2 בדצמבר 1942

פרטים

קטגוריה: דפי יומן

פורסם בשלישי, 03 נובמבר 2020 22:24

נכתב על ידי Super User

כניסות: 210

הדבר הקטן שהזכרתי למעלה הוא זה: רבם של היהודים חושבים שהגאולה והישועה הן תלויות בנצחון או במפלת אנגליה. והנה כשתנצח אנגליה אז יוכלו רבּם של היהודים (אף אלה שיחפצו להגאל) לאמור שלא ה' הציל אותנו, אלא אנגליה. וגם אצל הגוים יאמרו ככה. וזה שאני מזכיר כאן גם כן הגוים זה אני עושה משום שאני מוּכח מן הרעיון שגם לגוים יֵצא איזה דבר מן המלחמה הזו. הלא סוף סוף עלינו גם כן לדעת ולזכור שאף על פי שהגוים אינם נוגעים אותי אף כהוא זה, ואף אם ימותו מיליון ביום אחד אינו נוגע לי ואינו עושה עלי רשם כלל וכלל, אף על פי כל הדברים האלה אין לשכח שגם לגוים אבדו הרבה הרבה דברים, בין אנשים בין שאר דברים, כגון בתים אניות עד אין סוף ועוד הרבה הרבה, וכבר הגיעה העת שגם הם ילמדו קצת מכל המלחמות שהיו עד עכשיו ובפרט משתי  מלחמות העולם שכמעט רצופות היו. ועל כן הנני חושב שהמלחמה הזו שאנו חים היום בה, לא תעבור בנצחון אחד מן הלוחמים, כי אם בנצחון הקב"ה. לא אנגליה ולא אמריקה, אלא אלוקי ישראל יצא בתור נוצח מן המלחמה הזו. וכשזה יהיה, הנני חושב שלפני הנצחון האחרון גרמניה תגבר כמעט על כל החזי[ת]ות וכשיֵרָאה שכמעט כבר נצחה, אז יקרב ה' בחרבו ויקח לו את הנצחון. מובן ונראה מאליו שכל ההשקפה שיש לי ושכתבתי למעלה היא השקפה דתית. ואני מקוה שיסלחו לי על זה, כי אם לא היתה לי הדת, באמת לא יכולתי לעולם לבא לידי פתרון אף הקטן שבקטנים מכל השאלות שקופצות עלי.

