אלי! רצה נא רצוני לעשות רצונך!

אלי! רצה נא רצוני לעשות רצונך!

תאמירנו לך, ונאמירך לנו!

מה אחשוב? מה אעשה? שני דברים שהם מקושרים זה בזה בקשרים היותר חזקים. איזו תועלת יש למחשבה בלי המעשה ואיזו – למעשה בלי המחשבה. בראשונה היה המעשה ואחריו המחשבה. ועתה צריכים לי מעשים. זמן רב לא עשיתי דבר אחר מלבד לחשוב. מחשבה אחר מחשבה ולמעשה לא בא. ועתה אי אפשר לי עוד לחשוב. מה למחשבה בלי המעשה. מה יש לי מזה שלא אחדל מלחשוב, ולידי מעשים לא אבא. הלא אינני חי בעצמי בעולם. כמעט חש אני בי [כי] אסור לחשוב הלאה בעוד שלא עשיתי דבר מה. כאלו קול בי אומר: אין לך זכות לחשוב כשגופך נח. אבל מה אעשה, מכל הצדדים מסוגר אני כצפור בכלוב. לאן אלך, לאן אפנה. בצד אחד עמי החביב ושבצ[ר]ות אין סופיות עתה, עמי שחביב לי מכול, אחי ואחיותי שקרובים אלי הרבה יותר משאני לעצמי. ובכל יום שאני בלתי מעשי חש אני כאב בי. בשעת שכה הרבה סובלים, אתה לא תעשה כלום, אף לא תחסור בכהוא זה באכילתך. אף לא תחסוך מגופך ההנאה היותר קטנה, היותר גרועה. לא משום שאינני חפץ או שאינני יכול, אלא רק על ידי שאני כאן ועמי הוא במקום הצרה. רק על ידי שאני מסתובב כאן בבריסל כשאר הגויים, ובני עמי מסתובבים שם במקום צרותיהם יותר גרועים מעבדים. על כן לא יועיל לי כלום אם אחסוך מפי חלק מאכלי או שאאסור עלי לרחוץ את גופי או סגופים אחרים. כי הבדל המקום הוא הבדל הכל. אני כאן ואחי שם, ושום סגוף ושום חסוּך לא יקרבני אליהם. אבל מה לעשות, אחרי שחשבתי בלי סוף באתי לידי ההחלט[ה] שהמקום היחידי שאוכל להיות לאיזו תועלת לעמי הוא בארצנו היקרה והחביבה והכּה־רחוקה. רק שם אוכל להגיע לאיזו מטרה לטובת עמי, שזה רק רצוני ועקר טעם חיי. וזה כבר החלטתי, ממי־יודע־כמה־זמן. אבל עד עתה לא הגעתי עוד למטרתי ראשונה זו. עד עתה לא הגשמתי אף את החלק היותר קטן של זה שחשבתי בכה הרבה זמן. כבר נסיתי כמה דברים, אבל שום דבר לא הועיל. מצד אחד עומדים אבותי שבשמירתם המיותרת לי כלל וכלל, מעקים לי כל מעשה כל הגשמה. וכך אני אסור מכל הצדדים והעת דוחה בלי הרף בלי חדול, ולי אי אפשר לעשות שום דבר. הוי אלי, הושיעני אתה, חזקני ואמצני, תקנני והכינני לרצונך שרק בו חפצתי. הנני ורחמני כי רק אותך חפץ רצונך־רצוני וחפצך־חפצי, אלי! אלי, נא שמע נא תפלתי!

יהודי בצאתך / יהודי בבואך

יהודי בקומך / יהודי בשבתך

יהודי בלכתך / יהודי בעמידתך

יהודי במחשבותיך / יהודי במעשיך

יהודי בצרותיך / יהודי בשתיקתך

יהודי בשתיתך / יהודי באכילתך

יהודי בנעליך / יהודי בלבישתך

יהודי בשנאתך / יהודי באהבתך

יהודי באלוקיך / יהודי בעמך

יהודי בחייך / יהודי במיתתך

יהודי בשמים / יהודי בארץ

יהודי נולדת / יהודי תמות.

שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד

כל איש יש לו אלקים בנפשו. אפילו התאחדו הרבה אנשים לאלקים אחד ואפילו כּנו לו שם אחד אי אפשר שבעמק לבבם ובעמק עמקי נפשם יתכּונו לאלקים אחד. כי בכון הנגר לאלקים שעוזר הנגרים, מקוה בעל החרושת לזה שהוא מגן על בעלי החרשת, וכמובן רק על אלה שהם עושים רק שלחנות. ואף אפילו זה לא יהיה די לו, כי אמנם אפשר מאד שיהיה לבעל החרשת הזה, המתפלל בכונה כה עמוקה, מתחרים ואז לא נותר לאלוקיו אלא לשמור אותו לבדו ולהשמיד ולאבד כל אלה המתחרים; כך היא האמת בחיים האמתיים וכל פילסופיה מפלפלת לא תוכל לשנות כאן שום דבר. אפשר רק הדבר, שעניני אגודת אנשים יתחברו באפן כזה שכה מחברים המה זה לזה, שעל ידי כך מוָתרים על כל הענינים האחרים שיש להם, ומכונים כל ענינם על הענין האחד שהוא היותר חשוב בכולם ושבו תלוים כולם. כך הוא אצל עמנו. אצל ישראל. על ידי זה אפשר מאד שכל פילוסופי העולם ישתוממו לקרא בספרינו הקדושים על אודות אלוקי ישראל, שהוא מיוחד לבדו לעם אחד, עם הבחור מכל העמים. אבל זה לא עכב כלל וכלל שהדבר הזה הוא האמת היותר אמתית. על כן יש לנו רק אלוקים אחד, רק ארץ אחת, רק עם אחד. בדעתנו וברכזנו תמיד הדברים האלה ובשימנו אותם תמיד ללבנו, שום גוי לא יחזק ממנו ושום צרה לא תצרנו, כי נגד האחדות הכל תשבר. על כל, אחי, בעבר כמו בהוה ובעתיד, בשכבנו ובקומנו

שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד.