עתידי

פרטים
קטגוריה: דפי יומן
פורסם בשלישי, 03 נובמבר 2020 22:48
נכתב על ידי Super User
כניסות: 190

ביומני כבר כתבתי איזה פעמים על מה שיהיה בי בהיותי עומד ברשות עצמי, היינו אחרי חמש(ה) שש(ה) שנים. שאלה זו כבר מַטרדת אוי מעת גלוֹתי ממקום גלוּתי הראשון שנולדתי בו. חשבתי פעם שכבר תרצתי שאלה זו ז. א. כתבתי אז ביומי שבדעתי להיות מדינאי. מדינאי יהודי ושעל ידי זה אעבוד לעמי ולאלוקי. אז חשבתי שזה הוא פתרון יפה מאד מאד, כי כמו שיכולים ביתר בהירות לראות ממאורעות עתנו, וללמוד מהאנשים שעומדים בראש הארצות השונות, שרובם ככולם לא היגיעו למצב זה שהם היום לא על ידי למודים ארוכים ולא על ידי דעות חדשות או דברים כאלה, אלא רק על ידי תאוַת השלטון החזקה שלהם בראש וראשונה, ומסיבות קטנות ערך בדרגה השניה. על ידי זה חשבתי שמצבי שאני בו היום מסגל מאד לדעתי זו, להעשות מדינאי, כי לזה לא צריכים ללמוד ימים ולילות, לא צריכים להגות דעות, אלא אך ורק צריך אפי חזק ולב של ברזל. וכשעם זה תהיינה לי עוד איזו ידיעות במקצועות אחרים אז הכל טוב יופה בתכלית היופי. ואמנם בעת הראשונה אחר הביעי ביומני מחשבה זו, שזה היה כעין התגבשות מחשבותי מכמה ימים כּונתי לעשות הכל למטרה זו. כל מעשי היו מכוונים לנקודת אמצע זו, וכל הגיגי ומחשבתי נגעו רק בענין האמור למעלה. אבל כעבור איזה עת ראיתי ועוד יותר הרגשתי, שכל מה שעשיתי, הוא כמעט לא כלום. מה ביכולתי לעשות. הלא אינני בא בקשור עם שום איש. לכל היותר הרביתי ללמוד ערבית, שזה היה מכֻוָּן למטרתי שהצגתי לי כמו שבארתי במלוני. אבל בהעשות המלחמה יותר נוראה ויותר כבירה, הרגשתי שאם יצאו באמת ממלחמה זו תוצאות של ערך נצחי לגורל עמנו, ז. א. אם באמת תצא ממלחמה זו גאולת עמנו שלה אנו שואפים כבר זה שנות אלפיים, ולא בדרך דיפלומטיה או רמיות אחרות, או בחסד המעצמות הגדולות, ומזה אני מאמין באמונה שלמה, אז אין עוד שום ערך לערבית שאני לומד. על ידי זה נעשה הערבית בשבילי דבר פחות ערך, וחלק גדול ממעשי שמרוכזים לנקודת האמצע חדל מלהיות, זאת אומרת: שחלק גדול, אם לא הכל, מתּכני החיובי עבר ממני וכמעט נתרוקנתי118 כּלי. וזה הוא שאני צועק עליו, הריקות הנוראה שישנה מזה כמה בקרבי. חש אני בי שאינני עוד כלום. כן, רק נקודת האמצע ישנה, אבל מה לי מזאת בלי מעשים מוחשיים. כי לפי שמצאתי לפני איזה ימים, כל הדעות וכל המחשבות אינן שוות כלום אם אין מעשים מוחשים בחיים שאפשר להן להתבלט בם. ולא די שאני כולי רִק ובלי שום תכן, אלא יתר על כן על ידי ריקותי הנוראה נפנה מקום לכל מיני מחשבות, שמתבטאות במעשים, להכנס בקרבי. כי בחיים אי אפשר אפס ז. א. אי־אפשר שלא אהיה לא חיובי ולא שלילי; אם אין חיוביות בי, אז בלי שום מעצר נפנה המקום לכל מיני שליליות. ועתה כל היום אני מבקש לי תכן לי, שלא לאבד כליל. בכל דבר אני מקוה שיהיה לי לתכן שימלאני באמת, אבל עתה בכל דבר שחשבתי לדי־חשוב להיות לתכן בשבילי, כאילו שמעתי קול בקרבי אומר מלה: הלא תטעה את עצמך שזה הוא תכן בשבילך, לדבר זה או זה יש לו די־ערך למלא רק חלק מחייך הרוחניים. במצב כזה אני כבר עת כמה. טועה אני ומבקש לי תכן תכן תכן!!! אבל עד עתה לא מצאתי עוד כלום. אף לא הדבר היותר (ה)קטן היותר מזהם. בתפלותי מתפלל אני שירחם הקב“ה עלי ויאציל מרוחו עלי, שזה יהיה לי לתכן שרוח הקדש תמלאני ואחיה שוב. וגם מבקש אני מהקב”ה שירחם על עמו המדֻכא המבֻזה והמשולל כל הזכויות, רק לא זכויות בזיון ורציחה. רחם ד' על עמך רחם רחם!! ורחם גם על עבדך, כי רק לעָבדך אני חפץ ד' רחם נא!? (י“ד אייר תש”ג).