Uncategorised

עש“ק ג' אלול תש”ג

שוב עבר[ה] עת לא קצרה מפעם האחרונה שרשמתי ביומני המעשים שקרו בי ובעולם. עברו כשני שבועות מהפעם הזאת. אבל איני שׂם זה כלל וכלל ללבי. להפך. כי מאיזה עת נעשה יומני זה לכעין מראָה של מחשבותי ובעיקר של חיי רוחי, ובעת שאיני חושב יותר מנהוּג או שאין חיי רוחי פועלים יותר מרגיל, אינני יכול וגם אינני חפץ לכתוב ביומני ועל ידי זה לחלל את קדשתו שקבל על ידי מה שכתבתי לעיל.

מן הפעם האחרונה שרשמתי כאן חלו שנויים גדולים עד למאוד בקורות העולם, וגם בקורות עמנו חלו שנויים יותר גדולים משנהוג.

האנגלים והאמריקנים והרוסים ובני בריתם התחילו התקפה גדולה על כל הארצות שנכבשו על ידי גרמניה. האנגלים והאמריקנים כבשו עד עתה כבר את כל צפון אפריקה וגם האי החשוב עד מאוד בים התיכון, סיסליה, כבשו, והיום בבקר בשעה 4.30 התחילו לַאֲרֹץ על איטליה עצמה.

גם הרוסים מתקיפים עתה על הגרמנים ברוסיה, בתקף ובחזק שאין דגמתו בכל המלחמה הזאת, הכי גדולה מכל המלחמות שהיו עד עתה בעולם. אמנם לא התקדם עד עתה עוד במדה כזו שיש לחוש לפרצה בחזית הגרמנית, אבל אף על פי כן שזה לא קרה עוד, יכולים לראות מכּבד המלחמות שהמפקדה הראשית של החיל הרוסי מתכּונת עתה לעשות פרץ בחזית הגרמנית ולפרוץ על ידי זה ללב אירופה ואולי גם לחוף האטלנטי.

גם האנגלים והאמריקנים הכירו בכונותיהם של הרוסים כמו שיש לראות מהתאמצותם של עתה לקדם את רוסיה ולפרוץ לפניה לאירופה. חוץ מזה שארצוּ היום באיטליה עצמה, מתכוננים הם גם לעלות ליבשה בחוף האטלנטי. התקפות האויר מצד האנגלים והאמריקנים נתרבו עתה למספר גדול מאוד וגם כּבדם הולך ומתרבה. בשבועות שעברו עשו שתי התקפות על ברלין, וגם על ערים אחרות של גרמניה וגם של איטליה התקיפו מן האויר ונחרבו לחלק גדול. מעמדת־ראותי יכולות התקפות אלה, מלבד שהן תשלומים לפגועים, הן מעלות גם את מספר חטאתן ופשען של הארצות האנגליות והאמריקניות, ואי אפשר בעולם שהקב"ה ישבע רצון מזה שאנשים בלי מספר נהרגים בהרף עין ושערים שלמות, שבנו כה הרבה שנים עליהן, נחרבת ברגעים אחדים.

כמו שכתבתי, כמדומני בפעם שעברה, נפקחו עיני במאוד מאוד בעניני הפוליטיקה, ביחס לידיעותי ותבונותי הקודמות, והפקחה זו הולכת ומתקדמת. עכשיו הכרתי לדעת שבגרמניה לוחמת עתה על עצם קיומה בתור ממלכה חפשית, כי יתכן מאוד שאחרי המלחמה תמשיך גרמניה להתקים, אבל אז לא תפעל כארץ חפשית אלא הממשלה שלה תהיה רק כלי מלאכה בידי מנצחיה. ועד עכשיו היתה גם לחלק לא קטן כלי המלאכה בידי האנגלים והאמריקנים, כי הם חפצו להחליש את רוסיה על ידיה. אבל כנראה שהם, הינו האנגלים והאמריקנים, טעו בחזקת רוסיה והם יראים עתה עד מאוד מפניה. זה יכולים להכיר בלי הרבה יגיעה מהועידות הרבות והתכופות והארוכות של ראשי אנגליה ואמריקה ומטות שבטם. אמנם בעת האחרונה נתרבו אלה הפגישות במדה מרובה עד מאוד, ובכתבי עתה שוהה צ’רצ’יל153, ראש המיניסטרים באנגליה ואוחז כעת בפועל בשבט הממשלה, ומתוָעד עם רוספלט, פרסידנט של ארצות הברית.

