14 בדצמבר 1942, חצות

פרטים
קטגוריה: דפי יומן
פורסם בשלישי, 03 נובמבר 2020 22:33
נכתב על ידי Super User
כניסות: 214

אתמול הלכתי עם אחותי אל הראינוע. בהיותי בהג, עוד לפני כִּבושה על ידי הגרמנים, לא הרביתי לבקר בית זה. כשהיו הגרמנים איזה זמן בהולנדיה, אסרו על יהודים לבקר בתי־ראינוע. אחר העת הזו החלו לתת בבתי הראינוע פילמים אנטישמיים. חפצתי מאד לראות את הפילמים האלה, אבל לא יכולתי, כי על תעודת הזהות היתה כתובה (J) י' לסימן שאני יהודי, וכשפקפקו מעט יכלו לשאלני להראות את התעודה הזאת, וכמדומני שבשביל עוון זה קבלו ששת חדשים מאסר. אבל עתה, כשאני בבלגיה וכאן נרשמתי לא בתור יהודי, יכול אני לבקר את בתי־הראינוע וגם לא מקפידים כאן על זה. בבואי כאן לא היה עוד רשום שהכניסה אסורה ליהודים. אבל עתה כבר על כל בתי־הראינוע כתוב: על פקודת הגרמנים, אסורה ליהודים הכניסה לבתי הראינוע.

למרות זה הלכתי אל הפילם ‘יוד זיס’. מה שראיתי שם הרתיח את דמי בעורקי. בצאתי היו כל פני אדֻמים, שם הכרתי לדעת מזמותיהם של הרשעים האלה, שם ראיתי את תחבולותיהם, איך הם מתאמצים בכל כוחם לתת ארס האנטישמיות בדמם של הגוים. בראותי את הפילם הזה נזכרתי פתאום בדברי הרשע באחד מנאומיו: מי מן הלוחמים יִגְבַּר, האנטישמיות תתפשט ותתפשט עד כלות היהודים. כעין זה היו דבריו. וכאן ראיתי את תחבולותיו שבאלה הוא חפץ להגיע למטרתו. וכאן הוּכחתי לדעת שאם הכלת שאר כמו שהיא, אז בטח יעלה בידו להטיל ארס בדמיהם. איך שהוא מעורר את הקנאה ואת השנאה ואת האיבה בגוים אי אפשר לי לתאר. איך עמקו תחבולותיו במקצוע זה, לזה גם כן אין לי די מלים. אבל זה אדע, שאם לא נִוָּשַע עתה באיזה נס מן השמים, אז סופנו הוא כה בטוח כמו שאני עתה זה. כי כאן אינו נוגע רק בגופו של ישראל, אלא כאן הוא מתנפל על רוחו של ישראל. כאן הוא מבאיש את ריח ישראל בין הגוים במדה כה מְרֻבָּה, שאפילו נהרי אפרסמון לא יוכלו להבריח את הריח הזה. בצאתי מן (ה)בית־הראינוע הזה ידעתי מה טיבו של הרשע עם כל רשעיו הקטנים גם יחד. חקרתיו וָאדענו וגם ידעתי אז בצאתי משם מה שעלי לעשות, אם בעזרת השם אגיע למטרתי.

בתוך הפילם אמר היוּד זיס לאיזה נערה: לנו יש גם כן אלוקים, אבל אותו האלוקים הוא אלוקי נקמות. אותי המלים שנתנו בפיו של המשחק שהוא צריך להיות היהודי, הן שקר וכזב. אלוקינו הוא אותו האלוקים שבטא את המלים: “ואהבת לרעך כמוך”, אבל עתה דוקא משום שאלוקינו הוא אלוקי נקמות, עתה יבא נא אלוקינו בדמות זו, עתה אבקש ממנו,

אלקי נקמות הופיעה נא

נקם נקמת דם עבדיך,

וכבודך וכבוד עמך,

שנטמא על ידי הגוים

המכֹערים והמגֹעלים ההם.

בין כה וכה מתרבות הקטטות בביתנו מיום ליום. למרות סופו המר של האיש שנסע לשוַיציה והיה מוכרח לשוב לבריסל, ובבואו להנה ברך עוד אלף פעמים שלכל הפחות זה עתה השיג, אף על פי כל אלה חפצה אמי לנסוע לשויציה. ובכל פעם וכפעם כשיש רק הזדמנות כל שהיא, היא מעירה על הדבר שלא נסענו לארץ הזהב והכסף וכל האבנים הטובות, שויציה, אז לא היה לנו זה או זה. ואבי מצדו איננו נשאר ברב גם כן שקט, והוא עונה לבסוף דברים חריפים שעליהם אמי איננה נשארת חיבת המענה ברבן גומרות הקטטות האלו בגדוף משפחת אמי על ידי אבי, ומצד אמי, בגדוף אבי בעצמו, שלא שמע לה עוד מעולם. ובכל פעם ופעם כשיש קטטה או ריב בין הורי, הנני מתרגז ושוב שנאה חדשה לחלק של בני האדם מקבלת מקום בלבי, והיא השנאה לאלה שהם אשמים בקטטות הורי.

לשום חלק של עמנו אינני נושא שנאה אמיתית. כּלם אני אוהב, אפילו הסוחרים שמשלח ידם שנוא אצלי, אף על פי כן אותם אני אוהב כשאר בני עמנו, אבל חלק אחד אני שונא תכלית שנאה. הם האשמים בלכל הפחות חמשים אחוזים של האסונות בחיי המשפחה של הדור העבר ולחלק גם לדור של היום. החלק הזה הם השדכנים. הם ורק הם לבדם אשמים בקטטות שהן עתה בחיי משפחתנו. הם הסוחרים באהבה, שהיא לפי הרבה חכמים הדבר היותר נעלה אשר בעולם. בה הם נוהגים כמו בסחורה. וחיי המשפחה שהם מבססים על בסיס רעוע כזה הם כמובן ביחס לזה. על ראשם יהיה החטא הזה. וקשה לי מאוד להאמין אם יש עוד תשובה לזה. הוא יוכל רק לשוב על חטאו בראותו תוצאותיו של המעשה אשר עשה. אבל מה אדבר בתשובתם של הרוצחים האלה. הלא כשיראו שאיזה שידוך לא “עלה יפה”, אז הם משׂתכלים על זה כאיזה עסק שלא עלה כמו שחשבו להם. ישלם להם בשביל כל הרע אשר גרמו, אם אפשר בשביל זה עוד תשלומים.

בימים האחרונים לא הרביתי לעשות או ללמוד. העת עוברת בלא כלום. אבל זה לא כלום. בפעם אחת אתנקם בעת הזאת וארבה בפעם אחת יותר מאשר חסרתי בכל הפעמים. בין כך וכך לא קבלנו עדַין תעודת הרשיון, אבל אף על פי זה אבי עוד מלא תקוה, והוא מחכה בכל יום ויום לה. כמובן גם זה הוא מקור קטטות, אולי בקבלנו הם לא תרבינה עוד כה הקטטות, או אולי תחדלנה כלל. בהיותי היום בספריה לקחת איזה ספרים, שמעתי מאת האיש הנותן שם את הספרים שהרקסיסתים כבר נסו בלילות שעברו איזו פעמים להדליק את בית־הכנסת הגדול אבל לא עלה בידם עד עכשיו לעשות את הדבר הזה.