ז' אדר א' תש"ג

פרטים
קטגוריה: דפי יומן
פורסם בשלישי, 03 נובמבר 2020 22:46
נכתב על ידי Super User
כניסות: 310

בימים האחרונים נעשתה בקרבי ריקות שאיני יודע מאין באה. אין לי כל דחיה לעשות מה או לכתוב מה וגם שום רעיון חדש לא נכנס למוחי; הכל מת או אקוה שרק הכל נרדם. איני יודע מאין באה ריקות זו, אבל שישנה – מרגיש אני בכל גופי. בהתפללי נדנה לי כאלו מתפלל אני אל הקיר ואינני נשמע כלל, ובקרבי כאלו קול אומר: מה אתה מתפלל? הלא הקב“ה איננו שומע אליך, לך הלאה בתפלתך. וכבר איזה פעמים נצנץ במוחי הפסוק שכמדומני שמעתיו בשמחת־תורה “ורוח קדשך אל תקח ממנו”. כן, נדמה לי שהניצוץ הקדוש שתמיד חשתיו בי נלקח ממני והנני עומד רק, בלי רוח, בלי מחשבה, בלי כל דבר, רק גופי האמלל נשאר לי. אינני יודע מה אעשה. מקדם, כשלפעמים היתה גם לי כן תרדמת הרוח לעתים קטנות, אחרתי מאד ללכת לישון וקראתי בתנ”ך ולמדתי גמרא, אבל זה אי אפשר לי עתה, כי אחותי הצעירה ממני, לאה, חלתה באיזה מחלה משונה, והיא צריכה לשכב במטה שאני ישנתי בה תמיד, והמטה הזאת היא עומדת לבדה בבית אחד ושאר בני הבית ישנים בבית אחר, (בבית מתכון אני לזה שקוראים כאן אפַּרטְמֶנט). תמיד, בכל פעם שאני מתפלל, אני מבקש מהקב“ה שישיב את רוח קדשו בי, אבל עד עתה חש אני עוד בי אותה הריקות שכבר יש לי אותה כשבועים. אבל אקוה שבע”ה תבריא אחותי ממחלתה בקרוב ואז אולי אוכל לעשות זה שכתבתי למעלה.

בימים שעברו נסגו הגרמנים אחור בלי הרף לפי שהם מודים בעצמם. וגם נראה שבטורקיה יתהווה דבר מה, כי ראש המנסטרים של אנגליה היה שם וַידבר עם הראש של טורקיה. כל איש ואיש חושב עתה שהמלחמה תגיע במהרה לסופה. גם מחירי הסחורות הולכים ויורדים. דעתי שלי כבר כתבתי בפעם שעברה על זה ועודני מחזיק בה. גם אבי הוא מלא תקוה. אבל למרות זה שכּלם, ובפרט היהודים, הם מלאי תקוה וגם קצת שמחה, הולכים הגרמנים וחוטפים יהודים כאלו אין שום שנוי במצבם עצמם. כמעט כל היהודים שהכרנום בבוא(י)נו הנה נחטפו. רק כשלוש(ה) משפחות, שביניהם רומנית שפטורה ממצות חטוף, נשארו עוד ממכרינו. עוד בשבוע שעבר נחטף איש בן ששים וחמש שנים ואשתו. יותר חדשות אין. למודי הערבית אני ממשיך, אבל בכל פעם רואה אני שזה שאני לומד אינו אלא דקדוק וזה עוד בקצור נמרץ. אבל אף על פי כן אמשיך את למודי, אבל ביחד אנסה לקנות דקדוק יותר גדול או אולי יעלה בידי לקנות ספר ערבי עם דקדוק. עתה הגעתי לשעור העשרים ושנים.

