עוד פעם עתידי

כבר כמה פעמים כתבתי על עתידי, מה שבדעתי ובחפצי להציב לי למטרת חיי או לכל הפחות לזה שבו כוונתי למלאות את חיי. שאלה זו כבר פתרתיה כמה פעמים על ניר, לא יכולתי לפתור עדין אפילו פעם אחת בחיי היום יומיים. שאלה זו נעשתה שוב אקטואלית בשבילי על ידי שהיה ביני וחברי שנפגשתי עמו כאן בבריסל על אודות עתידנו. הוא אמר לי שבחפצו להיות מהנדס חקלאי וביחוד בענין השקאת חבלי אדמה שוממין, שזה לפי דעתו דבר נחוץ מאוד בארץ ישראל של אחר המלחמה הזאת. כנראה תכונה ריאלית עד למאוד. ביחד עם זה ענה לי על שאלה ששאלתיו על דבר המצב שיהיה לפיהו אחרי המלחמה, שלפי דעתו אנגלי[ה] ושאר ארצות הברית ינצחו במלחמה זו ועל ידי זה ישוב הכל בשבילנו כמו שהיה. אולי תקל לנו קצת יותר ההתישבות בארץ ישראל, אבל בשאר יהיה הכל שוה לזה שהיה לפני המלחמה. אז שאל גם הוא אותי מה בדעתי להיות אבל לא עניתי לו בברור. אבל בימים אחרי זה לא נתנה לי מנוחה שאלתו, שהיא שאלה שכבר אני שואל לעצמי מתחלת היותי כאן. וביומני כבר השיבותי כמה פעמים על שאלה זו אבל בחיים עצמם לא נתהווה דבר מכל פתרוני, ולא עוד אלא ששכחתי למצוא פתרון לשאלה שחשובה בהרבה יותר על שאלת עתידי, וזאת היא: מה אני, מה עלי לעשות עתה, במה עלי למלאות את חיי, ז. א. לתת תכן להם,שלא יהיו עוד כה ריקים. לשאלה זו לא מצאתי עדין שום פתרון אף לא בכתב. בגשתי לשאלה זו עלי להגדיר קודם כל ככל האפשר, מה אני, באיזה מצב אני, ובאיזה דברים אני קשור וצריך להתחשב. לכל לראש אפשר לי לקבוע בבטחה גמורה שאני יהודי, ז. א. שבחיים אני דומה למין אדם שנוהגים לקראו יהודי. אחת ההוכחות היותר חזקות לאמת זו היא כמדומני, שכל הצרות שמכונוֹת לענוֹת חברת אנשים שידועה בשם יהודים, מכונוֹת גם אלי ואו סובל אני תחתיהן, או צריך אני לעשות דברים כאלה שעל ידם לא אסבול תחתיהן באותה מדה שכִּוְנו עושיהן או אפילו לא אסבול כלל תחתיהן. ובכן יהודי אני במלא מובן המלה. חוץ להוכחה שהבאתי לעיל יש לי עוד שבעים ושבע הוכחות שאין צרך להביאן. ועל ידי היותי מחבּר אני לחברת אנשים, שסובלים כבר אלפים שנה במדה מרובה ושבזמננו היום סובלים יותר ממה שסבלו במשך כל אלפים השנים ההן בין בכמות בין באיכות הצרות. על ידי נסיו הגדולים של הקב"ה שאין לי די במלים לכתבם, ועל ידי חסדו הגדול, זכינו, היינו משפחתי שהיא בת תשע נפשות ומהן שלשה זכרים ושש נקבות, להקלת העל במדה כזו שכמעט לא נשתנה כלום במצבנו החמרי שמלפני המלחמה, שביחס לזה שקרה ליהודים אחרים נס שמגיע עד לשמים. כמו שכתבתי רק מצבנו החמרי הוא יפה עד מאוד, למצבנו הרוחני, שגם כן עיקר גדול הוא עד מאוד, אין הכל בתכלית השפע. מה פירושו של “המצב הרוחני אינו בתכלית השפע” ומתי הוא בתכלית השפע. כן, באמת מה הוא המצב הרוחני. לא שאלתי את עצמי עוד אף פעם אחת שאלה זו ועתה בכתבי היא עולה פתאום במוחי. לענות עלי אינו קל כלל וכלל. אגדיר126 נא את השאלה לעצמי, כי אמנם קשה לי עד מאוד לדון על מצבם הרוחני של שאר בני משפחתי. בדברי על המצב החמרי כִּונתי לזה שכשאני רעב או צמא ואני נגש אל ארון המאכלים ויכול לקחת לי משם כל הנחוץ לי, אז אפשר לי לאמור שהמצב החמרי הוא טוב או אולי טוב מאד. אבל עתה למצב הרוחני. גם הרוח יש לה צרכים שאין לבזותם. אבל מתי יש לה הצרכים האלה ובאיזה אפן יכולים למלאם. בקומי ממטתי אז יש לי צורך במים ובסבון, זה אינו צורך רוחני כמובן. אחרי שרחצתי אני מתפלל. בדבר זה אני ממלא במדה ידועה צורך רוחני, אבל תפלתי נשתה אצלי לדבר קבע ועל ידי.