ככה כבר מתראים עתה סימני המלחמה הבאה בין אנגליה ואמריקה מצד אחד ורוסיה מצד השני. מה שיהיה תפקידה של יפוניה במשחק זה אינו עוד נראה לי. אולי [אחר] (ה)תחלש(ו)תה של רוסיה תמלא היא מקומה ונגיע על ידי זה לזמן מלחמת גוג ומגוג, כמו שאמר לי מורי היקר מר גרעבל.

בא' אלול הופיעה הודעה זו בעתונים: הערבים והיהודים בארץ ישראל מתכוננים למלחמה ביניהם, הערבים והיהודים מתכוננים בסתר למלחמה בין עצמם מודיע ה“דילי מיל” מקהיר. “שתי המפלגות הזדינו היטב היטב בעת האחרונה”, מוסיף העתון. יחסיהם מתרעים יותר ויותר. אומרים שלערבים יש בערך מאת אלפים רובים, הרבה מכשירי מלחמה, מיטרילוס, מכתשות ופצצות יד, ליהודים יש רק חמשים אלף רובים, אבל כנגד זה הרבה יותר כלי זין כבדים: כבערך אלפים מיטרילוסס ואיזה תותחים גדולים. אומרים שיש להם אף תעשית נשק של עצמם“. הודעה זו קראתי בא' אלול בעתון ותכף כבר בראותי בעתון “יהודים” וארץ ישראל” נחרד לבי ובהוסיפי לקרא עוד הרביתי לחרוד. כי ההודעה היתה באותה נוסח של ההודעות על המהומות שלפני איזה שנים. כל גופי חרד ורעד בהעלותי על דעתי שוב דם יהודי, דם אחי היקרים, דם זה שהולך ומתיקר מיום ליום ישפך. ולמה, לחפצם ולמטרתם השפלים ולנכליהם הנקלים של ה“גוים”. דם זה לא ישפך לענין יהודי. בנפול עתה מאחינו היקרים לא (ת)תיטב על נפילתם אף כהוא זה מצבו הכללי של עמנו, שבכה צרה גדולה הוא  עתה. ובשעת קראי ושנותי את ההודעה הזאת נתחמם לבי ומהר(ה) לדפוק, כל עצבי היו נטוים ופתאום חשתי בקרבי ערג וגעגועים לארצי החביבה ולאחי היקרים, שלמרות אולי שמלחמתם לא תהיה לענינים ולמטרות יהודיים, נכסף לבי אליהם בחזק גדל מאוד. כי כשיסבלו אלה, אז יסבלו כיהודים שעמדו על נפשם; כשיפלו מהם, אז יפלו בתור יהודים שהגנו על עצמם, בתור יהודים חפשים – ולא כמה אלה מאחינו הסובלים עתה תחת על גרמניה הקשה שהם כצאן טבחה.

כ"ד טבת תש"ג

בימים האחרונים לא קָרַני כמעט שום דבר שכדאי הוא לרשמו. ברוסיה אומרים, שהכל הולך בהכי טוב. הגרמנים נסוגים אחור בחזית הדרומית. בעתון כתוב שלוחמים ממזרח לרוסטוב; וכשהוא כותב שלוחמים ממזרח איזה עיר, אז כמעט בלי ספק הוא, שמקום המלחמה הוא בעיר או אפילו ממערב לה. זה קרה כבר הרבה פעמים בצפון אפריקה.