לפני איזה שעות שמעתי נאום שנשא המיניסט[ר] הגרמני לתעמולה, גבלס. אנסה לכתוב כאן את הרשם שעשה עלי נאום זה והמחשבות שעוררו בי. ראשית כל שמעתי מה שכבר יכולתי לשמוע כמה פעמים, אנטי־שמיות בלי גבולים. פרק שלם מנאומו קבע לשנאה הגדולה שיש לו עלינו ושיש כמעט לכל העם הגרמני על עמנו. איני יכול עד היום להבין יסוד שנאה זה. כבר אלף ואחת פעמים שמעתי מפיהם, הינו מפיותיהם של המנהיגים של גרמניה, יוצאות תרעומות על ישראל ותמיד הלוו לשם יהודי או לשם כד[ומה] לזה המלה קפיטליסטית או קומוניסטית107, אבל מסֻפקני מאד, אם באמת הם בעצמם מאמינים בדבריהם שהם מוציאים. אבל מצד שני הם אומרים המלים האלו והם מדברים בהתלהבות כה מרבה, שכמעט הייתי יכול להאמין שבאמת המה מוּכחים מן הדברים שהם אומרים. ולו רק מהתלהבותם ובטחונם שהם מראים בדבּרם בענין זה, יש לנטות אחר הסברה השניה שכתבתי לעיל, אלא עוד יותר יש לחשוב אותה לנכונה, שאף בפעם אחת לא ישכחו לדבר ממנו ואף עתה, בזמן שגרמניה [לוקה] מכות אחר מכות והיא מוכרחת לעזוב עיר אחר עיר ברוסיה, בזמן, שכמעט מכל עבר יורדים על גרמניה מהלומות בלי הרף, לא נראה להם לנכון לשכוח פעם את האומה הרבו כבר לענותה ולעבור פעם אחת על ההזדמנות לגדפה ולהכלימה, אלא דוקא בעת זו, שהיא עת צרה לגרמניה, דוקא עתה רואה המיניסטר לנכון לגדף עוד ביתר שאת אותנו ולנאץ עוד ביתר עוז את עמנו. אולי יש באמת בקרבם שנאה פראית, שנאה אלמנטרית שיש כמעט אצל כל הגויים, אבל אצלם היא יוצאת ביתר בהירות וביתר חזק וביתר תוצאות בשבילנו לאור. איך שיהיה, אם הם בעצמם מאמינים בפשעים שהם מפשיעים אותנו בהם או שהם אינם מאמינים בהם כלל אלא רק עושים את כל מה שעושים משום שהם חפצים להפנות את דעת העם מדברים אחרים, או שהם חפצים למצא שׂעיר חטאת לכל הדברים שאינם מוצאים חן בעינם ושצריכים להאשים מישהו בזה – במעשה הדבר שוה והצרות שכבר נגרמו על ידיהם לנו הן כה גדולות וכה שטניות, שכבר אין חלוק מאיזה מחשבה יצאו. אבל מהם יש לראות ולדון, שמלחמה זו שנלחמת עתה בין כמה ארצות צריכה לסַיֵם בפתרון לשאלת היהודים (בדברי מנקודת ראות אמונתי הייתי אומר בגאולה), כי לפי מה שאני יודע, לא היתה השנאה נגד היהודים באפן כה רשמי וכה ארסי כמו שהיא עכשו. בנאומו של גובלס שררה רוח של גלוי־לב, שלא ראיתי ולא שמעתי כמותה עוד. באמת רוח לאומית חזקה ועמוקה צריכה להיות בעם הגרמני שיהיה אפשר לדבר אליו ברוח כזו. ותמיד היה זה בעיני שבחו של העם הזה ולא פעם אחת ולא שתים, אלא הרבה פעמים כבר התפללתי באלוקינו, שיטע גם בלבנו רוח כזו ושגם ישים בלבנו יחד עם האהבה אליו רוח חפש ורוח אהבה למולדת כמו שיש לעם הגרמני. כמובן שגרעין הלאומיות ורוח החופש הזה לא יהיה כמו שהוא עתה אצל הגרמנים, שגעון שכמעט אין גדול הימנו ושבעדו הם מקריבים על מזבח מולדתם מיליוני נפשות; לא, בהתפללי לאלוקינו לרוח לאומית ולאהבה למולדת לנו כמו שיש לגרמנים, אז כוונתי לאותם הדברים, אבל לגרעין אחר לגמרי, כונתי לאמונה, לעבודת אלוקים טהורה שהן תהיינה לגרעין לרוח לאומיותנו ולאהבה למולדתנו.