עתה אכתוב מה ממצב ביתנו ומשפחתנו. כבר תכף אחר בוא(י)נו הנה, לבריסל, היו חלוקי דעות בין אמי ובין אבי אם נשאר כאן או נסע הלאה. ה“הלאה” הזה היה בראשונה צרפת הבלתי מיושבת מן הגרמנים (עתה כל צרפת כבר מיושבת) ואחר כך שו[יי]ציה שאינה מן הלוחמים אלא היא כמו במלחמת העולם הראשונה. אבי, שכבר סחר עשרים או יותר שנים עם בלגיה ועל־ידי זה היה כמעט בכל שבוע בבלגיה, אמר שיותר טוב שנשאר כאן עד סוף המלחמה ועד שהישועה תבא, כי בריסל היא עיר גדולה ואין כה קשה להחבא בה. הרבה יהודים מתחבאים כאן ואינם הולכים למַלין³¹, מקום קבוץ היהודים שנחטפו ושיושלחו לרוסיה. ומלבד שאינו כה קשה להחבא כאן, גם כן אפשר להרשם כאן בעיריה ואז נקבל ניר או איזה תעודה, שיכולים אנו להשאר כאן זמן ידוע. בעת ההיא שבאנו הנה לא הי(ת)ה כבר שקט בחלק צרפת הבלתי מיושבת מן הגרמנים, כי לַוַל נעשה לראשון למיניסטרים, והוא חובב גרמניה גדול ועל ידי זה גם כן כמובן שונא יהודים גדול. על כן החליט אבי, ואמי לא התנגדה כל כך לזה, שנשאר כאן בבריסל ונראה מה שיהיה ומה שיש לעשות. ומשום שסכנה גדולה היא ללכת בחוץ בלי תעודת העיריה החליטו הורי שננסה להרשם בעיריה. אמי יראה מאד לזה כי חשבה שעירית בריסל היא מקֻשרת עם איזה משרה מן הגרמנים, וכשנבא להרשם בעיריה יחכו שם עלינו איזה שוטרים ויקחו אותנו כמו שלוקחים כה הרבה יהודים. אבל כנראה אין קשר בין משרת העיריה בענין הגֵרים ובין הגרמנים. או אולי לא זה הוא הגורם שלא נשאלנו כלום בבֹא(י)נו להרשם בעירית בריסל, כי אם זה שנתן אבי הרבה כסף (חמישים אלף פרנק) למליץ אחד שתקן את העשׂק הזה בשבילנו. בקצור ב־9 לספטמבר הלכנו, אבי, אמי, אחותי הגדולה ואני, אל עירית בריסל להרשם שם וקבלנו כּלנו תעודת רשות להשאר בבריסל שלושה ירחים. ועתה שלושה הירחים האלה הולכים וקרבים לקצם. ועתה שוב מתקוטטים ומריבים הורי בדבר, אם נסע הלאה או נשאר כאן, ונתן שוב סכום גדול למליץ שיטפל בדבר הארכת הרשיון. אמי חפצה לנסוע הלאה לשו[יי]ציה ואבי חפץ להשאר כאן. בינתים נושבה החלק הבלתי מיושבת של צרפת גם כן מן הגרמנים (לפני איזה ימים נושבה גם כן טוּלוֹן, שעד עכשיו היתה עוד פטורה מן הגרמנים ועל ידי זה הוטבע חלק גדול של אניות מלחמה שהיו בטולון מצרפת). על ידי זה שו[יי]ציה היא מוקפת כולה משתי ארצות ה“אַס” , גרמניה ואיטליה. ועל כן מסֻכן מאד לסעת  עתה לשו[יי]ציה. כמדומני כבר נתן אבי שוב כסף (עשרים וחמשת אלפים) למליץ שיאריך את רשות)י)נו. כשירצה השם, אז נקבל שוב איזה תעודה ועתה לששה חדשים. דבר אחד שכחתי. כשנרשמנו בעיריה, קבלנו גם כן בולי אכילה והבגדים. ולולא נרשמנו היינו מוכרחים לקנות הכל בלי בולים וזה הוא יקר מאד. למשל כשקונים אנחנו לחם עם הבולים עולה לארבעה פרנקים, אבל בלי בולים עולה לארבעים.

בקר 3. Dec.

אתמול לא קרני דבר שהיה די חשוב לרשמו כאן. אבי ואמי מתקוטטים עתה בדבר סחר. אמי חפצה ללכת לסחר אבל אבי אינו חפץ. בשאר אין שום חדשות. קראתי מאמר על משפט הסמיכה וקורותיה מח. י. בורנשטיין.

ההתקפה הרוסית על החזית המזרחית נמשכת, אבל נראה לי, שלא תצא מהתקפה זו שום תועלת. משאר החזיות אין חדשות.

היום ערב חנוכה, אבל נראה לי שחנוכה זו תעבור כְּכֹה־הרבה חנוכות בלי שום נס או דבר שיוכל להדמות לזה.

אחר הצהרים 4. Dec.