אתמול בערב באה אלינו אישה יהודית. על ידי ביאתה נתגלה לי שוב צד צרה, שמקדם לו העליתיו אף פעם אחת במחשבתי. האישה הזאת הביאה לנו איזו אבנים יקרות, הינו אבנים טובות של משפחה יהודית שאין לה כמעט לאכול כלום. עד עתה חשבתי שרק אלה היהודים שנתפשו על ידי הגרמנים והובלו לארצות המזרח, הם בצרה גדולה, אבל אלה שהם עוד יכלו להתחבא כאן, הינו אלה היהודים שיכלו עוד להשאר במקומות מושבותם של לפני המלמה, הם מאשרים מאד, ועתה ראיתי שגם ביניהם כבר נראות הצרות. כי חלק גדול של אלה היהודים שנחבאו חשבו שהמלחמה תגמר בעוד חדש או חדשים. כי בעת שהגרמנים התחילו לחטוף את אחינו, הרבו מאד לדבר על אינוַזיה83 שאנגליה היתה חפצה לעשות במערב אירופה. אבל מן הדבר הזה לא נתגשם כלום עד עכשו. ובכן צרותינו נתרבו בשבילי שוב באחת, שעד עתה לא חשבתי שגם ביהודים האלה שכַּוָנתי עתה אליהם, תוכל עוד לחל בהם צרה מלבד החטוף שבכל רגע ורגע יכולים לבא הגרמנים ולתפשם.

לקריאה כמעט אין לי עוד חשק כלום. בחלק התשיעי של ה“תקופה”, שלקחתי ביום השני שעבר מן הספריה, לא קראתי אף אחד מן הספורים. אחרי קראי את השורות הראשונות חשבתי פתאום בלבי: מה יכולים דברים כאלה לעשות עוד ברוח: הלא אינם שווים אף פרוטה אחת, אינם מעלים ואינם מורידים כלום. קראתי רק מחלק התשיעי של ב“תקופה” חלק הבקרת וחלק הרשימות.

גם איזה מאמרים קראתי, כמו המאמר של רב צעיר על מפרשי ה“שלחן ערוך” האחרונים וגם מאמר על תאריכי ישראל מאת ח. י. בורנשטין קראתי. חפצתי לקרא גם כן מאמר של הלל צייטלין על ה“זוהר”, אבל אחרי קראי איזה שורות נמלאתי מגועל נפש על הדבר המת שהוא מדבר עליו במאמרו. איזה איש צעיר יכול אף להתענין כל שהוא בפטפוטים כאלה שהם רק מכשרים לזקנים שכבר מתכוננים ללכת בדרך כל העולם.

בימים האלה אומר אבי הרבה פעמים אלינו שאין אנו יודעים איך מאושרים אנחנו. יש לנו לאכול מכל, יכולים אנו ללכת לכל מקום שכל אדם כאן הולך. אני חשבתי כבר איזה פעמים על דברי אבי. בעיני אינני כלל וכלל מאשר. אף על פי שאני נותן תודה לקב“ה בכל רגע ורגע על הנסים שהוא עושה בנו בכל עת, אף על פי כל חסדו שהוא עושה עמנו, יש לי בפעמים רבות תשוקה גדולה לאחַי, שהם בארץ פולין או במקומות אחרים. הקב”ה יודע איפה הם. הרבה פעמים כבר עלתה בי התשוקה והחפץ להיות יחד עמם ולסבול סבלם. כבר מצאתי אפשרות איך שאוכל להגיע אליהם. הגרמנים חפצים בכל מקום שהם הרבה פעולים. כמה שבאים אינם די בשבילם. בהולנדיה, בבלגיה ובצרפת כבר לק[חו] מאות אלפים פועלים ובכל זה יש לו עוד צורך בהרבה הרבה פועלים. וגם בפולין ובארצות המזרח הוא צריך לפועלים, ועל כן כשאלך אל המשרה הגרמנית ואומר שגם אני חפץ ללכת לעבוד אז בודאי יקחוני גם כן. אבל לעת עכשו אבי בטח לא יתנני לעשות דבר כזה. את למודי בערבית אני ממשיך, אף על פי שהלמוד לעצמי הולך וקשה אני ממשיך בהתמדה. כבר הגעתי לשיעור התשיעי.

