י' סיון תש"ג

פרטים
קטגוריה: דפי יומן
פורסם ברביעי, 04 נובמבר 2020 08:20
נכתב על ידי Super User
כניסות: 191

זה כמה שבועות שלא כתבתי עוד ביומני. טעמו של דבר זה קשה לאמור, כי אמנם יש לזה כמה טעמים אבל הטעם העיקרי הוא שקויתי כל העת הזאת לאיזה דבר. מתבּיש אני כמעט לעצמי בהעלותי על דעתי לְמה שקויתי, אבל אף־על פי כן היה. בכל יום ויום קויתי לנס… כן, לנס. מה יהיה הנס הזה ומה יסבב זה לא נגע לי, רק קויתי אליו. אבל יום התחבר ליום ושבוע לשבוע ונסי לא בא. וככה הוּכחתי לדעת שאין לסמוך על הנס. אבל לא רק לנס קויתי, קויתי עוד לכמה דברים אחרים אבל אף אחד מהם לא נתקים. עוד סבה אחת מדוע לא המשכתי זה כמה זמן את כתיבת יומני הוא זה: כבר כמה זמן היה יודע לי, שכאן, בבריסל, גר גם כן נער מהאג, שהכרתיו אמנם, אבל בעת האחרונה לא הרביתי להתרועע עמו בהג אבל מכיון שכאן אין לי שום חבר אחר מלבדו, התאמצתי להפגש עמו. קויתי שנדבר זה עם זה על אודות קורות זמננו ונספר זה לזה את רעיונותיו עליהם, ועל ידי זה נפרה איש את אחיו ונוכל להיות ככה לתועלת הדדית. אבל תקותי זו נכזבה. נפגישה לפגישה קויתי שעתה יבוא הרגע הנכון ועל ידי זה קויתי שאוכל לגרש באופן זה את ריקות שעד היום לא סרה עוד ממני. אבל פגישה אחר פגישה עברה ושום דבר לא קרה. אמנם דברנו זה עם זה, וגם דברנו אף על קורות זמננו, אבל הרוח ששׂררה בשיחותינו היתה כולה אחרת ממה שצירתי לי וככה נוספה עוד אכזבה לאכזבות הרבות.

דבר של ערך מוחשי לא קרה בכל הזמן העבר. רק הגרמנים והאיטלקים גרשו מאפריקה, אבל בזה לא נתקרב עוד, לפי דעתי, הרבה סוף המלחמה. בכוונה אינני כותב במקום סוף המלחמה “ישועתנו”, כי לפי דעתי, שכבר כתבתיה איזו פעמים ביומני, ושעד עתה לא שנתה עוד, אין “סוף המלחמה” ו“ישועתנו” דברים נרדפים. להפך. ועל כן, כמו שכבר כתבתי, לא נוכל [לראות] קֵרוב הישועה בניצחונותיהן של “ארצות הברית” אלא יותר להפך. מקדם חשבתי שכבר נראו סמנים שהיו חלוקי דעות בין ה“ארצות המחברות”, ושאֵלֶה היו יכולים להחשב כמו מבשׂרי הגאולה. אבל עד עתה לא נתאמת עוד דבר מזה. אבל לעומת זה ישנם סמנים אחרים. סמן מובהק שכמעט אין לפקפק בו שהוא מבשר גאולתנו. כידוע דעתי בענין גאולתנו היא שמלחמה זו תסתים במפלת רב הארצות, כי כּלן ענו את עמנו בלי שום יוצא מן הכלל. אבל ישנם עוד ארצות שעונן לא נשלם עדיין, והדבר היחידי שגאולתנו נתעכבת על ידו הוא זה. אבל על ידי הפלת הפצצות על התושבים הולך ומשתלם עונן, ביחוד זהו בשביל אנגליה ואמריקה. עונן של רוסיה וגרמניה כבר נשתלמ(ה) לחלק גדול. והדבר היחידי שאנו מחכים עתה הוא השלמת חשבונן של אנגליה ואמריקה. וזה הולך ומשתלם מיום ליום, כמו שכבר כתבתי לעיל, על ידי הפלת פצצות על תושבי ערים בלתי מגנות, נשים זקנים וטף. ועוד סמן אחר ישנו והוא התגברות האנטישמיות ב“ארצות המחברות”, עד לפני עת קצרה היתה האנטישמיות קנינה הפרטי של גרמניה. אבל לאט לאט התפשט הארס אפילו על ארצות אויביו. אמנם לא הגיעה עוד שם לרשמיות, אבל אף על פי כן ישנה ומישותה בארצות האלו עד הגיעה לעמדה רשמית יש רק קפיצה אחת. ובלי ספק תקפץ קפיצה זו כי סוף כל סוף תוכל רק לשמש להגברת תוקף ישועתנו. אבל בינתים, למרות כל הסמנים ה“טובים” האלה, סובל עמנו ביחוד כאן באירופה, כמעט עד לאין נשוא. בכל יום ויום נשמעים מקרים חדשים שמחרידים לב ונפש. ככה שמעתי באחד הימים האחרונים דבר זה: מהולנדיה נסעה משפחה יהודית לבלגיה, כי בהולנדיה אי אפשר עוד להחבא וכמעט כל היהודים כבר הוצאו משם. המשפחה הזאת היא בת ארבע נפשות והאשה מחכה לילד וכמדומני שהיא כבר בחודש החמישי. המשפחה הזאת מצאה אחרי כמה הרפתקאות מקום ללון ולשבת שם, ובאחד הימים יצא האיש לאיזה דבר ולא שב עוד עד עכשו. זה קרה כלפני שבועים. יכולים לתאר מסבות האשה עם שני ילדיה ושמחכה לשלישי. ודברים כאלה ישנם לאלפים ועוד יותר. ועוד יותר משסובלים, הולך ונקלה כבוד עמנו מיום ליום. אבל מי שי לו בשעת חרם כזו ראש לכבוד העם. כן, הצרות גדולות מדי שנוכל להִפָּנות לכבודנו ההולך ומתחלל. על זה אכתוב עוד בפעם אחרת. אבל עתה עקר צפיתנו היא לישועה לסוף הצרות, לסוף גלותנו המרה שבקרוב תוכל לחג את יום האלפים להולדה. אבל עדין אי אפשר עוד שנושע כי עוד “לא שלם עון האמר’קנ’י עד הנה”!!