עיקר נאומו של גובבלס היה בענין הפועלים, שרבה נשים תלכנה לעבוד בבתי־החרושת ושעל ידי זה ישחררו הרבה אנשים לעבודת הצבא; שבאביב הבא יהיו נכונים להתנפל מחדש על רוסיה ולהכותה עתה עד נפש. דעתי בזה היא שיעלה בידי גרמניה הדבר הזה, שבאביב הבא באמת תתקדם שוב ברוסיה ואולי עתה תנצחנה כּלה. כי, כמדומי כבר כתבתי פעם זה, לא מאנגליה, אמריקה או רוסיה מחכה עַמנו, או צריך עמנו לחכות לישועה כי אז ישוב כל המצב שהיה לפני המלחמה וצרות היהודים תתחלנה מחדש. לא, עתה נוסגת גרמניה אחור רק להתקדם אחר כך ביתר גבורה וביתר חזקה ושתעלה לראש הפסגה, לראש ההר, נצחונה כבר יהיה לתשעים ותשעה אחוזים בידה, ואז תתחיל לפול. וכמה יגבּה ההר שעליו תהיה, ככה תרבה לנפול וככה תהיה מפלתה יותר גדולה ויותר אדירה. כך היא דעתי וכך ורק כך נראי לי לאפשר(ה) הישועה שתבא ושמוכרחה לבא אחרי מלחמה זו. לא ישועה פשוטה שכבר נושענו במשך גלותנו אלפי רבבות פעמים. לא, הישועה בהֵא הידיעה תבֹא וצריכה לבא אחרי מלחמה זו, כי אחרת אבֹד אבדנו. ועתה מבין אני גם כן את רגש השמחה, לא באמת שמחה אלא מעין שמחה, שהיתה בקרבי בשמעי מנצחונות גרמניה, ושנאתי לאנגליה ובני בריתה. כי אז הרגשתי, ועתה ידעתי, שדרכנו לישועה לא תִּמוֹד בנצחונות אנגליה, ולא תתקצר באלה של רוסיה, אלא דרכנו לגאולה נמודה בנצחונות גרמניה ועל ידיהם מתקצרת דרכנו לגאולה. וברבות ניצחונותיה – כך (ת)תמהר לבוא מפלתה ומפלת כל שונאי ישראל שהם רבים עד אין קץ. ולא על ידי רוסיה או ארץ נוָּשע אלא עד ידי אלוקינו בעצמו תבא ישועתנו ונגָאל מגלותנו בת האלפים.

בשבוע הזה קראתי באיזה עתון שד“ר חיים וייצמאן נשיא הציונים הי[ת] לו פגישה עם פּרסידנט רוזפלט. עד עתה, ז. א. עד שמעי שמועה זו היו בי עוד רגשי כבוד לאיש הזה בתור נשיא הציונים, אבל עתה בראותי שהוא גם כן אינו טוב משאר ה”גויים" ושהוא סומך גם כן על דבריהם המלא[ים] שקרים ולא העלה על דעתו האזהרה הכפולה של מחבר המזמור קמ"ד שאמר: אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר – לא נשאר בי שום רגש כבוד אליו, ועתה הוא בעיני שוה לכל אלה היהודים שהם סומכים על הגוים. לא על אלה ישועתנו; ישועת[נו] וגאולתנו היא על אלוקינו אלוקי ישראל. אבל עד הישועה צריכים אנו לרחמים גדולים, כי צריכה הגנה מיוחדת לדמנו שהרבה כבר כה לזוב. דמנו הקדוש. הגם נא עליו, ד' אלוקינו, ורחם על עמך שבצה כה גדולה הוא ובין כלבים כה גדולים נמצאים עכשו.

רחם נא את!!

הנאום שנשא גובבלס בברלין עשה רשם חזק עלי. עתה ראיתי כמה כח אפשר עוד להיות בעם, בעם חזק. הלואי יהיה לעמנו רוח כזה, רוח לאומיות וחפש, רוח אהבה למולדת כמו שיש לעם הגרמני; אבל כמובן לא עם הגרעין שלו!