אתה בחרתנו

פרטים

קטגוריה: דפי יומן

פורסם ברביעי, 04 נובמבר 2020 08:19

נכתב על ידי Super User

כניסות: 195

אתמול היה שבועות. חג השבועות, חג הקציר היה אתמול לעמנו, לעם ישראל שעתה הוא במשבר שלא היה עוד כמוהו. עם ישראל שהוא עתה בגלות, שגלה כבר שבעים ושבע גלויות, חגג אתמול את חג הקציר שלו ז. א. אתמול היה זמן גל השבועות. באותה עונה בשנים הקודמות היו בתי הכנסת של ישראל מקושטים בפרחים, ענפים ודברים כעין זה. בפעם הזאת כמובן לא היה אפשר לעשות זה. לכל הפחות ברוב ארצות אירופה היתה זאת אי־אפשרות גמורה. הטעם ידוע לכל: הלא באותם הימים גולה ישראל בפעם האלף ואחת ממקום גלותו הקודמת, ואותה גלות אין זו גלות פשוטה כעין גלויות כאלה שכבר גלינו פעמים אין מספר. לא, בפעם זאת התקפנו כביכול מכל העברים בכל מקומות שבתנו, בין בבלגיה, בין בצרפת, בין בהולאנד, בין ברומאניה ובכל מקומות שבתם גלו ולא די שגלו אלא שבמקום שהוגלו שמה נרדפים אחינו, כמה שרק ליהודים אפשר להרדף. כן נרדפים עד אין סוף. עד אין גבול, אבל האם פלא הדבר? מי יתמה מזה הלא הדבר פשוט בתכלית הפשטות. למה מסוגל עמנו יותר מלהרדף. האם עם חיילים הוא, או אולי עובדי אדמה, אלה רק להרדף יפה לו, ואין כלל וכלל להתפלא על זה. הלא לכל ידוע תוכחתנו החביבה, היפה. מי לא קראם פעם, מי לא שמעה פעם נקראת בהשפלת הקול. מקודם יראתי לגשת אליה לקראתה.

תמיד בְּקָרְבִי לאותם המקומות בתורה שבם היא כתובה, דלגתי עליהם כי באמת נפחדתי מהם. אבל בעת האחרונה, בימי צרות אלה, אבדה על יראה והלך לו כל פחד, ובאיזו חבה יתרה אני נגש לקראתה, כאילו אוכל למצוא בה קצת נחמה לדברים הרבים החסרים לי. וגם “איכה” מרבה אני לקרא יותר משהייתי רגיל מקדם. כן מר הוא גורל(י)נו, על־כן מר הוא גם גורלי. כל העמים שמחים, חיים, ואנו מתים. אפילו גרמניה שעתה היא במלחמת קיום שלעולם לא היתה עוד בשבילה דומתה. חי(י)ה יותר מעמנו. הלא אנחנו מתים חיים אנ[ח]נו או חיים מתים. מקודם בהגיעי בתפלתי לתפלת “מחיה מתים” אמרתיה תמיד באי־הכּוּנה היותר גדולה. חשתי את עצמי רחוק מאוד מעת זו. אבל עכשיו על ידי מצבנו היפה, קבּלה תכן שלא הי(ת)ה לה עוד במשך כל שני קיומה. עכשיו נשתנתה ל“ברכת” צעקה לשוב לתחיה, לתחיית מתינו. ובכן היה שבועות.

ובכן התפללתי במעט יותר כונה את תפלת הרגל, תפלת “חגנו”, ובהגיעי למלים המורגשות על ידי כל יהודי והידועות לחלק גדול של הגויים, הי(ת)ה ראשי סחרחר עלי כמה דורות כבר אומרים אנו מלים אלו. במשך כמה שנות גלות שנינום שלשנום ואלפנום כבר. משך כמה צרות, כבר שונים אנו מלים מלאי תכן אלו “אתה בחרתנו”. כן, אתה בחרתנו. בריאליותינו כבר צוחקים אנחנו בעצמנו ממלים אלו ואף על פי כן כבר מלַוַתנו זה אלפיים שנה וכמדומני שלא תשכחנו גם בימים העתידים לבא. הרהרתי כה אם באמת כדאי להיות בן עם “נבחר” כזה – אבל בעצם חשבי הרגשתי שאין להרהורי שום ערך. אם כדאי ואם לא כדאי – נבחרנו פעם וחסל. היו עתים וגאיתי בזה שהייתי בן לעם נבחר זה. אבל עתים אלה כבר עברו זה מכבר. אינני יכול לאמור ששנא אני את הבחירה הזאת, אבל מלאהוב אותה אני עוד רחוק מאוד. מתי נראה כבר בפרי עמל(י)נו, מתי, מתי, מתי.