תשעה באב תש"ג

היום עברו אלפים חמש מאות עשרים ותשע שנים מיום שחרב(ה) בית מקדשנו. ביום חרבן זה אנו זוכרים את כל אלה מבני עמנו שנפלו ונהרגו על קדוש עמם ואלוהיו. ממגיני חומת ירושלים עד חללי הגסטפו זוכרים אנו היום.

ביום זה יוצאות מחשבותינו לכל בני עמנו בכל המקומות באשר הם שם. ביחוד יוצאות מחשבותינו לחלק זה מעמנו היקר, הנושא היום החלק היותר גדול של על הגלות. על זה שלפני שנים מספר חשבנוהו כאלו אפס וכשלא היה עוד על זה שנשאו עמנו משך כל ימי גלותו, על ידי [ש]קבלנו לכאורה זכויות שויון, שכחנוהו וחשבנוהו כאפוס.

על זה שב אל[י]נו ביתר אכזריות וביתר תקיפות. וכיום החלק היותר גדול של עמנו החביב נושאו. חלק זה של עמנו שעוד לפני שנים מספר ישבו באין מחריד בערי גלותם. גלו גולה אחר גולה ואלוקינו, יודע איפה הם עתה, אולי עובדים הם עתה במכרות סילזיה, אולי בשדמות רוסיה נושאים הם על השעבוד. מי יודע, מי יגד לנו?

בתשעה באב זה, בימי צרה שאין כמוהם, מאחדים אנו עם כל בני עמנו, מאחדים בצרותינו ובכאבנו.

בתשעה באב תש"ג זה תתמלא(י)נה עינינו דמעות וראשינו לא נטיל לארץ.

צרותינו ומצקינו המה ימלאו מקום תפלותינו והמה יבואו לפני כסא אלוקינו להוכיח על סמל עמו.

ביום זכרון זה נרים ראשינו וקומת(י)נו נזקוף, כי יודעים אנו בבטחה גמורה שדמנו השפוך, דם בני עמנו השפוך כמים לא ישאר בלי נקמה ודרוש ידרש.

בתשעה באב תש"ג תפלת[נ]ו היחידה שאנו מפילים לפני אלוקינו היא, שגדל רחמיו ישוה לגדל הצרות שעברו עלינו ועוד כיום עוברות על עמנו האמלל.

באחד הכרוזים, כרוזים מיגון הגלות, כאלה שישנם לאלפים לנו ושכל אחד ואחד הוא לעצמו אֶקספּוֹננט  לכל הגלות כולה ועומד ומוכיח על שויון כל צרותינו ועל ביאתם ממקור אחד,

מצאתי השורות הבאות, ישמעם נא אלוקינו, אלוקי ישראל, וירחם על עמו המענה והמדכא.

שׁעָרִים הַטְבוּעִים

הָקֵם עַל תִּלָם

תֵּיְסֵד עַל מְכוֹנוֹ

הֵיכָל וְאוּלָם

בַּעֲשׂוֹתְךָ נוֹרָאוֹת

יְקַווּךָ עַם עוֹלָם

מוֹרָאֲךָ נֶצַח יַעֲרִיצוּ

כְּאָז בְּהִגָּאֲלָם.