אתמול קראתי מאמר גדול של הלל צייטלין על אודות קדמות המסתורין ביהדות. מהמאמר עִנְיֵן אותי ביותר החלק האמצעי ששם הוא נכנס בפילוסופיוּת. חפצתי היום לכתוב קצת על זה. בבקר הייתי צריך ללכת אל בית המרחץ ובשובי משם שמעתי צרות חדשות, לא של כלל ישראל אלא של משפחתנו לבדה, ועל ידי זה לא היה לי עוד חפץ כלל לכתוב מה על הענין הזה. הצרות החדשות שפגעו בנו הן: עוד כשהיינו בהג בא אצלנו פעמים תכופות ורבות איש משעוֶנינגֶן , רוֹזֶנתַל שמו. האיש הזה היה קצת עשיר כמו אבי. כשהמסחר הלך מעט יותר טוב מאשר היה מקדם, יעץ האיש הזה אותנו שנקנה נירות של שווי  אפֶקְטן מחברת נפט המלכותי[ת] שהלכו בימים ההם עלֹה ועלֹה. אבי שמעודו לא קנה עוד נירות כאלה לא הטה בראשונה כלל אוזן לעצת האיש הזה אבל לאחרונה כשהנירות האלה הלכו עלה ועלה, וכשהאיש הזה חשב לנו בכל פעם מה שהיינו יכולים להרויח בשנים או שלושה ימים, קנה אבי איזה נירות. ובאמת בעבר עת קצרה הרויח אבי כסף הרבה על ידי הנירות האלו. כשבאמסטרדם חטפו בחוץ בימים ההם וגם הרבה אנשים קבלו הזמנות לבא בחצות הלילה לתחנה לנסוע לרוסיה ובהג חשבו שבכל יום ויום תוכל המגפה לפרוץ ועל כן קנה אבי עוד איזה נירות. ובכל העת ההיא הלכו הנירות עלה ועלה. ובנסענו לבלגיה ז. א. בנוס(י)נו מן הגרמנים, אמר אבי למיודעיו שהיתה להם רשות לנסוע לבלגיה שיקחו אחרי בואו לבלגיה הנירות עמם ויתנו לו. באמת איזה שבועות אחרי בוא(י)נו היו כל הנירות שוב ברשותנו. צריך אני להעיר שאסור היה להוביל הנירות האלה לבלגיה וגם היום עוד אסור זה. אף על פי כן חפצים מאד מאד לקנות הנירות האלה גם בבלגיה. וכאשר אבי ראה שהנירות הולכים ועולים עוד וכשיקנה הנירות האלה בגולדנים שהיו לו וימכור אותם שוב בבלגיה, יקבל יותר פרנקים בשביל זה, נתן פקודה לאחד ממיודעיו שיקנה עוד חמשה נירות. המכר הזה של אבי קנה לפני עת קצרה את חמשת הנירות ונתנם לאבי. בינתים ירדו הנירות על־ידי גזרות הבּוּרזה – שלא יכלו לתת להרויח לאנשים כה הרבה בבת אחת – כמאה אחוזים. אחר כך עלו שוב כששים אחוזים ועתה אין מִנהלת הבורזה נותנת עוד לנירות האלו לעלות. מובן מאליו, שאנחנו שכל קיומנו תלוי בנירות האלה מפחדים עתה קצת, אע“פ שההמון חפץ לקנות הנירות האלה. אבל עתה הולכים בהולנדיה (הגרמנים) לבקש אצל כל איש ואיש, אם ישנם עוד ברשותו הנירות שקנה ולא הוציאם לחוץ לארץ. בודאי יבואו עתה גם כן אצל מכר(י)נו שקנה חמשה נירות בשבילנו על חשבונו ועל שמו. החמשה הנירות האלו הם כחלק שלישי, כך אני חושב, של כל הנירות. וכשנתּן חמשת הנירות האלה למכרי אבי, שיהיו ברשותם עד אשר יבואו הגרמנים ואחר־כך ישיבם לנו, יש הסכנה שלא נראם עוד לעולם. הלא היום עושים הכל עם היהודים מה שחפצים. אין להם דין ואין להם משפט. לפני איזה ימים באו אנשים שהם נוטים אחרי הגרמנים אבל הם בלגיים (רֶקסיסתים קוראים כאן לאנשים האלה) לביתו של איזה יהודי וַיִקחו ממנו כל מה שחפצו, אפילו הדגים שבקדרתו לקחו להם, והיהודי עמד אצל זה ולא היה יכול לפצות פיו. על כן יראים הורי למסור את הנירות ל”גוי". בין כך וכך לאמי ולאחותי הגדולה חלום בלתי יפה ומובן כבר שזה לא עזר להיטיב את המצב.

בינתים נסע גם כן איש אחד, מכרנו כבר מהג, שבא כאן לבריסל אחר בואי(י)נו לשוַיציה ואמי שהיא חפצה מאוד מאוד לנסוע לשויציה, מתלוננת עתה שוב על אבי שנסע ועל ידי זה יבוא קץ לצרותינו הרבות.

עתה אני גומר כבר את רשימותי של היום, שומע אני אנחה כבדה מתפרצת מפי אמי.

חשב שלכבוד חנוכה הישועה או לכל הפחות חלק ממנה תבא, והנה שוב צרות חדשות, שוב צרות!