18 בדצמבר 1942

בשני הימים שעברו לא עשיתי כלום בדברי היהדות. לא למדתי תנ“ך, לא קראתי מאמרים לא כלום. כבר לפני שבוע החלותי ללמוד ערבית. אבל משום שיראתי שלא אתאמץ ולא אתחזק דיי, לא חפצתי לרשום זה, אבל עתה כיון שאני יודע כבר לקרא ערבית והגעתי כבר לשעור הראשון ארשם זה. אבל על ידי שהחלותי ללמוד ערבית לא יכולתי ללמוד דבר אחר. כי בימים הראשונים צריך אני לדחיפה יתרה, כי קשה מאד היתה עלי ההתחלה. יכולתי לקרא איזה דבר ולהבינו ואחר כך יכולתי לחזור עליו והיה עוד כחדש בעיני. רק אחרי קראי דבר כזה שלש ארבע פעמים זכרתיו והבינותיו היטב. אבל בכל למודי לא מצאתי נחת רוח כהוא זה. לא יכלו הלמודים לספקני. תמיד הרגשתי שחסר אני דבר מה, ורק הדבר ה[ה]וא יכול לתת לי ספוק נפש. והדבר הזה הוא התנ”ך. מרגיש אני שכשאקרא ואלמד תנ“ך לא תהינה לי עוד כה הרבה ספקות. אבל איך אתחיל ללמוד תנ”ך. הלא כבר נסיתי איזו פעמים להתחיל ללמוד אותו, אבל אחר קראי אותו זמן מה הרגשתי שאינו מענין אותי עוד, כי מלבד ספר דברים ודברי רוב הנביאים האחרונים לא מצאתי עוד שום חדוש בו. והנה מצבי הוא כעין זה: מצד אחד חפץ אני ללמוד בכל לבי ובכל נפשי את התנ“ך ומצד אחר איני מוצא בו עוד שום דבר שיענין אותי באמת בו, מלבד אותם הדברים שכתבתי למעלה, שמהם כבר שניתי ושלשתי את ספר דברים. על כן החלטתי שאעשה התחלה כזו: בכל יום ויום אלמד חלק, להתחיל מבראשית כגון מא' עד ב'. באפן כזה הנני חפץ כלהכריח את עצמי ללמוד תנ”ך, ואיני מפקפק שלאט לאט תבא גם כן ההתענינות, שאתענין מעצמי לחקור ולמצא בו כמו שחקר בו מורי. וגם מאלי אשאל שיקריב אותי לתורתו כמו שאני מתפלל בכל יום ויום. ואולי יתקים גם בי אותה ההבטחה שנתן ה' ליהושוע במלים: ואז תשכיל. לא רק בתורה, לא בדברי ה' לבד, אלא אז תשכיל בכל.

