומית – הינו שאיפתנו לשוב לארץ אבות[י]נו, לארץ שכה עורגים אנו אליה שאנו מחבבים כה, ושעל ידי גלוֹת(י)נו עתה מרוב מקומות גלוּתנו נתיקרה עתה בעינינו עוד יותר – עומד אני מעט משתומם לכל זה. רואה אני מסביב רק ענקים וחבורי ענקים ולעמתם הננו כננסים אנחנו עם שאיפותינו הנעלות היקרות כה לנו אבל שבגדר המדינאות הגדולה והרחבה הן כה פעוטות. ואז חושב אני בלבי ומה באמת יהיה כשאנחנו נספּח על רוסיה. מה יהיה בבחרנו ברוסיה והספחנו על צדה? אבל אז נזכר אני בגלותנו. ונזכר אני במקורה. נזכר אני בכאבנו, בצרותינו שאין להם גבול, רואה אני לפני את הקו המתוח מחרבן מקדשנו ועד היום, רואה אני נהרות הדם שנשתפכו על קדוש אמונתנו ועמנו. נזכר אני בכל אלה הצרות והכאבים הדוממים, שאי אפשר לתפשם בסתתיסתיקות ושאי אפשר לרשמם במספרים ושרק מחרתים על פניהם ולבותם של בני עמנו היקרים והחביבים, ואז מתבטח אני והנני מתחזק. ובבטחה גמורה אני יודע שלא מדינאותה של רוסיה תנצח ולא דרכיהם העקלקלות של האנגלים והאמריקנים תולכנה למטרת חפצם.

כל דבריהם הפעוטים והפחותים ישלכו כלא היו. וכאבנו ודמנו וצרות[י]נו ידברו בשבילנו והם יאשרו את זכותנו על עתיד לאומי בכל פרטיו.

ובהעלותי כל אלה הדברים על דעתי מוּכח אני עוד פעם שנצחונם של האנגלים והאמריקנים או של הרוסים אינו נצחוננו ושמחתם אינו שמחתנו. ועל כן אי אפשר לי – ולמרות צרות[י]נו הגדולות והנוראות, שמתגדלות מיום ליום, אסור לנו – לקוות ולהתפלל לנצחון של אחד הגזלנים השודדים האלה.

בתפלתי, ובעקר בתפלת השמנה־עשרה, אני מדגיש בעקר על המקומות שבם אני מתפלל על דברים אקטואליים של יום ויום. ככה, למשל, התפללתי ומתפלל אני עוד תמיד וביתר הדגשה וביתר כּונה בברכות “ראה נא בענינו” וב“רפאנו ונרפא”. על ידי זה נעשתה תפלתי כעין מראָה לקורות הימים האקטואליים. והיום בנוגע לכל מה שכתבתי למעלה הנני מבקש מאלוקינו, אלוקי ישראל, ביתר חזקה ותקף שישים עלינו שלומו ושהוא יגאלנו:

יהא נא טוב בעיניך, ד' אלוקינו, לברך את עמך ישראל בכל עת ובכל שעה בשלומך.