18 בדצמבר 1942

בשני הימים שעברו לא עשיתי כלום בדברי היהדות. לא למדתי תנ“ך, לא קראתי מאמרים לא כלום. כבר לפני שבוע החלותי ללמוד ערבית. אבל משום שיראתי שלא אתאמץ ולא אתחזק דיי, לא חפצתי לרשום זה, אבל עתה כיון שאני יודע כבר לקרא ערבית והגעתי כבר לשעור הראשון ארשם זה. אבל על ידי שהחלותי ללמוד ערבית לא יכולתי ללמוד דבר אחר. כי בימים הראשונים צריך אני לדחיפה יתרה, כי קשה מאד היתה עלי ההתחלה. יכולתי לקרא איזה דבר ולהבינו ואחר כך יכולתי לחזור עליו והיה עוד כחדש בעיני. רק אחרי קראי דבר כזה שלש ארבע פעמים זכרתיו והבינותיו היטב. אבל בכל למודי לא מצאתי נחת רוח כהוא זה. לא יכלו הלמודים לספקני. תמיד הרגשתי שחסר אני דבר מה, ורק הדבר ה[ה]וא יכול לתת לי ספוק נפש. והדבר הזה הוא התנ”ך. מרגיש אני שכשאקרא ואלמד תנ“ך לא תהינה לי עוד כה הרבה ספקות. אבל איך אתחיל ללמוד תנ”ך. הלא כבר נסיתי איזו פעמים להתחיל ללמוד אותו, אבל אחר קראי אותו זמן מה הרגשתי שאינו מענין אותי עוד, כי מלבד ספר דברים ודברי רוב הנביאים האחרונים לא מצאתי עוד שום חדוש בו. והנה מצבי הוא כעין זה: מצד אחד חפץ אני ללמוד בכל לבי ובכל נפשי את התנ“ך ומצד אחר איני מוצא בו עוד שום דבר שיענין אותי באמת בו, מלבד אותם הדברים שכתבתי למעלה, שמהם כבר שניתי ושלשתי את ספר דברים. על כן החלטתי שאעשה התחלה כזו: בכל יום ויום אלמד חלק, להתחיל מבראשית כגון מא' עד ב'. באפן כזה הנני חפץ כלהכריח את עצמי ללמוד תנ”ך, ואיני מפקפק שלאט לאט תבא גם כן ההתענינות, שאתענין מעצמי לחקור ולמצא בו כמו שחקר בו מורי. וגם מאלי אשאל שיקריב אותי לתורתו כמו שאני מתפלל בכל יום ויום. ואולי יתקים גם בי אותה ההבטחה שנתן ה' ליהושוע במלים: ואז תשכיל. לא רק בתורה, לא בדברי ה' לבד, אלא אז תשכיל בכל.

כבר כתבתי לעיל שהחלותי ללמוד ערבית. כמובן שאני לומד השפה הזאת לא פשוט משום שמצאה חן בעיני או כעין זה. החלותי – ורוצה אני מאוד לגמרה גם כן – ללמוד השפה הזאת לפי שחלק גדול מיושבי ארץ־ישראל ושכנותיה מדברים השפה הזאת. ולרגלי מטרתי אשר שמתי לי, כמו שכתבתי לעיל, צריך לי מאד מאד לדעת לכל הפחות לדבר השפה הזאת. הרבה יותר צֹרך יש לי בה מאשר שיש לי מכל השפות שלמדוני בבית־הספר. הלא מובן מאליו, שבראש וראשונה נצטרך לחיות בשלום עם אחינו בני ישמעאל שהם גם כן מצאצאי אברהם. דברים כמו שקרו לפני המלחמה כגון הפרעות הנוראות, שהפחידו כה העולים, אסורים עוד להשנות. מובטחני שכל הדברים האלה שקרו לפני המלחמה, ז.א. כל הפרעות, נעשו על ידי הצתת גרמניה או איטליה, ועל ראשם ישוב גם כן העונש בשביל כל אלה שמתו בארץ ישראל על ידי הערבים. אבל חושב אני שלוּ למדו לכל הפחות מנהיגי ישראל את השפה הערבית ויכלו לדבר עם ראשי הערבים, אז נראה לי שלא היה בא לכל הדברים האלה שקרו. ועל כן מתאמץ אני מאוד ללמוד את השפה הזאת. לא בנקל בא לידי ספר ללמוד את שפת ערב. הייתי צריך לבקש בהרבה חנויות שמוכרים שם ספרים, ואף אחר חפשי בכל החנויות האלה לא יכולתי עוד להשיג זה. אבל בחנות גדולה אחת יכולתי להשמין ספר כזה, אבל הייתי מוכרח לשוב אחר חדש או חדשים, כי הספר הזה היה מוכרח לבא מגרמניה. ואחר חדש קבלתי באמת ספר כזה אבל לא כמו שהזמנתי. היה קטן מאוד. אף על פי כן לקחתיו וָאזמ[י]ן תכף אצל זה עוד בפר למוד בשביל השפה הערבית, אבל עתה מצרפת. גם זה ימשך חדש וחצי ואף על פי שאיני מטיב לדעת השפה הצרפתית, אולי אם אקנה לי עוד מלון אולי יעלה בידי ללמוד גם מתוכה. הספר הראשון שקבלתיו מגרמניה הוא כמובן כתוב בשפת גרמניה: גרמנית, ואף על פי שאני מטיב לדעת השפה הזאת יותר מן הצרפתית, למרות זאת עוד קשה עלי מאד ללמוד אותה, בפרט על ידי שהספר הזה נדפס באותיות הגותיקות, הינו האותיות הגרמניות שאיני כה בקי בהן. אבל גם בגרמנית עצמה אינני בקי עוד די. לוּכל ללמוד שפה אחרת ממנה, כי הרבה מלים אינני יודע. ואף על פי שיש לי גם כן מלון הולנדי־גרמני ולהפך, קשה לי עוד ללָמדה, כי המלון הוא קטן מאוד (עלה לי בחמשה פרנקים) וכל מלה שאני צריך לה אינה כתובה בו. אבל לא אתיאש. להיפך, אתאמץ ואתחזק כי השפה הזאת היא נחוצה לי מאוד למטרתי שלפני עיני.

על ידי התעודות בדבר רשותנו להיות כאן, שקבלנו לפני יומים הרחב לנו מעט. אף על פי שאמי איננה עוד שבעת קצון עוד כֻּלה מזה, אף על פי כן איננה מתלוננת עוד כמו מקדם על אבי. אם באמת יהיה הדבר כמו שאמר המליץ, שהרשיונים שקבלנו עתה יהיו טובים עד אחרי המלחמה, אז אין לאבי כלל נזק מן העשׂק שעשה, כי עתה אנו מקבלים גם כן בולי האכילה והלבשה, ואלה הם עולים בהרבה כסף לו היינו צריכים לקנותם.

שמעתי שלבריסל הגיעו המכתבים הראשונים מאחינו שנשלחו לארצות המזרח. חלק מן המכתבים בא מפולניה וחלק בא מסילזיה. ברבּם כתוב שצריכים היהודים לעבוד קשה, אבל האכל שהם מקבלים אינו כה גרוע כמו שחשבנו בראשונה. בטוניס שעתה שׂוררים שם הגרמנים והאיטלינים לקחו כל אחינו בני ישראל במאסר.