כבר כתבתי לעיל שהחלותי ללמוד ערבית. כמובן שאני לומד השפה הזאת לא פשוט משום שמצאה חן בעיני או כעין זה. החלותי – ורוצה אני מאוד לגמרה גם כן – ללמוד השפה הזאת לפי שחלק גדול מיושבי ארץ־ישראל ושכנותיה מדברים השפה הזאת. ולרגלי מטרתי אשר שמתי לי, כמו שכתבתי לעיל, צריך לי מאד מאד לדעת לכל הפחות לדבר השפה הזאת. הרבה יותר צֹרך יש לי בה מאשר שיש לי מכל השפות שלמדוני בבית־הספר. הלא מובן מאליו, שבראש וראשונה נצטרך לחיות בשלום עם אחינו בני ישמעאל שהם גם כן מצאצאי אברהם. דברים כמו שקרו לפני המלחמה כגון הפרעות הנוראות, שהפחידו כה העולים, אסורים עוד להשנות. מובטחני שכל הדברים האלה שקרו לפני המלחמה, ז.א. כל הפרעות, נעשו על ידי הצתת גרמניה או איטליה, ועל ראשם ישוב גם כן העונש בשביל כל אלה שמתו בארץ ישראל על ידי הערבים. אבל חושב אני שלוּ למדו לכל הפחות מנהיגי ישראל את השפה הערבית ויכלו לדבר עם ראשי הערבים, אז נראה לי שלא היה בא לכל הדברים האלה שקרו. ועל כן מתאמץ אני מאוד ללמוד את השפה הזאת. לא בנקל בא לידי ספר ללמוד את שפת ערב. הייתי צריך לבקש בהרבה חנויות שמוכרים שם ספרים, ואף אחר חפשי בכל החנויות האלה לא יכולתי עוד להשיג זה. אבל בחנות גדולה אחת יכולתי להשמין ספר כזה, אבל הייתי מוכרח לשוב אחר חדש או חדשים, כי הספר הזה היה מוכרח לבא מגרמניה. ואחר חדש קבלתי באמת ספר כזה אבל לא כמו שהזמנתי. היה קטן מאוד. אף על פי כן לקחתיו וָאזמ[י]ן תכף אצל זה עוד בפר למוד בשביל השפה הערבית, אבל עתה מצרפת. גם זה ימשך חדש וחצי ואף על פי שאיני מטיב לדעת השפה הצרפתית, אולי אם אקנה לי עוד מלון אולי יעלה בידי ללמוד גם מתוכה. הספר הראשון שקבלתיו מגרמניה הוא כמובן כתוב בשפת גרמניה: גרמנית, ואף על פי שאני מטיב לדעת השפה הזאת יותר מן הצרפתית, למרות זאת עוד קשה עלי מאד ללמוד אותה, בפרט על ידי שהספר הזה נדפס באותיות הגותיקות, הינו האותיות הגרמניות שאיני כה בקי בהן. אבל גם בגרמנית עצמה אינני בקי עוד די. לוּכל ללמוד שפה אחרת ממנה, כי הרבה מלים אינני יודע. ואף על פי שיש לי גם כן מלון הולנדי־גרמני ולהפך, קשה לי עוד ללָמדה, כי המלון הוא קטן מאוד (עלה לי בחמשה פרנקים) וכל מלה שאני צריך לה אינה כתובה בו. אבל לא אתיאש. להיפך, אתאמץ ואתחזק כי השפה הזאת היא נחוצה לי מאוד למטרתי שלפני עיני.

על ידי התעודות בדבר רשותנו להיות כאן, שקבלנו לפני יומים הרחב לנו מעט. אף על פי שאמי איננה עוד שבעת קצון עוד כֻּלה מזה, אף על פי כן איננה מתלוננת עוד כמו מקדם על אבי. אם באמת יהיה הדבר כמו שאמר המליץ, שהרשיונים שקבלנו עתה יהיו טובים עד אחרי המלחמה, אז אין לאבי כלל נזק מן העשׂק שעשה, כי עתה אנו מקבלים גם כן בולי האכילה והלבשה, ואלה הם עולים בהרבה כסף לו היינו צריכים לקנותם.

שמעתי שלבריסל הגיעו המכתבים הראשונים מאחינו שנשלחו לארצות המזרח. חלק מן המכתבים בא מפולניה וחלק בא מסילזיה. ברבּם כתוב שצריכים היהודים לעבוד קשה, אבל האכל שהם מקבלים אינו כה גרוע כמו שחשבנו בראשונה. בטוניס שעתה שׂוררים שם הגרמנים והאיטלינים לקחו כל אחינו בני ישראל במאסר.